זו היתה אחת מהשאלות ב- QUORA, ועליה עניתי:
דוד ש. שאוו ענה תשובה נהדרת. פסיכולוג הוא כמו תוסף מזון.
תמיד היו פסיכולוגים, מעולם לא קראו להם כך. הפילוסופיה עסקה רבות בנפש האדם, חקרה אותה עד לעומקי עומקה. לא פלא שבמאה ה- 19, המאה הפוזיטיביסטית, זו שבה האמינו אמונה כמעט עיוורת במדע, בדרך בה המתודה המדעית פועלת וכן ביכולת המדע לכמת, לארגן וליצור פארדיגמות לכל ענף בחיים האנושיים, קם אותו רופא יהודי ופיתח מתודה שלמה לחקר הנפש. [לא לא הוא לא המציא לבד. תקרא את פרקי ההיסטוריה הרלוונטיים לפרויד ולמקורות ההשראה/המחקר שלו.] הוא גם ריפא.
בני אדם צריכים רק קצה רעיון וההמשך יתפתח בצורה מפתיעה בהמשך הזמן.
הפסיכולוג הפך לאחת משיטות השליטה המושלמות של הבורגנות המודרנית הן על היחיד והן על ציבורי ענק.[ תעמולה מבוססת שליטה בהמון מבחינה פסיכולוית, ההבנה שלהמון יש מהות נפשית שהיא גשטאלט בר שליטה ע"י מנהיג/ים כריזמטיים מספיק.] הפסיכיאטר, שהוא רופא בעל הכשרה פסיכולוגית עמוקה, שמאמין במתן תרופות, כי המחלה הנפשית מבחינתו היא ביולוגית, ולכן גם יש בתי חולים מיוחדים ומחלקות ייחודיות [אתה מוזמן לקרוא את הספר המופלא הזה:
הפסיכולוג החליף מהר מאוד את: הרב, הכומר, האימאם, הזקנה החכמה, כל מיני עכו"מים, הספרית ורופא המשפחה.
אין הוא רשאי לתת תרופות, שיטות העבודה שלו מבוססות על "דיאלוג", הכלה, קבלת 'האחר'. יש אנשים בעידן הבדידות המודרני, שרק תמורת כסף, כמה שזה עצוב, יהיה מישהו שיקשיב להם.
עם זאת, שילוב של טיפול פסיכיאטרי[תרופות] עם טיפול דיאלוגי[פסיכולוג] מוביל פעמים רבות להצלחה.
אני חושב, שהפסיכיאטריה, על אף ההתנגדות לה, מוכיחה שהיא יעילה פי אלף מהטיפול הפסיכולוגי במצבים פתולוגיים.
אחת מההתפתחויות של הפסיכולוגיה המערבית היא ההכרה שלצורך שינוי, אין חובה בשנות חפירה ארוכות. כך נוצר ה"מאמן", [ ואגב - קואצ' ולא ממש לא קואצ'ר ]ששיטותיו נגזרות הישר מהטיפול הפסיכולוגי הבהיוויוריסטי-הקוגניטיבי. ויש כאלה אנשים שעשו קורס של 3 חודשים, והפכו למאמנים. למשל, עמיתה שלי לשעבר, הפכה למאמנת לכיתה אל"ף, כן, ממש כך. הנה דוגמה להסבר על ההבדלים בין שני התחומים, שמופיעה ב- "קווארה" תחת השאלה - מה ההבדל בין פסיכולוג למאמן: [https://he.quora.com/search?q=%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92]
אבל נתחיל באנלוגיה: ומכיוון שאימון אישי לחיים מגיע מעולם הספורט, האם היית שואל מה ההבדל בין מאמן ספורט לבין פיזיותרפיסט, כירופרקטור או רופא ספורט?
מעבר להבדל בידע או בשנות הלימוד בין כל מקצוע ברור שיש הבדל בין מאמן הספורט לבין המטפלים שקשורים לספורט. כולם עובדים איתך על הגוף אבל מכיוון קצת שונה.
אני הייתי אומר שיש שני הבדלים גדולים:
- הבדל בפוקוס של התהליך.
- הבדל במיקום האחריות על התוצאות בין המטפל/מאמן לבין המטופל/המתאמן.
מאמן הספורט מסתכל על פיתוח הגוף, על מטרות שרוצים להשיג בתחום הספורטיוי שבו מתאמנים. הפוקוס של מקצועות הטיפול הגופני הוא בבעיות שיש לך בגוף. יש כמובן חפיפה בין התחומים אבל אם נקרע לך שריר המאמן יפנה אותך לטיפול ואם תבקש מהכירופקרטור שיעזור לפתח שריר מסויים הוא יפנה אותך לאימון (אני משתמש בלשון זכר מתוך נוחות אבל מתכוון לנשים וגברים כמובן).
כשאתם מתאמנים, האחריות על התוצאות היא עליכם, בעוד שאצל המטפלים האחריות על התוצאות היא בחלקה הגדול או במלואה על המטפל.
מי עדיף? מאמן או פיזיוטרפיסט? פיזיוטרפיסט או כירופרקטור או אולי רופא ספורט? התשובה תהיה כמובן שזה תלוי בנושא שאתם רוצים לפעול לגביו.
הדבר, כמעט, זהה כשמדברים על "שריר" המוח. הפסיכולוג יתמקד בחיפוש בעיות ואילו המאמן יתמקד בחיפוש מטרות ואתגרים לעתיד.
אז למה ההבדלים נראים הרבה יותר מעורפלים מאשר בתחום הספורט?
דבר ראשון משום שהמוח שלנו הוא ה"שריר" הכי מסובך ומתוחכם בגוף. [ https://qr.ae/pyDudk]
אחת מהדוגמאות המעולות ל"נלעגות" של הטיפול הפסיכולוגי מופיעה בפרק מהסדרה "עממיות" שיצר נאור ציון. שם אחת הדמויות שני [שונטל] הולכת לפסיכולוגית מדי שבוע, משלמת 400 ש"ח ומקבלת בתמורה - כלום! היא מתפרצת לבסוף על הפסיכולוגית, מראה לה את שונטל, והולכת מבלי לשלם לה על ה"סשן" האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה