מאז שיצאנו מ"הבור הכלכלי" שחיינו בו תקופה ארוכה כשני מורים בעלי משכנתא ומגדלי ילדים, זוגתי הפסיקה לעבוד בקיץ ואני כבר שנים ארוכות מסרב בתוקף לבדוק בגרויות, לא צריך, תודה.
במקום זה הזוגה, שאוהבת מאוד לטייל ברגליים ברחבי העולם, הצליחה ל"פתות" אותי לאהוב טיסות לחו"ל וטיול ברגליים. מה גם שגיליתי את תשוקתי לצילום, את ההתרגשות שלי ממקומות יפים, ממפגש עם בני אדם מקסימים שלא דוברים את שפתי, וממזכרות קטנות שיושבות על מדפי הספרים, ובקושי מנוערות מאבק. [אחת לשנה.. כל ילדותי עד בגרותי המאוחרת - צבא - אחד מתפקידיי בבית אמי היה לנקות אבק. היא היתה בודקת. OMG]
אבל לא רק בכך מסתכמות חגיגות הקיץ -
הצגות כמה שיותר, סרטים עם הנכדה הבכורה [מנהג מאז היתה בת 5 בערך] ושבוע עתיר אפס עשייה במושב בצפון הארץ, בוילה שמצאנו ואנחנו אוהבים מאוד. הן את הוילה והן את בעלת הבית הנהדרת.
וכל זאת הקדמה כדי לספר ש:
ביום שני היינו באמפי וואהל למופע של אנה ויסי, זמרת יווניה, אבל לא מהסוג שממלא כאן אצטדיונים: פרנדורי, דאלארס, גליקריה, חאריס אלקסיו. למרות שהיא בערך בגיל שלהם.
אתמול היינו ב"הבימה" בהצגה ששמה "את שאהבה נפשי" על הרצח בבר נוער . המחזה, די ארוך אגב, כמעט שעתיים ללא הפסקה [אבל הזמן לא מורגש] מספר על בחור שניצל מהטבח, אבל הוא שייך לציונות הדתית, ואמו, משחק מעולה של אורלי זילברשץ, מנסה את כל הדרכים כדי להחזירו לדרך "הטבעית".
ההצגה אינה "פאר המחזאות" הישראלית, היא נגועה בקיטש, ברצון "הוליוודי ל"סוף טוב", אבל המסר חזק. ייאמר לזכותה, שהיא מציגה פנים שונות ביחס אל ההומוסקסואליות בחברה הדתית-הציונית. דמות המטפל שמטרתו ל"המיר" את הבחור מספקת, לצערי, מעין מפלט "הומוריסטי" משהו בעיצוב ובגילום הקריקטוריסטי עם רמיזה להומוסקסואליות של הממיר עצמו.
והלילה, או הלילה - סוף שבוע ארוך באחד מאיי הים התיכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה