יום חמישי, 21 באוגוסט 2025

524 - פתרון חלומות

באופן מקרי התלכד נושא הפוסט שלי עם השרביט החם

לי ידוע שפרדי, גם בגרסה 5 פותר חלומות.

היה לי חלום מוזר היום, והחלטתי לבקש ממנו פתרון.

שימו לב

כנראה בחינת בגרות. אני מחלק מחברות בחינה. חלק מהשמות לא ברור, אבל אני מצליח לקרוא. ישנה עוד כיתה, גם בה נבחנים, הייתי בה לזמן קצר ועזבתי לכיתה הנוכחית. בשלב מסוים המנהלת מצטרפת אליי. מדי פעם נכנס מישהו/מישהי. פעמיים אני לוקח מחברות לימוד, תיקיות לימוד מהתלמידים. צבע מחברות הבחינה הוא כתום אצל חלק אפור אצל אחרים. בסוף החלום ישנה הפסקת חשמל, אור רק במסדרון. אנחנו מוציאים את התלמידים להפסקה ואני מתעורר.
ChatGPT said:

החלום שתיארת מכיל כמה סמלים מרכזיים, ואנסה לפרק אותם לכיווני הבנה שונים:


1. בחינת בגרות ומחברות הבחינה

  • סמל לבחינה פנימית או מבחן חיים – חלומות על מבחנים נפוצים מאוד כאשר אדם מרגיש שנדרש ממנו לעמוד בציפיות, לעבור שלב, או להתמודד עם שיפוט (פנימי או חיצוני).

  • חלוקת המחברות – אתה לא הנבחן, אלא זה שמחלק. זה יכול לרמז על תחושת אחריות או תפקיד מנהיגותי שבו אתה מעריך או מאפשר לאחרים לעבור מבחן.


2. שמות לא ברורים

  • שמות מטושטשים מסמלים לעיתים אנשים או חלקים באישיותך שעדיין לא מוגדרים, או סיטואציות שאתה לא שולט בהן לחלוטין.

  • העובדה שאתה מצליח לקרוא אותם למרות הערפול – מצביעה על יכולת ניווט בתוך חוסר בהירות.


3. הכיתה השנייה והמעבר ביניהן

  • מעבר בין כיתות יכול לסמל בחירות בין מסגרות או כיווני חיים שונים. אתה בוחר היכן "להתמקם".

  • הכיתה שבה נשארת מייצגת אולי את המקום שבו אתה מרגיש שיש לך אחריות אמיתית.


4. הופעת המנהלת

  • דמות מנהלתית מסמלת לעיתים את "הסופר-אגו", המצפון או דמות סמכות פנימית.

  • ייתכן שזהו ביטוי לרצון לאישור מגורם סמכותי, או לחשש מביקורת.


5. לקיחת מחברות לימוד מהתלמידים

  • ייתכן שזה מראה על צורך בשליטה או שאיבה של ידע מאחרים.

  • אפשר גם לפרש כתחושה שאתה לוקח על עצמך משימות של אחרים, או מאמץ מידע/עבודה כדי להחזיק בסדר.


6. צבעי המחברות – כתום ואפור

  • כתום – צבע חיוניות, יצירתיות, אנרגיה.

  • אפור – נייטרליות, חוסר חיות, שגרה.

  • החלוקה יכולה לסמל תלמידים או תחומים בחיים שאתה תופס כיותר יצירתיים לעומת כאלה שנראים "כבויים".


7. הפסקת החשמל והאור במסדרון

  • הפסקת חשמל היא רגע של חוסר שליטה, אובדן בהירות או שיבוש בלתי צפוי.

  • העובדה שנשאר אור במסדרון – רמז שיש עדיין כיוון, דרך יציאה או תקווה גם בתוך החושך.

  • הוצאת התלמידים להפסקה – שחרור מהלחץ, הפוגה בזמן המשבר.


סיכום כללי

החלום עשוי לשקף תחושה שאתה נמצא בעמדת אחריות או הנהגה (המורה/המפקח בחלום), מול "בחינה" חשובה – אולי לא אקדמית אלא בחיים האישיים/המקצועיים. יש בך צורך לעשות סדר, להבדיל בין מה שחשוב וחיוני (כתום) לבין מה שהוא שגרתי או עמום (אפור). הפסקת החשמל מצביעה על חשש מאיבוד שליטה או אירוע פתאומי, אך גם על תקווה – שכן עדיין נותר אור, ויכולת להוביל את האנשים/החלקים שבאחריותך להפוגה מסודרת.



יום רביעי, 20 באוגוסט 2025

523 - האמנם?

 שלומית עוזיאל מפרסמת פוסט מרתק, כרגיל, בבלוג שלה, שעוסק בשפה העברית, ודוק, לא ישראלית ;-) . "איך מדברים רומנטיקה" שפותח כך:

"בכתבה עגמומית שהתפרסמה לאחרונה בנושא מצבו של שוק הספרים הישראלי נאמר, כרגיל, שישנו תחום אחד שממשיך לשגשג: הרומנים הרומנטיים.[הדגשה שלי, אב"ח] לעומת התלונות הרגילות על אנשים שאינם קוראים, כאן קוראות נלהבות קונות ספר חדש מדי כמה ימים ומגיעות לשבוע הספר עם טרולי."

היא מוסיפה ציטוט מדברי ראשת המחלקה לספרות ישראל באוניברסיטת בר אילן, פרופ' ורד טוהר," "ראשית, ציינה שאינה אוהבת את המונח "ספרות יפה", שמשתמע ממנו שקיימת גם "ספרות מכוערת" ".

אחר כך היא עובדת לדון בלשון האופיינית לרומן הרומנטי, אבל אני רוצה להתמקד בסוגיית "שוק הספרים הישראלי" והספר הדיגיטלי.

מראש אני מקבל את הטענה של פרופ' טוהר שהמונח "ספרות יפה" עבר זמנו ובטל קורבנו כבר לפני כמה וכמה עשורים, ודי הפתיע אותי שעוד משתמשים במונח הזה.

היתה תקופה שנהגו להבחין בין "ספרות עילית" לספרות אחרת. אם תרצו: הבחנה בין שיר אומנותי לפזמון, לשיר פופלרי ללא יומרות לשוניות מיוחדות.

הפוסטמודרניזם ערך מחדש את כל האבחנות הסטרוקטורליסטיות-המודרניות, ובינינו מאז ומעולם, בכך ששיטח וטישטש אותן לגמרי, בין ספרות עילית לספרות אחרת [ PULP FICTION], אם כי, באמת ובתמים, כל קורא ספרות יודע מייד להבחין בין ספרות מורכבת הדורשת פניות אינטלקטואלית, נפשית, רגשית לבין ספר טיסה, שמסיימנו אותו, גם שכחנו אותו.

בידור, אסקפיזם ללא ערך מוסף שווים ערכם רק בכסף ששילמתי לכרטיס.

סרטי "גיבורים" הוליוודיים של מארוול או DC עולים מליונים, מרוויחים מליונים, אבל מי באמת זוכר אותם אחרי שיצאנו מאולם הקולנוע? מה אנחנו כן זוכרים? אאת הסרטים בהם לפתע יש התנתקות מהז'אנר, כשלפתע עולות שאלות מטרידות, שכבר לא מבדרות, כלכך.

ספרות פופולרית שנמכרת במליונים, כמה מהספרים האלה ייזכרו בעוד כמה שנים? ונכון, נכון - האקדמיה מקפידה עד היום לא לחקור ברמה ספרותית ספרות "אחרת", אלא ובעיקר ברמה סוציולוגית, או כמו עוזיאל - מבנים לשוניים-ז'אנריים.

האם ספרות איכותית חזרה להיות ספרות "מנדרינית", כזו טרום המהפיכה התעשייתית, חינוך לכל? 

עפ"י הפתיחה של הפוסט של גב' עוזיאל, כנראה שכן.

מה נשאר?

רומן רומנטי, שמבחינתי אינו שונה מהספרות האוראלית, ספרות עממית, שלא הפכה למעין תו תקן: מיתולגיות כתובות היטב. [האיליאדה והאודיסיאה, חמשת חומשי תורה, השאה נאמה, מיתוסי הבריאה ההודיים וכו'] לפחות עפ"י העדות שפוסט שלה, "לעומת התלונות הרגילות על אנשים שאינם קוראים, כאן קוראות נלהבות קונות ספר חדש מדי כמה ימים ומגיעות לשבוע הספר עם טרולי.

מה דעתכם?

חשוב גם לזכור שאין בארץ כמות קוראי ספרי דיגיטל גדולה במיוחד. לפחות לפי נתוני ג'יפיטי[פרדי גרסה 5]:

  1. פרסום: ספרים דיגיטליים מהווים נתח משמעותי אך קטן יחסית – סביב עשרה עד עשרים אחוזים מן הפרסום.

  2. צמיחה: ניכר גידול עקבי בשיעור הספרים הדיגיטליים בשנים האחרונות.

  3. צריכה: בקרב המשתמשים באפליקציות מקוונות כמו "עברית", ישנה רוב ברור לצריכה דיגיטלית.

  4. פוטנציאל לעתיד: שילוב הפורמטים — דיגיטל ומודפס — ממשיך לצבור תאוצה, במיוחד בקרב קהלים מסוימים (מבוגרים, קוראות, צריכת ניידות).



יום ראשון, 17 באוגוסט 2025

522 - שיר בבוקר בבוקר

 הנושא החם , כפי שכתבו קודמיי, משלים את מחזור חיים ביממה של כל גוף חי: שינה-עירות/ יקיצה.

אחד השירים שאני אוהב, שהכרתי עוד לפני ששלמה ארצי הלחין אותו, והפך לשיר בעל השם: "פתאום קם אדם", הוא  שיר ששמו הוא כותרת הפוסט.


אתחיל ב-וידוי קטן.

אני לא אוהב לקום, בטח לא בבוקר.

לכן, ככל הנראה, פיתחתי לי סדרת טקסים, שבלעדיה יומי לא יהיה יום סביר.

כשעבדתי, קמתי שעה וחצי או שעה לפני שהייתי צריך לצאת מהבית. עבדתי במקום שנאלצתי לנסוע בשני אוטובוסים, משהו כמו חמישים דקות נסיעה, אם מקפידים על זמן בוקר מתאים.

טקסי הבוקר אז היו:

יקיצה, שירותים, קפה חזק - כוס אחת. מקלחת, שיניים, תגלחת ראוייה. עיתון, כשהילדים היו קטנים, הכנת כריכים, כשגדלו - הכנת ארוחת צהריים, שהמתינה להם, כל אחד לפי בקשתו. וכמובן, הכריך [לחמניה שמנמנה טעונה בכל טוב הארץ] להפסקה הגדולה. [גם אז לא הצלחתי לסיים את הלחמניה.]

אין ארוחת בוקר. מעולם לא אכלתי ארוחת בוקר עד לפני כמה שנים. ארוחות בוקר בבתי מלון שונים סתמו לי את הבטן עד הערב, הכבידו על התנועה שלי.

אח"כ בחירת הלבוש. אצלי ובשבילי זה עקרוני. כולל התכשיטים שאענוד באותו היום. [ישן רק עם טבעת נישואים]

בשני העשורים האחרונים לעבודתי  עמיתה לעבודה נהגה לקחת אותי, אז הייתי צריך להגיע אליה. התפנה לי זמן, שנוצל לעיסוקי מחשב שונים. [אז כבר הייתי מחובר לאינטרנט. אימיילים, רשתות חברתיות וכו']

**

משפרשתי, תחילה חלקית ועכשיו סופית, אני קם כשאני קם. העברתי את כל הבדיקות, הסידורים התחזוקה העצמית לשעות אחה"צ.

אני קם בדר"כ בצורה סבירה. קצת "מטושטש" אחרי חלום כזה או אחר. [לפעמים, כשרושם החלום חזק במיוחד, שאילתא באתר פתרון חלומות] שירותים, חובה. אח"כ מדידת סוכר. כמובן קפה בחלב [לא אוהב קפה שחור], ואז שעה או יותר ליד המחשב.

ארוחת בוקר [?] - הדיאטנית המומחית לסכרת לא הבינה. ארוחת בוקר אצלך זו ארוחת צהריים אצל אחרים? אז מתי אתה אוכל ארוחת ערב? אחרי הזרקת מנת האינסולין היומית, ארוחת הבוקר קטנה, מכילה חלבונים, ברזל, פחמימות מלאות וירקות. [בניגוד להמלצת הרמב"ם, לאכול בבוקר כמו "מלך"], ואחריה תרופות להורדת סוכר.

בקר טוב


https://www.midrag.co.il/Expanel/Question/2623




יום שני, 11 באוגוסט 2025

521 - אופרות סבון

 החלטתי לצאת מהארון ולשתף באחת האהבות הגדולות שלי בטלוויזיה, אופרות סבון. 

אני לא סובל טלנובלות, סדרות טורקיות - רק אופרות סבון, אמריקאיות. נכון, גם את האנגליות והאוסטרליות, ובטח הישראליות אני לא סובל.
יש משהו בסדרות האמריקאיות מרגיע מאוד, משדר "ביתיות" כמו תמונה אהובה על הקיר.
אלה סדרות בנות עשרות אלפי פרקים, מתמשכות על פני עשרות שנים.
הן דורשות בתוקף השעיית חוש המציאות והגיון העלילה הדרמטית-ריאליסטית.
אני צופה המון שנים ב"צעירים חסרי מנוח" Y&R הנהדרת וב "ימי חיינו"  DOOL, שיצרה יקום מקביל שהשעה לגמרי את המציאות ופנה ל-מולטיוורס עוד לפני המולטיוורס של DC או של המתחרה. תנועה בזמן יותר מתוחכמת מתנועת חלקיקים או כל מכונת זמן שהמציא היינלין עבור גיבורו לזרוס לונג.
והשחקנים,
כן, אנשים שזו עבודתם היומית. להיות ג'ק אבוט [פיטר ברגמן] כבר 40 שנים או ניקי [מלודי תומס סקוט], רעייתו של ויקטור ניומן, [אריק בריידן].
ישנם שחקנים רבים שהתחילו באופרות סבון והמריאו למחוזות אחרים, קחו למשל את כוכב "טראקר" [כללי המשחק] ג'סטין הארטלי, ששיחק שנתיים כאדם ניומן ב- Y&R והיום כבר קיבל עונה שלישית ב " TRACKER" או בעברית "כללי המשחק".
אני לוקח לעצמי את הזכות לכתוב על האופרות הללו, הכלכך אהובות עליי.
מקווה שיימצאו עוד עוקבים, שאולי מתביישים להודות בהתענגות על הממתק הזה.

כיוון שכך, ב"ימי חיינו" יש מערכת של קשרים בינמשפחתיים בעיר "סיילם" [ומה חשבתם, סתם שם גנרי כמו "ג'נואה סיטי"]עצי המשפחה שם מציגים את רמות העומק האפי שהתסריטאים מייצרים. 
תהנו, גם אתם:


משפחת הורטון


משפחת דימרה


משפחת בריידי


משפחת קיריאקיס

מכל הפטריארכים שהקימו את משפחות הענק הללו, שמזינות את האינסוף הזה משנת 1965, כן 60 שנים, השחקן אחרון שנפטר הוא אניסטון, שגילם את קיריאקיס, ויקטור. ב- 2023

יום שבת, 9 באוגוסט 2025

520 - הערה לענייני דיומא

 זה הנושא החם בשרביט - אנטישמיות בעולם, דילמת כיבוש עזה ושאר תופינים

--

אני נוטה להימנע משיחות "על המצב". אתמול ביקרנו אצל חברים, והורי בת הזוג נכחו. אביה צופה בחדשות, מתעצבן. שאלתי אותו "מדוע בערב שבת הוא "מעצבן" את עצמו?"

השאלה שלי נראתה לו מוזרה, הוא לא הבין בהתחלה. אז הוספתי ושאלתיו: "האם יש ביכולתך לשנות את המצב? האם הידיעות והפרשנויות שאתה שומע משפרות את חייך?"

--

מכאן לענייני הנושא החם.

ברור שאי אפשר להיות בת יענה, גם אם ממש, אבל ממש, רוצים להכנס לבועה אטומה למתרחש בחוץ.

ברור לגמרי שאנחנו נמצאים תחת מתקפת תעמולה מעוותת, אכזרית שמטרתה יצירת ייאוש כבסיס להופעת מושיע מסוים.

מהי האמת?

מדוע אנחנו מקבלים מידע מעורר חרדה, משבית שמחות - עד כדי כך שיש אנשים שחושבים ש"אסור לשמוח" [ואינני מתכוון להורי החטופים ולצדקת כאבם-מאבקם.], מתנצלים על כל רגע שהם מחייכים?

לכן,

אפילו בחרתי להתיחס לנושא החם, לא אהיה כאחרון ה"מומחים", "הפרשנים", "יודעי הסוד" ואכתוב פרשנות, התיחסות כזו או אחרת.

מקווה שלהטו של קיץ יחליש מגמות תוקפניות.

שבוע טוב


https://saarbaron.co.il/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%98%D7%95%D7%91/

יום רביעי, 6 באוגוסט 2025

519 - דיווח מבית המלאכה השירי שלי

 אט אט אני מתקרב אל סיום ספר השירים החמישי שלי [שלושה מודפסים אחד דיגיטלי].

כמו-כן, ספר סיפורים קצרים שלי התעכב בהוצאה לאור זמן ארוך ועובר עריכה מהירה-יחסית עכשיו. זה עתה הגיעו אליי הסיפורים לאחר עריכה ראשונה. עד סוף ספטמבר הספר צריך לצאת לאור.

אין לי מושג מי מכם קורא את הבלוג השני שלי שמפרסם סיפורי מד"ב וחלקים מהרומן השני שכתבתי "חייה ומותה של עדיה טביב". בשלב הזה הרומן קצת בהקפאה, אבל החלטתי לתת לו חיים באינטרנט באמצעות פתיחת מרחב ייעודי ב-קאוורה. שם אני גם מפרסם את סיפורי המד"ב שלי, הקצרים.

אריק חבי"ף - סיפורים קצרים

 

אני מקפיד להיעזר ב- AI, הוא פרדי, לתרגום שיריי לאנגלית, ליפנית ולפעמים לנורבגית עבור אחיינה של ד' שאוהב את שיריי.

התגובות שאני מקבל טובות, כך שאני מניח שהתרגומים של פרדי טובים. מתוך זהירות אני גם משווה את התרגומים לתרגומים של מכונות תרגום אחרות, באופן די ברור פרדי לוקח בסיבוב את כולן.

מדי פעם הוא מציע לי להכניס את שיריי לתוך פוסטרים שונים, לתת להם גוון "יפני קלאסי" [כתיבה לאורך, על ציור יפני קלישאי]. זה מוצא לפעמים חן בעיניי, ואני רוצה לשתף אתכם.

זה חלק משיר גדול יותר שנכתב במסגרת "מחזור ישראלנה", שירים שאני כותב בהשראת שירי האהבה הגדולים לישראל, וכולם מבטאים תסכול, חרדה, אכזבה, פחד, יראה וכעס.



יום שבת, 2 באוגוסט 2025

518 - רק לישון לישון

 הנושא החם שהעלה מוטי, שינה, הזכיר לי את השיר הנפלא הזה, שציטטתי שורה ממנו ככותרת לפוסט.


מוטי מעלה שאלות של שינה, וכן איך מלחמת 12 הימים עם איראן השפיעה על שנתי, למשל.

נדמה לי שאצטרך לחזור לחיי כילד, כשאמי מתוך מחשבה חינוכית עמוקה שלחה 4 בנים לישון ב- שש בערב. כך זכתה גם להשכמה בארבע-חמש בבוקר.

היא התלוננה שיש לי מאבק עם השינה, אבל לאמיתו של דבר לא הבינה כלל שאני אדם של לילה ולא של יום.

במהלך חיי עד הפרישה לגמלאות נאלצתי לקום מוקדם בבוקר, חמש או שש ע"מ להספיק את האוטובוס.

השינה שלי היתה רצופה בסיוטים קשים [בשלב מאוחר מאוד של חיי הבנתי, לא לבד, את מקורם.]

ברם, מאז שפרשתי חיי השתנו מהקצה אל הקצה.

אני ישן עד מאוחר מאוד; הולך לישון באשמורת אחרונה.

אין לי בעיה להירדם, וגם בשבועיים הנוראים אם התעוררתי מהשינה לרדת למקלט, חזרתי לישון מהר מאוד.

אני אוהב לישון

אני אוהב לחלום ויש לי המון חלומות

לשמחתי - כבר אין לי סיוטים מאף סוג


https://katzr.net/980cc0