לפעמים צירופי מקרים הן ענין "אלוהי" לגמרי, לכאורה, אבל למה לא?!
אתמול כשעלינו על המטוס מהירקליון לנתב"ג, איש בטחון, רחב, שעיר לגמרי, עם קול באס דרש ממני דרכון, כרטיס טיסה ואח"כ "לפתוח את התיק".
אז הוא יודע מה יש לי בתיק, וזה מביך כמה אין לי דבר מיוחד בתיק.
כי
הרכישות שלי בחו"ל הן בעיקר תכשיטים, וזה נדיר מאוד, כי אני בררן מאוד. והן לא בתיק אלא עליי מייד.
יש בגדים, לבנים, תרופות, ספר או שניים - זהו
כמו שאמרתי משעמם במיוחד
גם זוגתי וגם אני לא נוסעים לצרכי קניות. מזמן גילינו שמה שיש שם יש כאן [רשתות בינלאומיות], המחירים די דומים, אז..?? תנו לנו ללכת, לטייל במקומות שונים, לשתות קפה בבתי קפה קטנים, לצלם מקומות מיוחדים.
והנה כמה צילומים מסופ"ש בכרתים. [ עליי להשתלט על תכנת העריכה בנייד]
אחרי עריכה -
דילגתי על התיק הקבוע שלי. כמו להרבה גברים בני דורי וגילי, למכנסיים שלי היו ויש כיסים, אבל תמיד ריקים. מאז שאני זוכר את עצמי, כגבר צעיר יש לי תיק צד, שמולבש/נתלה על הכתף בדרכים מגוונות.
תפקידו להכיל את ה"כיסים". עטים [למה ללכלך חולצה], ארנק, תעודות מזהות, מפתחות שונים, ביובל האחרון גם נייד, משקפיים להחלפה.
אם צריך יותר, יש תרמיל עור מדליק, שרכשתי לפני כחמש שנים. הכל זרוק בו בחוסר סדר, נכון, כולל כריכים לעבודה ומפתחות של העבודה, עיתונים וספר!
כזכור אינני נייד, והתחבורה הציבורית לוקחת זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה