אם יש המעונינים בספר השירים עצמו - שלחו אליי כתובת למשלוח.
באמת סבו'ש איך אתה כותב שיר, שאלה נכדתי המתוקה.
היא הקשיבה לכמה שירים, לא הבינה כלום, כי שיריי הם כמו "קוד" או כתובים ברוח ה-"זן", שמציג את ה- DNA האבסורדי של העולם.
אז ככה, עלמונת:
לסבא מתרוצצת מילה בראש, מציקה לו ומציקה לו, ופתאום היא המילה מתחברת לה לאיזה אדם/אשה/אירוע/פרח/ענף, וסבא כותב שיר.
סבא כותב שירים רק של 3 שורות, דמויי הייקו*
סבא אוהב מסגרת קבועה, קשוחה שכופה עליו להתאים את עצמו אליה.
בחרתי את שני השיריםם האלה כדי להסביר לה:
את רואה בשיר הראשון, חתכתי בצל, מלפפון, עגבניה לסלט. ואז פתחתי בקבוק חדש של שמן זית, ירקרק, ואילו בשיר השני, פילטתי דג, וקצת דם יצא ממנו. הכרפס, במיוחד עליו הם מזון שאנחנו אוכלים בכמויות גדולות, וגד על ומתחת לכרפס, זו ארוחה נהדרה.
רוצה לנסות, מתוקה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה