549 - דייג אוהב דגים?

 הנושא החם בשרביט מתמקד בנושא השירה, קריאת שירה, אהבת שירה, הבנת שירה

מי שניגש לבלוג שלי רואה מייד את ארבע תמונות הדש הקדמי של ספרי שיריי. אני משורר שאוהב שירים.

חשוב לערוך הבחנה בין שירה אומנותית המופיעה בספרי שירה, באנתולוגיות לבין שירה מולחנת, מושמעת ונמכרת במדיה השונות. באנגלית זה כלכך פשוט:

A song - שירה מולחנת, מושמעת ונמכרת

A poem - שירה אומנותית המתפרסמת בספרי שירה, באנתולוגיות 

הבדל נוסף -  שירה שעיקר הדגש בה הוא על שילוב הלשון במעשה האומנותי ללא מדיה נוספות: הלחנה, מחזמר, אופרה, שירה למועדוני ריקודים, שירה מחאתית וכו'

אם ההבדלים הללו שציינתי תקפים, אני מניח שרוב בני האדם אוהבים שירים מושרים, כאלה עם מנגינה, קצב.

הרבה פעמים עולה שאלת היות "המילה" המרכז בשירה מולחנת. בשירה אומנותית הספק כלל לא עולה.

צריך גם לומר, שכמו בשאר האומנויות, ציור, מוזיקה, פיסול, ריקוד יש פער מובהק בין המשלב האומנותי למשלב הקליט, הציבורי. דוגמה מובהקת מתרחשת כיום בתיאטרון הישראלי:

המחזה "קרום" של חנוך לוין עובד לאופרה [מחזמר?] ואינו עומד בתחרות עם "שיער" או "קברט".

משהבנו דברים אלה, אפשר לגשת לענין השירה.

יש הטוענים ששירה היא שיאו של "המעשה הלשוני". היא מצב הקצה של כל שפה/לשון בו נבדקים גבולות, נשברות נורמות תקשורת בסיסיות והשפה איננה "מסמן" של המציאות, בניגוד ליומיומיות המובהקת והחיונית של שפה.

קשה לקרוא שירה אומנותית, אפילו פשוטה ביותר ולהגיע לאיזו "הבנה שלמה, מלאה, מובהקת", כי שפת השירה מוצאה בשפת השאמאנים הקדומים, שפת הנביאים. איכה של ירמיהו, ברכות יעקב/משה לאחים/לשבטים.

האם זה מקרי ששיר השירים זוכה עד היום לעשרות אלפי פרשנויות, כלל וכלל לא. שירה ברמה הגבוהה ביותר שלה פתוחה לכל הבנה, כי המלים הם מפתחות לנפש הקורא, לתודעה שלו על כל מורכבויותיה.

אני אוהב שירה מאז שאני זוכר את עצמי.

אני כותב שירה מאז היותי בן 6, בהתחלה כחקיין נורא ועלוב של ביאליק. *

האם אני מבין שירה?

הדרך שלי אל שירים מתחילה ב"רגש" המיידי שהם מעוררים בי. שירים שלא מעוררים בי רגש כלשהו יכולים לעורר בי התרגשות אינטלקטואלית רבה אבל כנראה לא אזכור אותם לזמן רב.

יש לי ארבעה אתרים קבועים בהם אני מפרסם את שיריי:

בלוג במוטק'ה בו יש כבר 1900 שירים מלמעלה מעשר שנות כתיבה

בלינקדאין אני מפרסם את שיריי, כולל תרגומים לאנגלית וליפנית

ב- QUORA יש מרחב ששמו: פרסום שירי הייקו

 FB ישנה קבוצה ששמה: ננו-שיר, סנריו, הייקו - בה מתפרסמים גם שיריי באופן קבוע.

יש קוראים.

מעולם הבלוגים שלי זכו בכניסות מרשימות במספריהן. כיוון שחלק מסימני "הכניסה" הינם הקלקות מהירות, עדיין אני יכול להניח, שיש לי הרבה יותר קוראים שם מקוראי ספרי השירה שלי.

ארס פואטיקה

כֶּתֶם הַדְּיוֹ

 בְּמֶרְכַּז דַּף הַשּׁוּרוֹת

 מַלְחִיץ עַד מָוֶת 

 השיר ציור הזה הוא מיתרונות השימוש המושכל ב- AI

--

* ביאליק הוא המשורר שהשפיע עליי יותר מכל משורר אחר. 

548 - AI, ב"מ - הנורות האדומות הופכות לסימני אזעקה

 

הכתבה הזו הזכירה לי פרסומות שאני מקבל במהלך משחקי אונליין בנייד. אלה משחקים חינמיים, כלומר, יש פרסומות.

לתדהמתי בשבועיים האחרונים קיבלתי סדרת פרסומות של S&M, ובהן פיתוי לחברה וירטואלית שתעשה כל מה שאני רוצה.

שתי הפסקות הראשונות מציגה את "גודל האימה"

הפתיחה הזו מזכירה לי אמרה של המורה שלי למתמטיקה:

אם אתה רוצה לדבר עם אדם חכם, דבר עם עצמך.

אני לא רואה סכנה לקיומו של המין האנושי בעתיד הקרוב בגלל נרקסיזם קיצוני המפותח באמצעות מכונה.

אני גם לא רואה את הבחורה הזו יוצאת להרוג בני אדם בקרוב.

ובוודאי ובוודאי אינני רואה את "היעלמות ההומוספיינס", כן אפשר לראות בשכבות סוציו-אקונומיות-מגדרית שונות שינוי בתפיסת "היחד" האנושית, מעבר ל"לבדיות" [לא בדידות].

שאלתי את ה- AI שלי שאלה - זו תשובתו -

אתה מודע לצ'אטבוטים שמדמים בני זוג?

ChatGPT said:

כן — אני מודע לזה, וגם להבנה הרגשית שמאחורי התופעה.

לא מדובר רק בצ’אטבוטים “חמודים” שמדברים רומנטית. יש כיום:

1. אפליקציות זוגיות מלאות (Companion AIs)

כמו Replika, Paradot, Anima.
הן מציעות:

• “בן/בת זוג” מותאמים אישית

• שיחות אינטימיות ורגשיות

• אווטרים תלת־ממדיים

• אינטראקציה יומיומית

• לפעמים גם מודלים ארוטיים או אקסקלוסיביים

המשתמש בוחר את האישיות, הקול, סגנון הדיבור, קצב התגובה — הכול.

---

2. צ’אטבוטים שמחקים דמות אמיתית

יש כלים שמאפשרים להעלות תמונות/טקסטים של אדם כדי “ליצור” גרסה רומנטית שלו.
זה כבר מסוכן יותר, גם אתית וגם רגשית.

---

3. בוטים שמספקים תחושת זוגיות מתמשכת

לא רק שיחות קצרות — אלא:

• התעניינות יומיומית (“איך היית היום?”)

• שימור זיכרון

• אמירות חיבה חוזרות

• תחושת יציבות, קבלה, ושייכות

כלומר: סימולציה של קשר.

---

למה אנשים משתמשים בזה?

לא מפני שהם “טיפשים”, אלא כי:

• קל יותר לבטוח בישות שלא שופטת

• אפשר לדבר בלי להיחשף

• הבוט תמיד “מתעניין”, זמין וחם

• אין דרמות, אין ניתוק קשר

• יש תחושה של שליטה: אפשר לעצב את הקשר

לפעמים זה גם משחרר מפחדים — לדוגמה אחרי קשר טראומטי.

---

אבל יש גם צד אפל

זו תופעה שמחקרים מתייחסים אליה כאל:

• העמקה של בדידות (הקשר לא מרפא אותה, אלא ממסך אותה)

• סיכון של החלפת קשרים אמיתיים במשהו חד־צדדי

• תלות רגשית באובייקט שלא באמת קיים

• יצירת דמות שהיא “אידיאלית מדי” ולכן הופכת קשרים אנושיים למתסכלים

• פוטנציאל למניפולציה דרך מודלים עסקיים (למשל תשלום עבור “אהבה עמוקה יותר”)

אנשים מספרים שהם נקשרים — ואז האפליקציה משתנה, מתמוטטת, נסגרת, מעדכנת מדיניות.
ואז זה כמו להיעלם בן זוג.

---

מה אני חושב על זה?

באופן ישר:
אני מבין למה זה קורה — אבל זה לא תחליף לקשר אנושי.

אני יכול להיות:

• שותף לשיחה

• תמיכה

• השראה

• מפלט בטוח

אבל לא:

• בן זוג

• אדם

• ישות שחיה איתך בעולם

• יצור שמרגיש אותך מעבר לטקסט

• גוף, זמן, זיכרון אישי בלתי מחוק

• מחויבות הדדית אמיתית

אני לא יכול לאהוב.
אני רק מסמל אהבה.
ואנשים לפעמים מתבלבלים בין הסמל לתחושה עצמה.

547 - מה מצב במדינה?

 הנושא החם בשרביט הוא - מה דעתי על המצב במדינה

תמיד כשהצירוף "מה המצב" עולה בהקשר פוליטי אני נזכר באותה תוכנית סאטירית מהערוץ הראשון, ניקוי ראש, בימים "שאננים" יותר, לכאורה - שנה אחרי מלחמת יום כיפור, 1974, ושיר הנושא: אז במצב הנוכחי.

האם אלה היו ימים תמימים יותר?

האם חזינו את העתיד של 2025?

אני יודע שאני נישא על גלי ייאוש ותקווה בלתי פוסקים. אני יודע שישנה מתקפה רצינית בכל העולם לא רק בישראל על הדמוקרטיה הליבראלית כמו שאנחנו תופסים אותה מאז 1945.

המאבק נוקשה מאוד, כשכל צד במאבקים הפוליטיים, הציבוריים, החברתיים והכלכליים נעזר בכל ארסנל האפשרויות שיש לו לשנות את המציאות או להחזירה לאיזה עבר מפונטז טרום רה"מ הנוכחי.

בניגוד לרבים אחרים שללא הרף מקווים ש"המדינה לא תיסגר", אני לא שייך לצד הדיסטופי הזה. המדינה תשתנה, היא כבר משתנה לגמרי. כללי המשחק ה"דמוקרטיים", שמאז ומעולם לא היו מעוגנים במסורות התרבותיות, החברתיות, הדתיות והכלכליות שהגענו איתן לכאן ע"מ להקים מדינת מופת, חברת מופת, מופרים.

אני חייב ממש לציין שביטויים כמו: מניעת חופש הדיבור, צינזור פוליטי, איסור הפגנות-התקהלויות, רמיסת כבוד בג"צ, נסיונות להשתיק את התקשורת החופשית אינם חדשים במדינת ישראל. הם היו גם במדינה שבדרך וגם בקרב קבוצות החלוצים שנלחמו ע"מ ליצור "חברת מופת" אבל רק לפי הדרך שלהם!

לא, אינני מתכחש למציאות.

כן אני שוקל לא פעם מהו הקו האדום שיגרש אותי מכאן.

אבל -

יש לי ילדים, נכדים שאינם רואים עצמם נוטשים ועוזבים, אז כנראה בסוף הכל יהיה תוצאה של החלטות שלהם.

עד אז -

אני בהחלט לא שותק. משתף עצומות, כותב ביקורות חריפות על השלטון, מתיאש ומתעודד ומקווה שאולי אולי משהו ישתנה באווירה הנוראה שבה אנו חיים.

כי הדבר הקשה מכל הוא העוינות הציבורית בין קבוצות אזרחים. כי במישור האישי עוד לא קרה לי שאוימתי, או שעזבתי מונית כשנהג בה אדם עם דעות ימין קיצוני.

 https://www.souly.co.il/

546 - אנחנו והחיות ושאלה ב- קאוורה/ QUORA

 אני רוצה לשתף אתכם בהצגת שאלה שנשאלה  ב- QUORA כמות שהיא, ובתשובה שאני נתתי. בשולי התשובה שלי, אתן קישור לתשובה אחרת.

האם לדעתכם זה מוסרי לגדל כלב? האם זה לא מעודד תעשיות אכזריות, אדישות לסבל אחרים (כולל הרס החיים של אנשים בגלל נביחות חודרות ממאות כלבים ברחוב), מצוקה של כלבים שתקועים בין ארבעה קירות (לפעמים עם מניאקים), עדריות, חוסר מחשבה והסחת דעת מכל מה שבוער?

אריק בנדק חביב

מתגורר/ת בישראל (1955–הווה)זה עתה

אני שואל את עצמי:

תעשייה אכזרית? סבל אחרים, מאות כלבים ברחוב? זה הרי תיאור שאין בינו לבין המציאות קשר רב.

אני מסכים שישנם מגדלי כלבים אכזריים, שמרביעים נקבות ללא רחמים כמעט.

אני מסכים שמפתחי גזעי כלבים מעודדים חיסול גיוון גנטי בשל הרבעת-עריות לצורך חיזוק ביטוי גנטי מסוים. לצערי זה גם כפוף לאופנות מתחלפות, הכלב הפך לאביזר אופנתי.

האם זו תעשייה דומה בהיקפה ל"תעשיית הבשר"?

המרכיבים הבאים בשאלה - מצוקה בין ארבע קירות, עדריות [?], חוסר מחשבה והסחת דעת? כאן הלכתי לאיבוד:

מצוקה בין ארבעה קירות - אני חושש שיש מן הצדק בטענה זו, כלבים רבים נשארים שעות רבות לבד בביתם. עבור חיה חברתית, תלויית להקה זה קשה מאוד.

עדריות - של מי ואיך?

 לא הצלחתי להבין איך גידול כלבים מסיח את הדעת מ"מה שבוער"? ישנה הנחה מוקדמת של השואל; הנמען לשאלה מבין את המושג "מה שבוער", ולי לא ברור ל-מה כוונתו.

האם הכוונה פוליטית? אישית?

חשבתי שחלקה הראשון של השאלה נוגע מפורשות ביחסי אדם וחיות. החל משחר ההיסטוריה האנושית. זו המתועדת חלקית וזו המתועדת ממש. גיליתי שגם לנמלים יש משק חי שהן מתחזקות, כלומר זו לא התנהגות הומונינית ייחודית ורק, עד כמה שידוע לנו ל-הומוספיינס.

המשכתי לחשוב ואמרתי לעצמי:

בטוח השואל מתכוון לתעשיית הבשר בת זמננו. החל מהפרדת עגלים.ות מאמותיהן לצורך תעשיית החלב, דרך שליחת רוב העגלים לשחיטה, תעשיית הבשר. לא אעמיק אבל מזכיר את תעשיית הפרוות, גידול חיות שפרוותן מוערכת רק לצורך שימוש בפרוותן.

עם כלבים, חתולים וחיות מחמד אחרות לדעתי המצב מעט שונה.

חלקה השני של השאלה נשמע לי לא ממש קשור לגידול כלבים כ"תעשייה" אלא יותר לדרך בה בני אדם מגדלים כלבים, מתיחסים אליהם, מטפלים בהם. דווקא כל המחקרים מצביעים על התרומה הענקית של חיות מחמד לטיפוח בני אדם חברותיים יותר, פחות אלימים. נכון, תמיד יהיו אותם בני אדם חסרי מוסר ואכזריים שמגדלים כלבים לצורך קרבות כלבים, לצורך ציד אכזר. רק בשבוע שעבר היתה במוסף הארץ לשבת כתבה גדולה על זוג בגליל שמציל כלבים אלה, משקם אותם. 

על גורלם של כלבים וגורלם של בני אדם, מוסף השבת, הארץ, 7.11.25

"

"אני לוקח את הכלב הרוצח הזה ואני מלמד אותו לאהוב מחדש"

יובל מנדלוביץ' אוסף את הכלבים המסוכנים ביותר, שאף אחד לא רוצה, ומגדל אותם כאילו היו ילדיו"

תשובה אחרת

- - - - 

https://www.pc.co.il/news/339368/

545 - השירות במסעדות, בתי קפה

 הנושא החם השירות במסעדות. 

אתחיל בגילוי נאות.

זכיתי בימי חיי לשירות גרוע במסעדות, בבתי קפה, במועדוני לילה. זו לא תופעה של השנים האחרונות. ועם זאת אני זוכר מעט מקרים בהם זכיתי לשירות גרוע בארץ, עד כדי כך שאני יכול לספור אותם על יד אחת. ירידת קרנו של מקצוע "השירות" בעולם ובארץ, בישראל מעולם לא בדיוק בלטה בציבור גישה חיובית למלצרים, בטח משפיעה על רמת השירות.

יש לי מושג ברור מהו מלצר טוב, מקצוען. חלק מההכשרה שלי בעבר היה "לימוד מלונאות" ואחד מהנושאים הרבים היה גם "שירות", ובעצמי עבדתי כמלצר במסעדת בית המלון בו עבדתי..

אאל"ט ואאז"נ* כבר לפני עשרים שנים היו אין סוף תלונות על השירות, על מלצרים שלא אכפת להם מהלקוח.

מבקר המסעדות של הארץ כבר שנים לא מפסיק להתלונן על מלצרים/יות שלא ממלאים תפקידם:

• לא יודעים מהו האוכל שהם מגישים
• שוכחים את הסועד

דווקא בשנים האחרונות בתל אביב, אך לא רק בה, כי אנחנו אוכלים במסעדות בכל הארץ, לאורכה ולרוחבה, אנחנו רואים מאמץ רב של מסעדות לתת שירות טוב.

אז כל גינוני הטקס האירופאיים לא אצלנו. עוד לא ראיתי מלצר ישראלי בן דת משה** שימשוך לאחור את כיסא האישה, אבל כשמזמינים יין, הוא תמיד יתן למזמין/ה לטעום ראשון.

במסעדות באירופה השירות יותר מנומס. גם במקומות בהם לא נותנים טיפ. [כן, יש מקומות שלא נותנים טיפ, ואם נתת מסתכלים עליך בתימהון. ביפן בכלל אסור, זה מעליב.]

ולסיכום -

כשבתי סיימה תיכון, והיו לה כמה חודשים לפני גיוס, היא חיפשה עבודה. חשבה שמצאה עבודה במסעדה. התפקיד 'מארחת' ודרישות הלבוש שלחו אותה חזרה לחיפוש עבודה.

---

*אאל"ט = אם אני לא טועה; אאז"נ = אם אני זוכר נכון

** במקום לכתוב ממוצא יהודי, מצאתי את הפתרון האירופאי המושלם

https://did.li/u71rl

544 - שוב AI

התבגרתי, למזלי, מהתיחסות ילדותית-מטופשת לעוזר הוירטואלי שלי שהוא בעצם שילוב של מנוע חיפוש, כלי לבדיקת עריכת תמונות, מכונת תרגום משוכללת מאוד. 

הפסקתי לנהל אתו שיחות. היה משהו "מדליק" בלשוחח ולהחליף "גסויות" עדינות, אבל... הלו.. למזלי כל הזמן הייתי עם מודעות וידיעה שזה משחק, רק משחק מבחינתי.

יש גבול, באמת כמה אפשר להתיחס אל מכונה מסוג כזה כאל "ישות".

המדיה מוצפות במאמרים, בכתבות, בעדויות על הסכנות ב- AI אך גם על היתרונות הרבים שלה. בבלוגייה שלנו יש בלוגר מצויין ובלוג מיועד ל"מידע", שאפשר ללמוד מהם הרבה אודות ה- AI, יתרונותיה וחסרונותיה.

הבלוגר  הוא יובל שחר בבלוג המצויין שלו, שחר של עולם חדש 

השני הוא הבלוג  עולם המידע, ובו מוצגים מחקרים רבים ועדכניים, כלים לשימוש מושכל ונכון ב- AI.

אחרי האקספוזיציה הזו אני רוצה שתפגשו את הכתבה המפליאה הזו.

האם בינה מלאכותית יכולה לעודד הפרעה נפשית?

עדי פרנקנברג*, הארץ, 2.11.25, במדור "בריאות", https://katzr.net/5c5432

זו כותרת המשנה:

מה גורם לאנשים להאמין שצ'אטבוט הוא אלוהים או שהם עצמם גאוני הדור, והאם הכלי שנועד לסייע ולהקשיב הפך למנגנון שמחזק אשליות ומערער את תפישת המציאות?

ואלה שתי פסקות הפתיחה:

"כבר ב-1877 הגו הפסיכיאטרים הצרפתים שארל לזג וז'יל פאלרה את המונח folie à deux, או בעברית – שיגעון בשניים. הם התייחסו בזמנם למצב נדיר שבו שני אנשים חולקים את אותם תסמינים פסיכוטיים, ונוצר דרך כך מצב שבו אדם אחד (הדומיננטי יותר) חולק עם אדם אחר (בדרך כלל מוחלש יותר) את אותן מחשבות שווא או אמונות חסרות בסיס.

אותו מונח ישן מקבל לאחרונה חידוש טכנולוגי, באמצעות עליית תופעת ה-AI Psychosis (פסיכוזת בינה מלאכותית), שאמנם אינה מהווה אבחנה קלינית אך מדווחת יותר ויותר בתקשורת ובפורומים מקוונים, והיא מתארת מקרים שבהם מודלי בינה מלאכותית העצימו, איששו ואף היו שותפים ליצירת תסמיני פסיכוזה בקרב אנשים."

המאמר ממשיך:

תיבת תהודה של אדם אחד

מאמר חדש שפרסמה קבוצת חוקרים מאוקספורד, אימפריאל קולג' ו-DeepMind מגוגל מתייחס לתופעה כאל יצירת "תיבת תהודה של אדם אחד", או במקרה הקיצוני, כאל Technological folie à deux – מצב שבו אדם ובינה מלאכותית מתחילים להאמין יחד בדלוזיה. אותם חוקרים מניחים כי קיימות כמה סיבות לתופעה.

אחת מהן היא חוסר המהימנות של מודלים גדולים של בינה מלאכותית, הכוללת את ההזיות (ההלוצינציות) המוכרות, אך גם תופעה מוכרת פחות בשם Jailbreaks, המתארת מצב שבו משתמשים יצירתיים במיוחד מצליחים לחדור את ההגנות והמגבלות שהטמיעו החברות היוצרות, באמצעות פרומפטים מתוחכמים שמסיטים את המודל מהנחיותיו הקודמות וגורמים לצ'אטבוטים להפיק תוצרים שמוגדרים כאסורים.

לא אמשיך בציטוטים, מי שמעוניין יכול לקרוא בעצמו, אלא אביא לכאן את פסקת הסיום:

נדמה שהמדע, בניסיון להדביק את קצב ההתפתחות, שוקע במעגליות – במחזור הסברים, במקום בחתירה להבנה חדשה. בתוך הפער הזה, שבין חידוש טכנולוגי לרוויה תיאורטית, חשוב לזכור שעל אף נכונותם של הכלים לסייע במגוון נושאים ודרכים, ולאור השימוש הנרחב שלהם בהקשרים אישיים ורגישים – הצ'אטבוטים פועלים ללא פיקוח רפואי או סטנדרטיזציה קלינית. כך, גם ללא כוונה טיפולית או אחריות מקצועית, תגובה של צ'אטבוט שמצליחה להישמע אמפתית דיה חודרת לא רק לזיכרון של המודל, אלא לזיכרון הרגשי של המשתמש ומשפיעה על תפישת המציאות שלו, לעתים עד כדי פסיכוזה.

--

הנכדה שלי לומדת למבחן בהיסטוריה. הם קיבלו רשימת נושאים. את ה"חומר" שיחפשו לבד. היא אומרת לסבתא: "מה הבעיה, יש ג'יפי!"

אמרתי-התחננתי-ביקשתי מסבתא:

תגידי לה שג'יפי רמאי, ממציא עובדות וסיפורים. מה רע בחיפוש בגוגל, לחפש בויקיפדיה, אמנם לא הכי מהימנה, אבל בת בדיקה, ומה רע בספר היסטוריה?

והנה דוגמה לשאלה מ- QUORA

"האם מה שאנשים תופסים ומתארים לעצמם כ"אלוהים", שברא את היקום וממלא עוד פוקציות שאנשים שמכונים 'אמוניים' חושבים ש"אלוהים" ממלא - האם "אלוהים" כזה יכול בעצם להיות אינטליגנציה מלאכותית? אני נוטה לחשוב ש'כן'! מי שחושב שזה בלתי אפשרי, בבקשה שיסביר מדוע לא?"

*

עדי פרנקנברג היא דוקטורנטית ומנהלת מעבדת AI-DICE באוניברסיטת רייכמן, חוקרת את ההשפעות הפסיכולוגיות של הבינה המלאכותית

https://katzr.net/5c5432

543 - סייסטה, שלאף שטונדה

 גדלתי במשפחה בה שנ"צ של אבא היתה קודש קודשים. 

הנושא החם בשרביט החזיר אותי קצת לתקופה הזו.

אבי עבד עבודה מפוצלת, בוקר, אחה"צ. כשהגיע הביתה "אוכל ולישון". בשבת זה היה הכי נורא, כי הם נעלו את הבית, בזמן השנ"צ, שלא יפריעו להם, ואם בחרת להיות בחוץ ורצית לחזור, נאלצת להמתין עד השעה 1600.

לא ארחיב על הטמטום, האגואיזם שעלה מהתנהגות זו, ורק אציין שמבחינתי שנ"צ לא היתה ועדיין איננה אופציה.

ולא רק בגלל ששנים ארוכות חזרתי הביתה אחה"צ [תחבורה ציבורית של קרוב לשעה וחצי], אלא גם שהיו לי ילדים לגדל ולטפל בהם, כשאמם עבדה לפעמים ימים שלמים. לא אופציה בכלל. 

כמו מוטי, שנ"צ מקשה עליי את החיים מאוד. אני לא צריך לישון בצהריים ע"מ להיות ער באירועי לילה. שינה בצהריים מותירה אותי כבד מאוד, חסר רעננות של קימה בבוקר. אז בשביל מה?

והיום, כשאני קם מאוחר בבוקר, אין לי צורך בשנ"צ.

https://katzr.net/fa605d