"אחרי החגים" הוא ביטוי ישראלי מקורי לדחיינות המאפיינת רבים, לכך שבחודש תשרי מרבית המשרדים/העסקים לא עובדים באופן מלא.
השרביט החם בחר בנושא זה אחרי החגים.
בשל היותי איש חינוך, המושג הזה מעולם לא היה רלוונטי לחיי. תוכניות העבודה השנתיות שלי, כולל בחינות, עבודות וכו' לקחו את חודש תשרי, ספטמבר או אוקטובר, כמבוא לשנת הלימודים, זמן למידה עמוק, קביעת מסגרות עבודה ותקשורת.
אבל השנה בהחלט "אחרי החגים" קיבל משמעות חשובה, אצלי לפחות.
לפני הכל, בשל הטראומה הנוראה משנה שעברה חיכיתי שהחגים יעברו ללא פוגרום נוסף, זה היה אחרי החגים החשוב.
השני הרבה יותר חשוב, אחרי החגים נכדי עמד להיוולד, ושמונה ימים אח"כ, הודיעו לי מראש, אהיה סנדק.
היה לי ל-מה לחכות ולצפות. לא אוהב להיות סנדק, הייתי בעבר לנכדן שלי, גומא, ולא זוכר את זה כחוויה מעצימה, מרגשת. מה גם שהסנדק הופך לנותן ברכות, ואז היה תור ממש ארוך. ד' טוענת וגם כלתי שזה קשור לשפה שלי [משורר] , ליכולת ההזדהות עם האחר [זה הבן שלי].
אז
אחרי החגים, ממש, בשבת הראשונה הוא נולד האוצר.
ביום ראשון הייתי סנדק.
בין לבין נאלצתי לעמוד על זכותי לא לעטות טלית [אמרתי למחותן שהוא איש דתי: אחבוש כיפה, אברך כמו שצריך, אתנהג יפה אבל טלית- לא. מבחינתי אני עושה שקר. לא מתאים.] המוהל אישר שאינני חייב, לא לי כי אם למחותן הדאוג שלי.
תור גדול עמד לקבל ברכה. התברר לי שמנהג העומדים בתור אינו המנהג היחיד ולכן גם עברתי בין אנשים שביקשו ברכה [מחותן, מחותנת, גיסת כלתי, חבר של הצאצאים].
זהו
שמו של האהוב קשור לחקלאות, לטבע, לשמחה, למיתוסים גדולים. כ'
החגים נגמרו. ספר השירה החדש שלי נמצא בהליך מזורז להפקה, מחזור שירים שלי עומד להתפרסם בגליון ספרותי. מצב הסוכרת שלי התיצב פלאים בזמן החגים ואחריהם.
