‏הצגת רשומות עם תוויות פרויד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרויד. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 12 באוגוסט 2023

283 - בשביל מה צריך פסיכולוג

 זו היתה אחת מהשאלות ב- QUORA, ועליה עניתי:


תמונת פרופיל עבור אריק בנדק חביב

דוד ש. שאוו ענה תשובה נהדרת. פסיכולוג הוא כמו תוסף מזון.

תמיד היו פסיכולוגים, מעולם לא קראו להם כך. הפילוסופיה עסקה רבות בנפש האדם, חקרה אותה עד לעומקי עומקה. לא פלא שבמאה ה- 19, המאה הפוזיטיביסטית, זו שבה האמינו אמונה כמעט עיוורת במדע, בדרך בה המתודה המדעית פועלת וכן ביכולת המדע לכמת, לארגן וליצור פארדיגמות לכל ענף בחיים האנושיים, קם אותו רופא יהודי ופיתח מתודה שלמה לחקר הנפש. [לא לא הוא לא המציא לבד. תקרא את פרקי ההיסטוריה הרלוונטיים לפרויד ולמקורות ההשראה/המחקר שלו.] הוא גם ריפא.

בני אדם צריכים רק קצה רעיון וההמשך יתפתח בצורה מפתיעה בהמשך הזמן.

הפסיכולוג הפך לאחת משיטות השליטה המושלמות של הבורגנות המודרנית הן על היחיד והן על ציבורי ענק.[ תעמולה מבוססת שליטה בהמון מבחינה פסיכולוית, ההבנה שלהמון יש מהות נפשית שהיא גשטאלט בר שליטה ע"י מנהיג/ים כריזמטיים מספיק.] הפסיכיאטר, שהוא רופא בעל הכשרה פסיכולוגית עמוקה, שמאמין במתן תרופות, כי המחלה הנפשית מבחינתו היא ביולוגית, ולכן גם יש בתי חולים מיוחדים ומחלקות ייחודיות [אתה מוזמן לקרוא את הספר המופלא הזה:

סיכום מאמר: מישל פוקו - תולדות השגעון בעידן התבונה | טקסטולוגיה
תולדות השגעון בעידן התבונה, סיכום, מישל פוקו, סוציולוגיה

הפסיכולוג החליף מהר מאוד את: הרב, הכומר, האימאם, הזקנה החכמה, כל מיני עכו"מים, הספרית ורופא המשפחה.

אין הוא רשאי לתת תרופות, שיטות העבודה שלו מבוססות על "דיאלוג", הכלה, קבלת 'האחר'. יש אנשים בעידן הבדידות המודרני, שרק תמורת כסף, כמה שזה עצוב, יהיה מישהו שיקשיב להם.

עם זאת, שילוב של טיפול פסיכיאטרי[תרופות] עם טיפול דיאלוגי[פסיכולוג] מוביל פעמים רבות להצלחה.

אני חושב, שהפסיכיאטריה, על אף ההתנגדות לה, מוכיחה שהיא יעילה פי אלף מהטיפול הפסיכולוגי במצבים פתולוגיים.

אחת מההתפתחויות של הפסיכולוגיה המערבית היא ההכרה שלצורך שינוי, אין חובה בשנות חפירה ארוכות. כך נוצר ה"מאמן", [ ואגב - קואצ' ולא ממש לא קואצ'ר ]ששיטותיו נגזרות הישר מהטיפול הפסיכולוגי הבהיוויוריסטי-הקוגניטיבי. ויש כאלה אנשים שעשו קורס של 3 חודשים, והפכו למאמנים. למשל, עמיתה שלי לשעבר, הפכה למאמנת לכיתה אל"ף, כן, ממש כך.  הנה דוגמה להסבר על ההבדלים בין שני התחומים, שמופיעה ב- "קווארה" תחת השאלה - מה ההבדל בין פסיכולוג למאמן: [https://he.quora.com/search?q=%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92]

אבל נתחיל באנלוגיה: ומכיוון שאימון אישי לחיים מגיע מעולם הספורט, האם היית שואל מה ההבדל בין מאמן ספורט לבין פיזיותרפיסט, כירופרקטור או רופא ספורט?

מעבר להבדל בידע או בשנות הלימוד בין כל מקצוע ברור שיש הבדל בין מאמן הספורט לבין המטפלים שקשורים לספורט. כולם עובדים איתך על הגוף אבל מכיוון קצת שונה.

אני הייתי אומר שיש שני הבדלים גדולים:

  1. הבדל בפוקוס של התהליך.
  2. הבדל במיקום האחריות על התוצאות בין המטפל/מאמן לבין המטופל/המתאמן.

מאמן הספורט מסתכל על פיתוח הגוף, על מטרות שרוצים להשיג בתחום הספורטיוי שבו מתאמנים. הפוקוס של מקצועות הטיפול הגופני הוא בבעיות שיש לך בגוף. יש כמובן חפיפה בין התחומים אבל אם נקרע לך שריר המאמן יפנה אותך לטיפול ואם תבקש מהכירופקרטור שיעזור לפתח שריר מסויים הוא יפנה אותך לאימון (אני משתמש בלשון זכר מתוך נוחות אבל מתכוון לנשים וגברים כמובן).

כשאתם מתאמנים, האחריות על התוצאות היא עליכם, בעוד שאצל המטפלים האחריות על התוצאות היא בחלקה הגדול או במלואה על המטפל.

מי עדיף? מאמן או פיזיוטרפיסט? פיזיוטרפיסט או כירופרקטור או אולי רופא ספורט? התשובה תהיה כמובן שזה תלוי בנושא שאתם רוצים לפעול לגביו.

הדבר, כמעט, זהה כשמדברים על "שריר" המוח. הפסיכולוג יתמקד בחיפוש בעיות ואילו המאמן יתמקד בחיפוש מטרות ואתגרים לעתיד.

אז למה ההבדלים נראים הרבה יותר מעורפלים מאשר בתחום הספורט?

דבר ראשון משום שהמוח שלנו הוא ה"שריר" הכי מסובך ומתוחכם בגוף. [ https://qr.ae/pyDudk]

אחת מהדוגמאות המעולות ל"נלעגות" של הטיפול הפסיכולוגי מופיעה בפרק מהסדרה "עממיות" שיצר נאור ציון. שם אחת הדמויות שני [שונטל] הולכת לפסיכולוגית מדי שבוע, משלמת 400 ש"ח ומקבלת בתמורה - כלום! היא מתפרצת לבסוף על הפסיכולוגית, מראה לה את שונטל, והולכת מבלי לשלם לה על ה"סשן" האחרון.





יום ראשון, 7 באוגוסט 2022

186 - זיגמונד פרוייד

 אתמול סיימתי את הספר " משה האיש והדת המונותאיסטית", הוצ' רסלינג, 197 עמ' תרגמה רות גינזבורג.



הספר עצמו התפרסם ב- 1939.

רבים כיום נוטים לזלזל באב הקדמון של הפסיכואנליזה. בני, פסיכולוג צעיר לא רק "רצח" כקודמיו את האב הקדמון, אלא כבר נפטר משאריות גופו, ועסוק בלהרחיק את ה"עקבות" של האירוע ששמו "זיגמונד פרויד", אם נבחר לשון פוסטמודרניסטית.

אבל אני, כמו שמעיד פרויד על עצמו ביחס לחקר ההיסטוריה או לאומנות, אינני פסיכיאטר, ולא מומחה לפסיכולוגית המעמקים, לא עברתי אנליזה ולא מטא אנליזה. הדיוט, נאמר.

הספר עוסק בעצם בניסיון להבין כיצד נוצרה הדת היהודית, מה הפך אותה מדת "אלילית" כמו שאר אלילי כנען לדת בעלת אל אוניברסלי, לא שייך למקום ולא שייך לזמן קונקרטי.

לענ"ד של פרויד היו 2 משה. משה הראשון, תלמידו, או מבאי ביתו של איחנאתון, פרעה מצרי שיצר דת חדשה, מונותאיסטית-אוניברסלית. לדעתו של פרויד בשל היות מצרים בזמנו של איחנאתון אמפריה שחלשה על אזורים גדולים, והקונקרטי [הטוטם] איבד את כוחו.

משה הזה נרצח על ידי הכנענים, או שבטים כנענים אותם צירף לדת החדשה, וזה חטא "רצח האב" שמאפיין את שלב המעבר ל"טוטם" בקבוצות אחרות, החלפת האב הקדמון בחיית טוטם ובשלטון הבנים.

משה השני, השליט את האל האכזר והיהיר, שאינו שונה מאלילים כנעניים אחרים. לטענתו של פרויד, האל המצרי השכוח לא נעלם, וככל הנראה בקרב קבוצות הכהנים, במשך מאות שנים נשאר זכרו של האל האוניברסלי, בעל רמות המוסר הגבוהות. האל השני, משה הראשון והמת, משתלט לגמרי על היהדות והיהודים. עד ימינו.

בסוף הספר, הוא כותב, שגם התיאור הזה "חוטא לאמת", כי רצח האב, האל האוניברסלי הוא רעיון אנושי קדם יומין, שנמצא בתוככי הלא-מודע הקולקטיבי האנושי, ולכן יכל להתפרץ אל ההיסטוריה ולהישאר בה.

שלב הבא של היהדות הוא הנצרות, כמובן. רצח הבן והכפרה על רצח האב. כמובן, פאולוס [שאול התרסי] והנצרות שהפיץ, בה ההרוג, ישו, מכפר על רצח האב הקדמון. וכך נוצרת קהילת גאולה והגאולה האוניברסלית והאישית [ לפי פרסיקו], ששינתה את פני העולם.

סברותיו של פרויד והשערותיו מרתקות. היכולת ליצור תיאוריית-על שמצליחה לחבר - תיאולוגיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, פילולוגיה, כלכלה, חברה, מבנה הנפש האנושית, מדע מודרני לזמנו כאבולוציה וביולוגיה - בין מדעים רבים, חלקם פרשניים וחלקם מבוססי המדע הזמין לתקופתו, מסבירה את כוחו הגדול של "חקר התרבות" והגישה כיום לנסות לקרוא תופעות תרבותיות ואחרות באור כולל ולא ממוקד ה"מקצוע".

לי ברור מהקריאה, שפרויד יצר או פיתח או הרחיב את תפיסת 2 המשה, כי הם תואמים ככפפה ליד את תיאוריית העל שלו "טוטם וטאבו", ומאפשרת מיזוג הגיוני בין מופעיו הסותרים לגמרי של האל היהודי. מחד גיסא, אלים, תוקפני, רצחני וחסר בעייה להשמיד עמים שלמים, ומאידך גיסא זה שמצווה על יום מנוחה, זה הדואג לגר, יתום ואלמנה. הסתירה הפנימית הזו, לדעתי קיימת בתרבות היהודית עד היום, והיא מסבירה את התוקפנות, הקיצוניות של קבוצות בהיסטוריה היהודית, החל בסיקריקים, שורף מחסני המזון בירושלים בזמן המצור, שבתאי צבי ויעקב פרנק, שלא נזכיר את המשיחיסטים המסוכנים כיום.

בשולי הדברים - 

אין לי פסיק מושג אם אחה"ע קרא את פרויד או ההיפך. בכל מקרה חלק מרעיונותיו של אחה"ע פורסמו עוד לפני שפרוייד פרסם את הפארדיגמה הקולוסאלית שלו על הנפש האנושית.

 דמיון מה בדיון שלהם על "אמת ארכאולוגית" [חומר בשפת פרויד]  ל"אמת היסטורית" שזו אמת פרשנית במאמרו "משה" אחה"ע משתמש במושגים אלה, שמופיעים גם אצל פרויד. כיוון שאינני היסטוריון, לא טרחתי לבדוק את העולם הרוחני של אחה"ע או של פרויד ולמצוא ספרות מקשרת במושגיה בין שניהם. אני בטוח שיש.  דמיון מרתק יש בין "עבר ועתיד" של אחה"ע לבין תיאוריית ה"אני" של פרויד, ובספר הנוכחי,  בולט האופי של ה"עם" כפי שגם אחה"ע, ב- 1890 מציג.

בסיום הספר התפרסמה מסה קצרה של פרויד על הפסל "משה" של מיכלאנג'לו ברומא.

זו מלאכת מחשבת של ניתוח יצירת אמנות. כשבהתחלה ישנה התנצלות, אין הוא חוקר אומנות, ולכן היחס שלו ליצירה אחר מהמקובל. שווה לקרוא, באמת, במיוחד לאור ההגחכה שהוא עורך לסדרת מבקרי אומנות שכתבו על הפסל, והוא מצטט אותם, זה אחר זה.