100 - מקסים גילן

מקסים גילן – השבעה

פורסם ע"יarikbenedek1 ביולי 2016פורסם בכלליעריכהמקסים גילן – השבעה

 

השבעה – מקסים גילן

"נוּר, תנשמת אהובה
שקולותיה מייסרים את
אמירי-הלילה

נור, תנשמת אכזרית המרטשת
עכברים ואהבות נואשות
נור, טורף מטריף
ומטורף בין פיו
הקמאי
נור, כל ניצב יהלום מקור
פלדה וקול מן
המעמקים.

נור, צלך על פני-ירח
בלילות שלפני גשם, על
רקיע כחול-קהה ( כך במקור)
ומהביל
נור, קראי את הקורבן
ותפול בזרועותי, מציד
אהבה, פרי-שבי."

 נור = אש והיא מקור הכל וסופו של הכל. הבחירה דווקא בתנשמת ממשפחת הינשופים, מצביעה על קשר עמוק אהבה-חכמה.  השיר הוא כמובן מעין תפילה או חיקוי של פולחן אלילי כזה או אחר.

משפחת הינשופים רבת זכויות בעולם האלים. אתנה היוונית, לאקשמי ההודית, בל נשכח את הידועה מכל בתרבות שלנו, היהודית - לילית וראגאנה הבלטית שהפכה בעזרת הנצרות למכשפה ידועה. [ סיבה להדוויג של הארי פוטר?]

כך או אחרת, דומה השיר הזה לשיר המתאר את סגולות האל, את המורכבות הגבוהה שבה, הטוב והרע שאינם חדים [ קהה, כלשון השיר ]. היא בעצם "חית הנפש" של המשורר/הדובר.

גילון פיתח וגיבש אידאולוגיה לאומנית כמו-כנענית, מה שמסביר היטב את אופיו האלילי של השיר, את התשוקה לדם, לחום הציד, ואולי את הצימוד/ההומנים המשולש הזה: נור, טורף מטריף / ומטורף.. המשחק בשפה ובלשון.

שיר יפה מאוד.

---

מקור השיר – בבל ושירים אפלים, ינשוף הוצאה לאור, אתר טקסט

ביוגרפיה – ויקי ;

 אמיר בקר – הארץ 2015

אלי אשד - המיתולוגיה הפרטית של מקסים גילן

מאמר של רן יגיל על שיר של גילון

99 - דאוד תורכי

דאוד תורכי – בת דוד

מבנות דודי הלכה בשביל, ליד מחסום עצרה ממול.
כל הפרחים בשביל קינאו, בשושנה נעימת הקול.
ממול עיני זרח חיוך, ב"בוקר טוב" כאור אציל.
חיוך שובה משמע ולב, באור פניו וטיב הצליל.
כאור ירח מרגיע ימים, מעל שכמי פרק העול.
את פני שטף מבט, משושנה בצד הגבול.
שדד חיוך מלב כאוב, שלא חייך מזמן, חדל.
האיר לעין עולם חשוך, כעלטה בשחור הליל.
את נפשי מילא תקווה, לאורך זמן שלום מקביל.
ולי נעים היה לפגוש, מסיר שעמום בקול צלול.
בת דודי טובת הלב, גנבה אותי מחיק בחיל.
מה טוב היה לראות צבייה, בבוקר אור ללא מכשיל.
מבת דודי בת האדם, מנע קירבה הפריד חתול.
אוי ואבוי לראש השחור, מאור מוחק אותו כליל.
לרב צערי סוהר רע-לב, הלשין – ואז נסגר השביל.



שיר שכתב דאוד תורכי לסוהרת יהודיה לה קרא "בת דוד" כמנהג יהודים וערבים לכנות זה את זה, בשל השיוך הגנטי-הפוליטי א-לה- ישמעאל ויצחק.

השיר עצמו יפהפה, כתוב במתכונת השירה הערבית , שבה הטור השירי בנוי משתי צלעות ועל פי מיטב מסורת שירת "החשק" . צבייה, שושנה דגש על "מה עשתה לי" ופחות "תיאור של האהובה", כנהוג גם בשירת החשק העברית בימי הביניים.

הסיום שבונה את התשוקה אל זו שמעבר לגבול נסגר בתמונה המיתית של הטוב המושלם והרע המושלם, סוהר הלשין – והיא איננה עוד בשביל.

אם תבדקו היטב תראו שהשיר גם מחורז, וגם צלעות הטור עובדות עפ"י עקרון הניגודים הדרמטי במיוחד.
-----------------------------


מקור השיר – עקיבא אור, מהפיכה ברוטאלית, הגדר השמאלית, 2008 השיר מופיע בתוך מאמר ארוך על דאוד תורכי

ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ; 

מצפן, דברים לזכרו , 

עקיבא אור ; השב"כ, הודעה רשמית;

98 - שלל תמונות מהצפון

לא להאמין כמה הוא קטן ב- RL, לפני שעזרי הפלא הטכנולוגיים מגדילים אותו ומעניקים לו נוכחות אחרת.

הצבע המופלא הזה. עבורי זו היתה תמצית "החלודה", אותה פעולה כימית ההורסת מתכת ומייצרת צבעי אדום רבים.

כשהגעתי לעץ שבין ענפיו היה תלוי הענף היבש הזה, ואולי הגולם? לא נגעתי כלל, רק קירבתי העדשה, וקליק.

ואם כבר צבעים עזים, שקשה מאוד לחקותם באמצעות "צבעי טמבור", תפרחת כמושה זו נצבת בגאון ליד תפרחת מלאת חיים וחרקים. מי אמר שיש מוות לא יפה?!

וענף עתיר פרחים אלו, כל פרח בגודל של ראש גפרור ואולי קטן יותר. צבעוניות סגולה עדינה וחיוורת [ מזכירה קצת את צבעי הרקפת מתחת לסלע ]

ומחוץ לענין, גליתי לפתע את היישומון - זכוכית מגדלת בנייד שלי, באמצעותו אני יכול לצלם, כמו מאקרו . יש הבדלים בין שני סוגי הצילום, הם עדינים מאוד. צילום מאקרו הרבה יותר עדין ורך. על כל פנים, על אדן חלוני במטבח עומדים ארגעה תרנגולים, שנים תאומים, אז צילמתים באמצעות "זכוכית מגדלת" [ קיבלתי "בוקה" - רקע נפלא ] והעמדתים זה ליד זה. 

97 - יעקב רימון

יעקב רימון – חלומי נרדם

העובדה שיעקב התעוור היא אולי מפתח להבנת השיר הזה. יש בו גם התיחסויות אל הטרגדיות של המאה העשרים. אותה מאה בה החלום האנושי מת לגמרי. מאה שבסופה התפרסם המאמר היהיר הזה: קץ ההיסטוריה והאדם האחרון של פרנסיס פוקיאמה*, ואחריו כמובן רבים.[ הוא לא הכיר את התזות הללו, כי חומת ברלין נפלה לאחר מותו, נפטר ב – 1973. אבל אותה יכולת של אמנים לצפות את העתיד צפה ועולה גם בשיר הזה]. 

החלומות נרדמו ובמקומם להבות, אש ועשן ופחד אינסוף. לא מצאתי תיארוך לשיר, לכן קשה מאוד לתת לו הקשר פוליטי-היסטורי או חברתי קונקרטי, למעט העיוורון ותחושת ה"מוות" שבאה בעקבותיו.

-------------------------------

*מומלץ בהקשר של פוקויאמה, המאמר הזה:

"על מה נלחמים בעולם", של איתי ברון, שמואל חרל"פ, בתוך INSS, אוניברסיטת ת"א 
מקור השיר – דעת ; 

רשימת שירים בזמרשת
ביוגרפיה – ויקיואנד

96 - תרצה אתר

מקור תמונה - https://eventbuzz.co.il/lp/event/tmunat3

תרצה אתר – שיר לאמא

שִׁיר לְאִמָּא

כְּשֶׁאִמָּהוֹת נַעֲשׂוֹת עֲצוּבוֹת,
זֶה פִּתְאוֹם נוֹרָא קָשֶׁה.
אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי צוֹחֶקֶת.
אֲנִי פָּשׁוּט… נוֹרָא אוֹהֵב אֶת זֶה.

כִּי, כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה וְיֵשׁ לָהּ דִּמְעָה
קְטַנָּה שֶׁזּוֹלֶגֶת עַל כָּל הַלֶּחִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּקּוֹל שֶׁלָּהּ הִיא שׁוֹתֶקֶת
אֲבָל זֶה כְּמוֹ אֵצֶל יֶלֶד, בֶּכִי.

אָז אֲנִי מְלַטֵּף אֶת אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי דּוֹאֵג לְאִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.

רַק דָּבָר אֶחָד לֹא כְּדַאי.
לֹא כְּדַאי לִשְׁאֹל אוֹתָהּ
"לָמָּה אַתְּ עֲצוּבָה?"
כִּי בְּסַךְ־הַכֹּל הִיא תַּתְחִיל לְחַיֵּךְ
חִיּוּךְ לֹא אֲמִתִּי, וְתֹאמַר:
"עֲצוּבָה?
אֲנִי עֲצוּבָה?
אֲנִי רִסַּקְתִּי בָּצָל.
אֲנִי סְתָם.
אֶצְלִי הָרֹאשׁ קְצָת מְבֻלְבָּל.
וּבִכְלָל, לֵךְ לְשַׂחֵק קְצָת. רֵד לְמַטָּה. מַה־יֵּשׁ?
הַכֹּל אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת? תָּמִיד אַתָּה מֻכְרָח לָבוֹא וּלְקַשְׁקֵשׁ?
זֶה לֹא שַׁיָּךְ לְךָ. זֶה לֹא חָשׁוּב בִּכְלָל.
אַתָּה יוֹדֵעַ מַה? אֲנִי מַבְטִיחָה לְהַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל — כְּשֶׁתִּגְדַּל".

אֲנִי גָּדוֹל כְּבָר הָמוֹן חֳדָשִׁים.
מָתַי הִיא תָּבִין שֶׁאֲנִי כָּל הַזְּמַן גָּדוֹל?
הֲרֵי כְּשֶׁאֶהְיֶה בֵּן עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים
בֵּין כֹּה וָכֹה אַפְסִיק לִשְׁאֹל.


שיר מקסים מלא הומור עצמי וחכמה ותבונה בלתי רגילה. הדוברת מעמידה עצמה כבנה, המזדהה אתה כשהיא בוכה, אבל מסרבת להענות לבקשתו לדעת מדוע היא בוכה.

השיר מעוצב היטב, 4 בתים בצורה קלאסית של בית בן 4 טורים מחורז, אבל לא בתבנית חוזרת, אלא בכל בית תבנית אחרת. הבית הרביעי מתפרק לו לכיוון של הפרוזה, מפני שהוא מכיל את האמת העמוקה מכולן, אותה אמת שעל הבן אסור להכיר. התבנית הזו, הצורה הזו מעניקים את העומק למסגרת הקשוחה שמתפרקת ברגע שהאמת מבצבצת ולא מוכנה להסתתר יותר.

עצובה? אני עצובה? היא אומרת בבית החמישי ומתרצת דמעותיה בבצל, ראש מבולבל, ואז נפנוף טיפוסי – רד למטה לשחק [ לא היה מתקבל בימינו, אלא לך לחדר ושחק עם המחשב].
- - - - -
מקור – נגה אלבלך,עצובה? אני עצובה? , 75 שנה להולדת תרצה אתר, הארץ, 8.1.2016
ביוגרפיה – ויקי
מאמרים – אבישי מתיה, האניגמה הגדולה : חייה המסתוריים ומותה הטרגי של תרצה אתר, מעריב, 5.8.2014

95 - אברהם בן יצחק

אברהם בן יצחק

בודדים אומרים

יום ליום ינחיל שמש דועכת
ולילה על לילה יקונן.
וקיץ אחר קיץ יאסף בשלכת
ועולם מצערו מתרונן.

ומחר נמות, ואין הדיבר בנו,
וכיום צאתנו נעמוד לפני שער עם נעילה.
ולב כי יעלוז: הן אלוהים קרבנו,
והתנחם וחרד מפחד המעילה.

יום ליום ישא שמש בוערת
ולילה אחר לילה ישפוך כוכבים,
על שיפתי בודדים שירה נעצרת:
בשבע דרכים נתפלג ובאחד אנו שבים.

נדמה לי שזה אחד השירים הכי מפורסמים של בן יצחק, במיוחד בגלל הקשר המילולי-האסתטי [ אינטרטקסטואליות ] שלו עם תהילים יט, בעיקר פסוק ג. הנה הפרק השלם מתהילים:

תהילים פרק יט

א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ.
ג יוֹם לְיוֹם, יַבִּיעַ אֹמֶר; וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת.
ד אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים: בְּלִי, נִשְׁמָע קוֹלָם.
ה בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם;
לַשֶּׁמֶשׁ, שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם.
ו וְהוּא כְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ; יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, לָרוּץ אֹרַח.
ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם; וְאֵין נִסְתָּר, מֵחַמָּתוֹ.
ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
ט פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב; מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.
י יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד: מִשְׁפְּטֵי-יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.
יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב; וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים.
יב גַּם-עַבְדְּךָ, נִזְהָר בָּהֶם; בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב.
יג שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין; מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.
יד גַּם מִזֵּדִים, חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם;
וְנִקֵּיתִי, מִפֶּשַׁע רָב.
טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ:
יְהוָה, צוּרִי וְגֹאֲלִי.


בחרתי להביא את הפרק השלם על מנת להצביע בראש ובראשונה על המחזוריות האינסופית של התנהגות הטבע ביחס לקב"ה, שהרי ב"הלל" [ODE,  ᾠδή] המקראי הרצון הוא להראות את גדולת האל. לכן הדממה, התנהגות השמש ושאר העולם סובבת סביב מוקד העוצמה המרכזי, הוא האל. המעבר מהדיבור הכללי על הטבע אל היחיד, הנזהר בדבריו.
השיר של בן יצחק עושה דבר אחד מרכזי הוא מעביר את מרכז הכובד מהאובייקט לסובייקט, מהעולם אל היחיד המתבונן בעולם. כלומר הלירי הוא המרכז, הטבע והתנהגותו היא פרשנות של המתבונן, היחיד, הסובייקט. השיר המקראי אופטימי במהותו, השיר של בן יצחק כלכך פסימי, בעל אופי קהלתי מובהק. הידיעה שהמוות הוא מקום היאסף כולנו צובעת את תפיסת העולם על שלל מראותיו או מעשי היחיד בו. שיר נהיליסטי קשה מאוד.

עם זאת, על אף שהסובייקט המדבר [ האדם ] הוא מרכז השיר, עולה ממנו שכמו בשיר המקראי, המחזוריות האינסופית ולא אירוע קוסמי יחיד הוא שמעלה את תחושות ה"אין ערך" בדיוק כמו אצל המשורר המקראי אשר מוצא פתרון באהבת האל ובתקווה שהאל יעניק פשר ומשמעות לכל.

תודה לשפי שהפנה תשומת לבי לשיר.

- - - - -
מקור – שירונט

ביוגרפיה ומאמרים – ויקיואנד [ הקישורים לשירים בדף של ויקיואנד גרועים. הם מובילים לטקסטים בלתי קריאים , אותיות ג'יבריש וכו' ]; 

לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, דעת ; 

חנן חבר, פריחת הדומיה, סימניה; 

כל השירים, עורך חנן חבר [מומלץ מאוד] הספריה החדשה

94 - מתתיהו שלם

שיבולת בשדה – מתתיהו שלם

מילים: מתתיהו שלם
לחן: מתתיהו שלם


שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.

עוּרוּ הוֹי עוּרוּ
שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר
עַל פְּנֵי הַכָּרִים
קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים
בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.

הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר



שיר יפהפה, מוזיקה נהדרת, חרותה בי ובמוחי מאז היותי חוגג בן 3 או 4 בגני הילדים בשבועות. שיר החוגג בהתלהבות את התבואה, את קציר התבואה. כל הטבע חוגג יחד עם הקוצרים. יש אור, השמש זוהרת משמחה, השיבולים כורעות מרב גרעינים [ הרפרור לכורעת ללדת אינו מקרי, כמובן] - אבל, היסוד המיתי-האירוטי שמאפיין אולי, את המיתוסים הכנענים העתיקים, שחלקם אף מופיעים בתנ"ך [ מגילת רות והמפגש האירוטי שלה עם בועז על ערמת השבולים אינו "סתמי" - הם הרו יחד את שושלת בית דוד והמשיח!] נעדר בשיר-מזמור הלז. כולו שמחה צרופה של החקלאי והטבע שעמו שיתף פעולה.

בילדותי אני זוכר אותו מושר ברדיו, את אמי ע"ה עם קולה הצלול והנהדר שרה אותו בשמחה רבה, מלווה  את סרטי תעמולה גסי רוח ואגרסיביים של הממשלה הצעירה, את סרטוני תעמולה ציוניים של המדינה הקטנה, והקיבוצים אף הם לא היססו לפאר בו את עצמם. 

הקשבה וקריאה של שיר מקסים זה, לאחר שמנפנפים באוויר את כל המוץ שנדבק אליו, מגלה שיר מלא שמחה, שיר של איכר, שאינו שונה אני מתאר לעצמי משירי חקלאים אחרים בעולם, עת יבולם עולה ומשמח אותם.

שיר בעל טורים קצרים וקופצניים במשקל ימב ימתיכוני מלרעי. [ V- = שתי הברות, אחת לא מודגשת השנייה מודגשת, אמנם אין אחידות ריתמית בין השורות, אבל נוצר מעין "סטקטו" שמתאים מאוד לעברית-הישראלית שמתאים מאוד לתיפוף, לרקיעות רגלים, מחיאות כפיים] כיאות לשיר שמחה, שיר שמעודד ריקוד ותנועה של הגוף. החריזה הנפלאה שמתגנבת בשקט ולא עומדת בחזית השיר [ כמו אצל אלתרמן למשל ].

למשל בבית הראשון - רוח - יפוח; אבל אין המלים עוקבות זו את זו. ההפרדה בין שתי מילי החרוז "מרגיעה" מתח סמנטי, מייצרת בעיקר צליליות עדינה ונעימה ומונעת התמקדות אסתטית-מוגזמת בחרוז עצמו. כך גם עם שאר חרוזי השיר.

יש שימוש רב במצלולים שמעודדים את המוזיקליות המובנית  של השיר, ומכיוון שהמשורר הוא גם המלחין החיבור פשוט מושלם.

- - -

מקור השיר – זמרשת

ביוגרפיה - ויקיפדיה

עפרה חזה מבצעת את השיר ביוטיוב

ביצוע של פרידה בוקרה בצרפתית [ מנותק לגמרי מהחוויה הישראלית ]

הפנייה בזמרשת לביצועים רבים ומגוונים של השיר הזה