הנושא החם שהעלה מוטי, שינה, הזכיר לי את השיר הנפלא הזה, שציטטתי שורה ממנו ככותרת לפוסט.
מוטי מעלה שאלות של שינה, וכן איך מלחמת 12 הימים עם איראן השפיעה על שנתי, למשל.
נדמה לי שאצטרך לחזור לחיי כילד, כשאמי מתוך מחשבה חינוכית עמוקה שלחה 4 בנים לישון ב- שש בערב. כך זכתה גם להשכמה בארבע-חמש בבוקר.
היא התלוננה שיש לי מאבק עם השינה, אבל לאמיתו של דבר לא הבינה כלל שאני אדם של לילה ולא של יום.
במהלך חיי עד הפרישה לגמלאות נאלצתי לקום מוקדם בבוקר, חמש או שש ע"מ להספיק את האוטובוס.
השינה שלי היתה רצופה בסיוטים קשים [בשלב מאוחר מאוד של חיי הבנתי, לא לבד, את מקורם.]
ברם, מאז שפרשתי חיי השתנו מהקצה אל הקצה.
אני ישן עד מאוחר מאוד; הולך לישון באשמורת אחרונה.
אין לי בעיה להירדם, וגם בשבועיים הנוראים אם התעוררתי מהשינה לרדת למקלט, חזרתי לישון מהר מאוד.
אני אוהב לישון
אני אוהב לחלום ויש לי המון חלומות
לשמחתי - כבר אין לי סיוטים מאף סוג
https://katzr.net/980cc0