396 - חטא אדה"ר, חווה, נחש ואלוהים

הועלתה שאלה ב- QUARA

מה היתה הטענה נגד אדם וחווה? אם הם לא ידעו להבחין בין טוב ורע אז על מה נענשו? ומה אשמים הילדים שלהם? אלי ריכטר

חשוב לדעת שזה מיתוס, כלומר סיפור-על [נרטיב על] המנסה להסביר את המציאות בה חיים בני האדם.

אני מניח שלו נכתב המיתוס כיום, יתכן והוא היה אחר לגמרי. וללא ספק יש ווריאציות קודמות ועכשוויות לסיפור גן עדן.

מיהם גיבורי המיתוס:

גבר, אשה, נחש, אלוהים.

נחש

ברור לגמרי מדוע הנחש נבחר מכל שאר החיות ע"מ לייצג את הרע. הוא דומה במבנהו לאיבר הזכרות, ומחברי המיתוס היו מחוברים היטב לתשוקה המינית של הגברים ולביטוייה.

הבחירה בו גם נגזרת מהמיתוס המצרי על אפפ - "אפפ או אפופיס (במצרית עתיקה: עאפפ; "אפופיס" בשמו היווני) הוא אל מצרי שמיוצג כנחש אדום (במצרים העתיקה אדום נחשב סמל הרוע משום שהזכיר את צבע האדמה בעת בצורת) עצום ממדים השוכן במרומים החשוכים ומחכה לספינת רע (ושאר האלים) כדי לתקוף."[ויקיפדיה]

ישנן, אולי, השפעות זורואסטריות של "טוב ורע" מגולמים באמצעות דמויות שונות, שבאות לידי ביטוי בסיפור הזה.

אלוהים

בורא עולם מכין את מלכודת הדבש המושלמת בגן המושלם שלו. למה? מדוע הוא היה חייב לטעת את עץ החיים ואת עץ הדעת טוב ורע בגן שלו? כולנו יודעים, כשאומרים "אסור" דווקא אז אנחנו רוצים, זה מאפיין בולט של המין האנושי, ואלפי הסיפורים על הפרת טאבו, חוקים, איסורים בכל התרבויות האנושיות מוכיחים זאת.

כלומר, מראש היתה קיימת אפשרות שאדם וחווה לא יעמדו במבחן אותו השית אלוהים, רואה כל, שמבטו "חודר כליות ולב". אפשר להניח שאלוהים ממש רצה שהם יפרו את הטאבו "לא לגעת" בטוטם. זה אגב פותר את בעיית השליטה המלאה של אלוהים גם על הנחש. הנחש היה שלוחו.[ כאן עולה ספק אירוני לגבי היות אלוהים "כל יודע".]

הסיפור אגב לא מתייחס כלל לעץ החיים. ואיך יתייחס? בני אדם נולדים ומתים. עד היום לא נמצאה הדרך לאלמוות. לכן הסוגייה המוסרית "טוב ורע" היא המהותית בסיפור הזה. "הרע" מנצח. זו סוגייה מוסרית אחרת שתקבל ביטוייה בתרבויות האנושית במשך אלפי שנות קיומן. מדוע "הרע" דומיננטי, מוצלח יותר וכו' מסיפור גן עדן וחטא אדה"ר [אדם הראשון] עולה שהמיתוס מתקיים גם כיום, והרי זה מיתוס, סיפור-על [נרטיב-על] המתווה את עקרונות היסוד של התרבות האנושית, באמצעות סימבוליזציה [הסמלה] שלהם.

אדם וחווה

אני חושב, שפיתוי חווה כבר הוטרם בסיפור הבריאה בפרק א' בבראשית, סיפור הבריאה הראשון אלוהים בורא רק את אדם, הזכר. ממש כמו אנכידו המסופוטמי, שאגב רעו ואהובו היה גבר! רק בפרק ב' [ פסוק ד] אלוהים בורא זוג! אלה שתי מגמות הקיימות במקרא, שני מיתוסים שמושפעים ממקורות שונים. זה מרתק לראות איך פרק ב', בריאת הזוג מתכנסת לתוך הסיפור בפרק א', כשטוענים שלילית היתה בת הזוג הראשונה של אדם .

היהדות [המקרא?] לא יכלה לסבול את בריאת "הגבר" בלבד. יש בכך השתמעויות קשות מאוד [לו נחשוב על התרבות היוונית בה ההומוסקסואליות היתה נורמה חברתית.] אז בהתחלה הלבישו על אדם את לילית, שוב נציגה מעולם ה"רוע". המיניות בשלמותה. יש המכנים אותה "הפמיניסטית" הראשונה. [האגדות והמעשיות שנגזרו מאותה דמות בסיפורת העממית היהודית וגם העולמית רבות מאוד.] אבל לענייננו, היא נבראה מצלע האדם. כלומר, הפיתוי שלה היה פיתויו הישיר של אדם! ברור שלא נתייחס לסיפור פגמליון וגלתיאה.

הנרטיב הזה בא לקבוע והסביר כמה דברים:

האשה מסוכנת, אלא אם כן, היא חיה במסגרת נוקשה ונשלטת היטב.

מהו מקור ההריון וסבל הלידה, אגב, די בניגוד לחיות. ולהבין שהריון מקורו בחטא, שבו האשה אשמה!

מדוע בני אדם חיים בסבל כה רב [כן, גם כיום]? - החטא הראשון. בחרתם במוסר, בחרתם במוות. יש כאן טענה פילוסופית ביחס לקשר בין ה"מוסר" לבין "תודעת המוות" והמוות עצמו.

והנחש, אחד מהחיות המסוכנות ביותר לאדם, אז וגם היום. היסוד האירוטי ברור לגמרי. ההרג המיידי, כמעט, היכולת להסתתר ולהכיש במהירות הבזק. האם "רגליים" הוא מצב טוב יותר? אני צופה בסרטוני נחשים. היעדר רגליים לא ממש "עונש". הם שוחים, "עפים", מטפסים על עצים, מוסווים היטב. חלקם אפילו מזהיר מראש - אל תתקרב.

אבל ברור שבתוך המיתוס המקראי המכונן, הנחש הוא הביטוי השלם של הרוע.

והרוע הוא גילוי המין.

לדעתי הלא מוכחת והלא מתוקפת בעובדות, זה גם סיפור אנטי האלילות בת הזמן, פולחני הפריון שהיו מקובלים בתרבויות המסופוטמיות השונות. בהפיכת "גילוי המין" לחטא, יש נסיון לשלוט על החיים המיניים של בני האדם. כלומר, רק במסגרת פרוטוקול ברור ומדוייק המין הופך לקדוש. [ראו את המיתוסים הקבליים ביחס לספירות, לערב שבת בו הן הופכות לגשטאלט שלם לגמרי, נכון, באמצעות זיווג.]

לסיכום

נכון שאדם וחווה הם הפיונים בסיפור ואולי הגיבורים האמיתיים, אבל אלוהים והנחש הם גיבורי האמת של הסיפור הזה. פרוטגוניסט ואנטגוניסט מובהקים לגמרי, כמקובל בספרות העממית ובטרגדיות היווניות. מלחמת טוב ורע, נצחון הטוב והסבר המציאות בעקבות נצחון זה.

המציאות ברורה: המשך קיום המין האנושי תלוי ב-מין. סקס זה רע, לכן רק סקס מנוהל היטב הוא טוב. כמו כן מופעל העיקרון העתיק מאוד: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. או בשפתנו העכשווית - האבות הקדמונים יצרו והורישו לנו את המציאות.

היום יש נטיות מדעיות ומחקרים רבים שעוסקים בהריון ברחמים מלאכותיים, הארכת החיים. ל"א ככל הנראה בעוד כמה מאות המיתוס ישתנה לגמרי.

א. מה היה שם באמת - בסוד הדברים

א. מה היה שם באמת חטא אדם הראשון - מה קרה שם באמת

https://www.besodh.com/courses/%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-3/lessons/%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%90-%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A9/

298 - משפחתי וחגי ישראל

בעקבות הפוסט של תיירת מקרית על חגיגות ראש השנה במשפחתה

 מעולם בילדותי ועד נישואי בתי - לא חגגנו כמשפחה או כיחידים את חגי היהודים. שני הוריי ללא דת היו, השם אלוהים לא עלה על דל שפתותיהם, והיה צריך לראות את נחת הרוח שלהם, כשבנם השלישי ואחריו הרביעי ויתרו על "בר מצווה". לגבי שני הראשונים -  בר מצווה נחגג בשל הקרבה לשואת יהודי אירופה והצורך לקרב משפחות נידחות. בר המצווה עצמו לא נערך מעולם בבית כנסת, אף אחד מאחיי לא עלה לתורה, ואבי בנו של רב ומקובל לא קרא כלום בבית כנסת, כלומר בית כנסת לא היה חלק מהעסקה.

כך

מדי ערב חג, היתה סיבה לתורכי הזקן ללהטט במטבח הקטן ולהוציא ממנו שלל מאכלים, שלא היה להם קשר ולו קלוש, למאכלי ראש השנה. לא האשכנזיים [אמי] ולא הטורקיים [אבי].

בליל הסדר וביום ראשון של חג הפסח הוא הפשיר לחם, ובכל השבוע, אלא אם כן בעבודתו הגיע ליפו, וקנה לחם טרי, פיתות טריות, אכלנו לחם מופשר, לחמניות מופשרות. נוסף על כך מציות, שהיו תשוקת אמי, אבל לא בסגנון היהודאי הכשר, ממש לא.

ביום כיפור הסעודה המפסקת עברה לצהריים של כיפור. שם הוא דאג, לדבריו, לענות היטב את נפשות השכנים בבישול עתיר שום וריחות מזילי ריר, וסוכות? כמה הוא צחק כשאחיי בנו סוכה מעאפנה מאחורי הבית, ולקחו להם סנדביץ לאכול בה, והיא כרעה-התמוטטה ברוח הראשון של הסתיו הירושלמי.

חנוכה היה אהוב על אמי, כי זה חג "ציוני" ולא של חרדים [לא מהתורה]. גם לא היו מצוות לקיים, חוץ מהדלקת נרות שלא בוצעה, אבל היא אהבה לטגן פלאצקאלאך [קציצות תפוחי אדמה דקות וטעימות פחד...]

לכן,

כל ענייני המשפחה שישראלים לא מעטים הפכו לנושא עומק בשיחותיהם,מאז ומעולם, ושפסיכולוגים, ושמטפלי נפש לזניהם, ושפסיכיאטרים ושאף רופאי משפחה מצאו בו מקור לא אכזב לפרנסה טובה, לא התקיימו אצלנו.

משפחת אבי [לאמי למעט אמה ואיזו דודה כלואה בסיבריה ובת דודה אמריקאית- לא היתה משפחה.] נהגה לא כמו אבי, אז הם לא הגיעו והוריי גם לא טרחו להגיע אליהם בערבי החגים.

למחרת, עלינו על מונית שירות גדולה, ונסענו לבית דוד אבי. שם המשפחה הירושלמית נפגשה. לא התפללו ולא נעליים, אבל זה היה חיוני ביותר לצורך שמירת קשר גם עם המשפחה הטורקית באיזמיר.

קבוע סבתי, אם אמי, היתה מגיעה וחוזרת לביתה עם מונית.

מיותר לציין שיום העצמאות היה סיבה מעולה לחגיגות. אז הוריי פגשו את חבריהם מהקיבוץ שאותו הקימו, התעדכנו על צאצאים, צאצאי נכדים, אסונות וברכות.

מאז שאחי נפל, יום העצמאות הפך ליום יגון בלתי נגמר.. הוריי התכנסו לתוך עצמם, הקפידו לשמור על קשרים עם מעט מאוד מחבריהם, עם צאצאיהם, אם הצאצאים היו פנויים לכך [אחי הקטן היגר לארה"ב בהיותו בן 21 וחזר אחרי 20 שנים, אחי הגדול התחתן עם כסף, והכסף לא סבל את הוריי, אז כמעט ולא נפגשו. רק אצל בת זוגי אמי לפחות מצאה אוזן קשבת ומכילה.]

בזכות בת זוגי והמחותנים הלא דתיים והמטורללים כמו הוריי ביחסם לדת, אמונתם באל שהפקיר מליוני יהודים, שני אירועים נקבעו -

ליל הסדר [כל קשר בינו לבין ליל סדר שאתם מכירים מקרי ולא מתוכנן] וארוחה גדולה שאבי הכין בחג הראשון של סוכות.

אשר על כן,

משקראתי את הפוסט של תיירת מקרית, כשראיתי את הפירוט, את קשיי הנסיעה בחג/בשבת הבינותי כמה זכיתי. מעולם לא היו בי הרהורי כפירה ביחס להוריי בענין החגים של היהודים. התגרשתי מהדת היהודית ומאמונות ההבל כשהייתי בן 5 אני חושב, כשאיימו עליי, שכניי הדתיים, שציפורני אבי ינשרו, שהוא יחטוף מכת גיהנום ומה לא?!

מה לעשות, בחיי, כלום לא קרה.

אבל כאן אני מתחיל להיגרר לנושא אחר, שאינו ממין הפוסט.