יום שבת, 21 בדצמבר 2019

58 - מלכה נשר


מלכה נשר – נָא אֲדַבֵּר עָלֶיךָ


וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה, בְּמֶלְקָחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.
וַיַּגַּע עַל-פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל
שְֹפָתֶיךָ, וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.
(ישעיהו ו'  ו-ז)

הֲיֵֹש לִי רְֹשוּת עָלֶיךָ לָֹשִיר,
לָרֹן עַל הוֹדְךָ מֻתָּר לִי, אֲדוֹנָי?
לָשֵֹאת עַל עֵטִי אֶת ֹשִמְךָ הָאַדִיר?
עַל נַפְֹשִי צָנְחוּ צִלְלֵי עֲווֹנָי…

מִי יִזְכֶּה עָלֶיךָ, עַל ֹשִמְךָ דַּבֵּר?
הָיֹה אֶהְיֶה נָא טְהוֹרָה מֵהֱיוֹתִי!
רַק אִיֹש קָדוֹֹש רַֹשַּאי ֹשִמְךָ זָמֵּר,-
וְטָעֻיּוֹתַי סָבְבוּ אוֹתִי..

עַל כֵּן כָּעֵת בְּלֵב נֶחֱרָד, רוֹעֵֹש,אֶזְעַק:
אֲנִי מְלֵאָה ֹשְגָגָה וָחֵטא –
יִגְּעוּ שִֹפְתוֹתַי בְּגַחֶלֶת אֵֹש
שַֹרְפֵי-אֲדוֹנָי וּמַלְאֲכֵי-הַֹשָּרֵת.

יִגּעוּ בָהֶן, ֹשֶבְּפֶה צָרוּף, טָהוֹר,
בְּנֶפֶֹש ֹשֶטָּבְלָה בְּפֶחָם בּוֹעֵר,
אֶזְכֶּה לִנְעֹם עָלֶיךָ, אֶת נִיבְךָ לֵאמֹר,
אֲנִי ֹשֶחֶמְלָתְךָ ֹשְלָחַתְנִי לְֹשוֹרֵר…
הופיע ב"דבר הפועלת" בדצמבר 1955.

שיר התמסרות וקדושה אישית ממדרגה ראשונה. שיר בו הדוברת מקבלת "אחריות" מלאה על עצמה ורק רוצה לשוחח או להכות על "כתפי האל" . כמו רבים אחרים, וישעיהו והציטוט הוא הרי ה"לייטמוטיב" של השיר, היות משורר, אמן הינו בעצם היות נביא. השיר כתוב ב"מיטב" המבנה והפרוזודיה השירית – ארבעה בתים, ארבעה טורים בכל בית, חריזה אבאב, שכמו רבים ממשוררי המאה העשרים, בעברית בוודאי, מפגש הצלילים הוא גם מפגש של משמעויות, סמלים, לדוגמה הבית האחרון – בוער – לשורר, שזה גם רפרור לשירו של ביאליק " לא זכיתי באור מן ההפקר", ותשובה אחרת בו לסוגיית האש הפנימית.



מקור השיר – אתר המשוררת 
ביוגרפיה –  ויקי

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

57 - דוד אבישר




לאן תנוד עלם
לאן תנוד העלם
בואה בצל קורתי
ערשי לך ריפדתי
בפרחי אהבתי
יום ולילה לך ערגתי
בך המו כל רעיוניי
סורה לגני העלם
בוא וקטוף משושניי
לאן תנוד העלם
בואה ורגע בזרועותיי
מיין הרקח אשקך נא
מעסיס שפתותיי
יום ולילה לך ערגתי
בך המו כל רעיוניי
אל נא תסט מעלי העלם
בוא ורווה מעדניי
 האם שיר הומופילי [ שלא לטעון הומוסקסואלי מובהק ] או שמא שימוש במוסכמה של שירת ערב – שירי אהבה לעלמים כמו לעלמות. הבחירה במילה "עלם" אולי מגדירה את הז'אנר. על פי הביוגרפיה הדלה ב-ויקי לא מצויין שהתחתן אי פעם, בכלל לא צויינו עניינים רומנטיים, ואת שארית עבודתו לאחר מותו כינס וערך אחיינו עודד אבישר. 
כך או אחרת – שיר מקסים, מחובר היטב למיטב המליצות השחוקות של השירה העברית, ואולי בגלל שזה מוקדש לעלם, יש בהן חדש, בטח לתקופתו, בה לא נכתבה בארץ שירת אהבים ותשוקה ברורה כלכך לעלמים, בטח במוסר המיני הקיצוני [ למרות הפתיחות המינית, לכאורה, בקיבוצים] שסלד מהומוסקסואליות.
 -----------------------------------------------------------------------------
מקור השיר – זמרשת

יום שבת, 7 בדצמבר 2019

56 - שפרה בנישטוק-אשכול







מבעד הרסיסים





אני חושב שהכותבת הינה משוררת בלתי צפויה על פי הסטריאוטיפ של משוררת חרשית-חסידית, שהצליחה לקבע בנו זלדה. מהשירים המעטים שלה שקראתי, כאן במרשתת [ ראו הקישור הראשון – מקור השיר ] אין בה תעצומות הנפש של זלדה,  והיא מוותרת בהתלהבות על המיסטיקה הכבדה והעמוקה מני חקר של זלדה.
נראה שהגישה ה"חסידית" שלה רואה בעולם את העולם, ללא צורך לחפש את העומק המיסטי שבו, שהרי "אלי מביט בי מגבוה / ברחמים ומחתל מחלפותיי", התמונה הנפלאה הזו של אב ובתו במגע הכי בסיסי של אהבת הורה, היא כמו "הניגון" של אותו חסיד  בסיפור של י"ל פרץ "גלגולו של ניגון". הפשוט, הטבעי, האותנטי, האנושי ביותר.
ברור שההשוואה לזלדה איננה הוגנת, כי למרות החיבור העמוק של זלדה לטבע, בטח על פי שיריה "הכרמל האי נראה" או "שני יסודות", היותה מחסידות חב"ד ואשה מה עוד יחבר השתיים? הסטריאוטיפ שנפרץ היטב בשיר הזה. השיר מלא בהומור ואצל זלדה אין הומור בשירים. [ היתכן שאין מיסטיקה עם הומור? ] האירוניה החתרנית של זלדה היא הדק מן הדק, היעדר האירוניה בשיר של בינשטוק-אשכול מאפשר את הקריצה "יתלה מצב הרוח/ על עץ גבוה / בחיוך". אלא מה?!
מבחינה אומנותית כדאי לשים לב לניגוד הנהדר שהיא יוצרת בין "גבוה" לבין "נמוכה": אלי מגבוה / ייתלה מצב הרוח על עץ גבוה / רוחי הנמוכה - האין אף כאן מעין חתרנות או שמץ של "אלילות", והרי יודעים אנו על האשרה, ועל עץ האשור.

ולמה בחרתי לתת לה את הדף היום, כי לקורא החילוני הממוצע אין סיכוי בעולם לפגוש יוצרים חרדים, דתיים, חרד"ליים לצערי.

----------
מקור השיר – מכללת הרצוג – דעת
ביוגרפיה – ויקי
מאמר על שירתה – אימגו – מגזין מאמרים, אדלינה קליין



יום שלישי, 3 בדצמבר 2019

55 - רפאל אליעז




רפאל אליעז – שני שירים
-------------


שיר העמק / רפאל אליעז

פְּלָדָה כְּחֻלָּה הֵם הַשָּׁמַיִם,
כִּבְשָׁן אָדֹם הוּא לְבָבִי.
תִּשָּׂא נַפְשִׁי חֶדְוַת עֵינַיִם
כְּשֵׂאת גּוּפִי אֶת מַכְאוֹבִי.
הַיָּד חוֹרֶשֶׁת.
הַדָּם גּוֹעֵשׁ,
צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
עָלוּ בָּאֵשׁ.

אוֹר, אוֹר, אוֹר, אוֹר –
כָּל הָעֵמֶק הוּא שִׁכּוֹר;
הַגִּלְבּוֹעַ
מִתְנַשֵּׁק עִם הַתָּבוֹר.

הַיָּד חוֹרֶשֶׁת,
הַלֵּב יִקְצֹר,
מַגַּל הַקֶּשֶׁת
מִי יַעֲצֹר.

כִּי בַּסּוּפָה נָעוּפָה שְׁנֵינוּ
כִּשְׁתֵּי רוּחוֹת זוּ נֶגֶד זוּ,
וְכֹה דְּבוּקוֹת כִּזְרוֹעוֹתֵינוּ
עוֹד שׁוּם זְרוֹעוֹת לֹא נֶאֶחְזוּ.

ביאליק כתב  בקינה הגדולה שלו על פרעות קישינב "בעיר ההריגה" את המלים הבאות:

"השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט...והנה הארץ כמנהגה, והשמש כתמול שלשום".

יש שיטענו שקוהלת "תינוק קטן" לידו במשפט בקביעה הניהיליסטית הזו בפרק הראשון:

מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. [ קהלת א,  9 ]חַת הַשָּׁמֶשׁ“ (קהלת

והנה אליעז מגייס את שפעת הטבע, כמיטב השירה הרומנטית לככב בשיר בו התשוקה, הסקס [בהחלט] מכאובי - כאב הגוף עדי ההתפרקות "כי בסופה נעופה שנינו", ומה שלימדוהו חז"לנו [ כולל ביאליק ] נעלם  בסערת הגוף והחשק.

זמר אהבה לים
מילים: רפאל אליעז
לחן: סשה ארגוב
קיימים 7 ביצועים לשיר זה

אם עוד החושך רב ואין כוכב לי
ואם הים גועש,
על תורן ספינתי הדליקי, אמא,
שושנה של אש.

ואם החווירו עד בלי שחוק שמיים
וחוט השחר דק,
הושיטי יד חמה, ברכיני, אמא,
ולב אל לב יחזק.

כיפת זהב מעל
תחתי תהום ודמי.
שאני גל, שאני גל,
אל ארץ חלומי.
שאני בתבונה
ואל תשאל נא מה לי.
ציפור קטנה, ציפור קטנה,
באופק מחכה לי.

אם כלתי בחלומה תופרת
כותונת לאהוב,
נשקיה חרש על מצחה, הו אמא,
אמרי לה כי אשוב.

ואם תשאל מה הנתיב בים לי,
ומה לי אצודד,
הגידי לה: מנחת פלאים, הו אמא,
לרך שיוולד.


שני שירים  שונים לגמרי, שלשניהם משותף פואטי מרכזי, הטבע כסמל, כהשלכה של רגשות האדם עליו [ מאז קאמי ו"המיתוס של סיזיפוס",שלימד אותנו, ששלשלאות ההסברים התרבותיים שלנו הן הונאה עצמית , לטבע, אשכרה לא אכפת מאתנו ], מה שמצביע על פואטיקה רומנטית מובהקת, שבשירים אלה מבטא אליעז. הראשון הוא רצף בלתי פוסק של אקסטזה מינית, וכולו הילולת החושים מהטבע, הישראלי מקיף העמק. האהבה והתשוקה המינית עד כדי שכרות הם נופו של העמק [ עמק יזרעאל]. שיר כמעט אטאביסטי, זה החוזר אל צווחות קדם שפתיות, קדם תרבותיות,
השני שיר הוא שיר אהבה, געגועים וחוסר בטחון של מלח אל אמו, דרכה אל אהובתו. גם בשיר הזה לטבע  יש תפקיד רב משמעי. הטבע אינו אדיש, נהפוך הוא, כמיטב הכתיבה הרומנטית הוא חלק מהותי ומרכזי בשיר, מבטא את רגשות הדובר, סמל לאמו וגם לאהובתו הנושאת את תינוקו. [הים, אשר לנצח יהיה סמל נשי ]  שיר נוגה כפי שנהוג לקרוא לו, שזכה לביצועים רבים בגלל הלחן  הלירי-סנטימנטלי-בכייני מעט שלו.
----------------------------------------------

יוטיוב – זמר אהבה לים, התרנגולים
מקור שיר העמק – העמותה למורשת מרק לברי
מקור – שיר אהבה לים – שירונט
ביוגרפיה – ויקי
סיפור של אהבה ורצח – עכבר העיר
כל פרסומי אליעז באתר הספריה הלאומית

יום שני, 25 בנובמבר 2019

54 - דליה רביקוביץ



כישופים

היום אני גבעה,
מחר אני ים.
כל יום אני תועה
כבאר של מרים,
כל יום אני בועה
אובדת בנקיקים.

בלילה חלמתי
סוסים אדומים
סגולים וירוקים.

לבוקר הקשבתי
פכפוך עד אין קץ
קשקוש של תוכים.

היום אני שבלול
מחר אני עץ
רם כתמר.

אתמול הייתי כוך
היום אני צדפית
מחר אני מחר.



היש שיר יותר פורימי מהשיר הזה של רביקוביץ, שזכה ויזכה להרבה פרשנויות והסברים, החל מתחום הרטוריקה, הלשון, הספרות ובמיוחד דיון באיכות המטאפורות שבוף דרכי הפיכת המטאפורה למציאות ממשית [ ריאליזציה של המטאפורה] דרך הסברים תרבותיים – חקר סמלים, סמיוטיקה, ולסיום כמובן, פרשנות יונגיאנית על הארכי טיפים, על אנימה ואנימוס, ולא נוותר ללא פרשנות פרידיאנית, ובוודאי לימודי המגדר גם ירצו להביע דעתם, אבל זה שיר של פורים, בו הגבול הוא הדמיון והרצון של האדם. 

--------------------------

מקור השיר – שירונט
ביצוע השיר – מלכה שפיגל, יוטיוב [ לטעמי, פרשנות בעייתית, כמו-מרחפת בצלילים ורחוקה מהשיר]
ביוגרפיה – ויקי ; נקרולוג ב-YNET

יום שבת, 23 בנובמבר 2019

53 - בינם הלר








חיה אחותי / בִּינֶם הֶלֶר

חוברת מספר 49 שנת 2013
הָיוּ לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
צַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
בְּבַיִת מָט לִנְפֹּל בִּסְמוֹצָ'ה שְׁתַּיִם
שָׁם גָּרָה חַיָּה וְגִדְּלָה אוֹתִי.
עִם שַׁחַר כְּבָר הָלְכָה מִמֶּנִּי אִמָּא,
לִקְנוֹת, לִמְכֹּר, לָשֶׁבֶת, לְחַכּוֹת.
לִפְנֵי הָנֵץ חַמָּה אִמִּי הִשְׁכִּימָה,
לִשְׁלַל יוֹמָהּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת.
וְחַיָּה הִיא לְבַד הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת
עִם כָּל אָחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,
וְהִיא הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת
שִׁירִים יָפִים לִשְׁעַת הָאֲפֵלָה.
הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
שֵׂעָר שָׁחוֹר לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
וְהִיא אֲפִילוּ לֹא הָיְתָה עֲדַיִן
בַּת עֶשֶׂר חַיָּה כְּשֶׁגִדְּלָה אוֹתִי.
וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם טוֹרַחַת,
חוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁינוּ הָרַכִּים,
וְרַק אֶת זֹאת הָיְתָה תָּמִיד שׁוֹכַחַת –
שֶׁיְלָדִים זְקוּקִים לְמִשְׂחָקִים.
אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,
אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,
וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.
שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ
מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,
הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,
שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.
מיידיש: בני מר
שוב אני משתאה על כך שמרשתת בעברית יוצרים רבים לא זוכים לפרסום עבודתם או למידע מועט עליהם. דווקא הלר, משורר אידי שזכה לתרגומי שיריו ראוי ליותר תשומת לב. שני השירים קשורים לשואת יהודי אירופה, אבל שניהם מציגים גיוון פואטי בלתי רגיל, ידיעת המתח הבלתי נסבל בין פאתוס וסינטמנטליות.
עם זאת, בבלוג של עופרה עופר ישנו סיפור השיר "חיה אחותי" ובו גם השיר באידיש -

צַמּוֹת שְׁחֹרוֹת לַאֲחוֹתִי, לְחַיָּה,
הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת.
וְהִיא גִּדְּלָה אוֹתִי וְאֶת אַחַי אָז
בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁל סְמוֹצֶ'ה, הַחוֹרְקוֹת. כִּי אִמָּא, כְּבָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַבֹּקֶר,
כְּשֶׁרַק הֵאִיר בָּאֹפֶק, נֶעֶלְמָה
אֶל הַחֲנוּת לִמְכֹּר וְלֹא בְּיֹקֶר –
כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת בִּשְׂכַר יוֹמָהּ. וְחַיָּה לְבַדָּהּ הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת
עִם כָּל אַחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,
שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶם וּמְשׁוֹרֶרֶת
שִׁירִים יָפִים בִּשְׁעַת הָאֲפֵלָה.הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן,
לְחַיָּה אֲחוֹתִי, שֵׂעָר שָׁחֹר אָרֹךְ.
בַּת עֶשֶׂר חַיָּה לֹא הָיְתָה עֲדַיִן
וּכְבָר גִּדְּלָה אַחִים לְאֵין עֲרֹךְ.וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם הִגִּישָׁה
וְאֶת רָאשֵׁינוּ הַקְּטַנִּים טִפְּחָה.
אֲבָל שֶׁהִיא עַצְמָהּ יַלְדָּה הִכְחִישָׁה
וּלְשַׂחֵק אִתָּנוּ שָׁכְחָה.אֶת חַיָּה אֲחוֹתִי וִירֹק עֵינֶיהָ
שָׂרַף אָז בִּטְרֶבְּלִינְקָה גֶּרְמָנִי.
———————-וְאַף אֶחָד, אֶת חַיָּה שֶׁאֵינֶנָּה,
כְּבָר לֹא זוֹכֵר בָּאָרֶץ – רַק אֲנִי. 
שִׁירַי בְּיִידִישׁ נִכְתָּבִים אֵלֶיהָ,
לָכֵן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה.
כִּי בַּשָּׁמַיִם, לְיַד אֱלֹהֶיהָ,
יוֹשֶׁבֶת הִיא, בִּתּוֹ הַיְּחִידָה.
מײַן שוועסטער חיה מיט די גרינע אויגן,
מײַן שוועסטער חיה מיט די שוואַרצע צעפּ –
די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן
אױף סמאָטשע־גאַס, אין הױז מיט קרומע טרעפּ.
די מאַמע איז אַװעק פֿון שטוב באַגינען,
װען אױפֿן הימל האָט ערשט קױם געהעלט.
זי איז אַװעק אין קראָם אַרײַן פֿאַרדינען
דאָס בידנע־דראָבנע גראָשעדיקע געלט.
און חיה איז געבליבן מיט די ברידער,
און זי האָט זײ געקאָרמעט און געהיט.
און זי פֿלעגט זינגען זײ די שײנע לידער,
פֿאַר נאַכט, װען קלײנע קינדער װערן מיד.
מײַן שװעסטער חיה מיט די גרינע אױגן,
מײַן שװעסטער חיה מיט די לאַנגע האָר –
די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן,
איז נאָך נישט אַלט געװען קײן צענדלינג יאָר.
זי האָט גערױמט, געקאָכט, דערלאַנגט דאָס עסן,
זי האָט געצװאָגן אונדז די קלײנע קעפּ.
נאָר שפּילן זיך מיט אונדז האָט זי פֿאַרגעסן –
די שװעסטער חיה מיט די שװאַרצע צעפּ.
מײַן שװעסטער חיה מיט די אױגן גרינע,
אַ דײַטש האָט אין טרעבלינקע זי פֿאַרברענט.
———————————–
און איך בין אין דער ייִדישע מדינה
דער סאַמע לעצטער, װאָס האָט זי געקענט.

פֿאַר איר שרײַב איך אױף ייִדיש מײַנע לידער
אין טעג די שרעקלעכע פֿון אונדזער צײַט.
בײַ גאָט אַלײן איז זי אַ בת־יחידה –
אין הימל זיצט זי בײַ זײַן רעכטער זײַט.
 --------------
ביוגרפיה באנגלית, מהאידיש לקסיקון - BINEM HELER https://katzr.net/29cff7
ויקיפדיה - ממש קצר - https://katzr.net/de26c5
עפרה עופר אורן - סיפורו של שיר - בינם הלר - חיה אחותי , https://katzr.net/5dfe46
מקור השיר – עיתון דבר, 1957
מקור שיר שני – קול לובלין


יום שישי, 15 בנובמבר 2019

52 - טודרוס אבולעפיה



טודרוס אבולעאפיה חי אהבה

(ממחזור שירי הכלא)

חֵי אַהֲבָה, צִפֳּרִים, עוּפוּ אֱלֵי אוֹהֲבִים
וּשְֹאוּ שְלוֹם כּוֹאֲבִים תּוֹךְ בּוֹר כְּלוּא יוֹשְבִים
בִּי! תּאמְרוּ כִּי רְעֵבִים הֵם צְמֵאִים, אֲבָל
לֶחֶם דְּמָעוֹת וְדַם לֵב אוֹכְלִים שוֹאֲבִים
יוֹשְבִים בּבוֹר מַאֲפֵל שָפָל כְּנֵפֶל, וּבֵין
פַּרְעוֹש וְיִתּוֹש וְכִנִּים לוֹהֲטִים שוֹכְבִים
חַיּוֹת קְטַנּוֹת אֲשֶר לֹא נִקְרְאוּ עוֹד בְּשֵם
מִשְתַּקְשְקִין שָם כְּמוֹ חוֹשְקִים בְּעֵת עוֹגְבִים
יִשְרֹק זְבוּב לַדְּבוֹרָה שָם, וְשֵן יַחֲרֹק
עַכְבָּר, וְיַחְדָּו עֲלֵי נֶפֶש וְגוּף אוֹרְבִים
הַנּוֹגְשִים צוֹרֲרִים אָצִים, וְהַשּוֹטְרִים
צֻוּוּ לְבַל יִתְּנוּ לֶחֶם וְהָעוֹרְבִים.

הקדמת המחבר:
כשאסרנו המלך בבור […]

שורה 1: עמוס פרק ח
(יד) הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד"


לוהטים: לועטים, בולעים
שורה 6: תהלים פרק נז פסוק ה

נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:

שורה 12: מלכים א פרק יז פסוק ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ [לאליהו] לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה

השיר וההערות לקוחים הישר מ"מכונת קריאה" האתר של ההוצאה "בבל"

מתוך מאמרה של אסנת לוטבק:

"שנת 1279 אסר המלך את גובי המיסים ובניהם את דון יצחק,

שנדון למיתה בתליה. כמו כן כשנשללה ממנו טובת המלך הגיע

גם לישיבה בבית הכלא. "


השיר כתוב ברצף טורים שלמים תוך ביטול תבנית הבית מהשירה האסלמאית, שהפך אהוב מאוד על משוררי ספרד: דלת-סוגר-חרוז מבריח. 

יש בשיר יסודות בסיסיים של חווית הכליאה תוך ויתור על מנגנון ה"קישוט" המורכב של השירה שקדמה לו, מבלי לוותר על אומנות השיבוץ [ אינטרטקסטואליות] של משוררי ספרד, ומשוררי התחייה של המאות ה- 19 וה- 20.

אבולעפיה, בין אם בהומור ובין אם ברצינות מתאר את מלחמת הזוטא של החרקים והחיות על גופו ודמו, ובשורה האחרונה אף מבדיל בינו לבין אליהו הנביא, אותו האכילו העורבים.

אפשר, וגם רצוי לראות בשיר הזה ביטוי לעגני, אם לא ציני, לגבי "חשיבותו" ותפקידו במלחמת החרקים הניטשת סביבו. מול "חשיבותו" הזו, בתא הכלא, עומדת "חשיבותו" בעולם החיצוני. וברור מכאן, שזו תמונה אירונית מאוד על עצמו ועל השלטון בו חי.

אם יש רפרור כלשהו לדניאל בגוב האריות או ליוסף בכלא המצרי, הרי הוא מעודן מאין כמוהו, כי אבולעפיה לרגע לא רואה עצמו באותם מימדים קוסמיים, מיתולוגיים או תיאולוגיים כפי שהתנ"ך רואה אותם.

מקור השיר – מכונת קריאה בבל
ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ;
אסנת לוטבק, הזמן בשירתו של טדרוס הלוי אבולעפיה, גיליון מס' 6 – תשס"ז * 2007