לפני שנות דור, באוניברסיטה העברית, על הר הצופים, בקורס לימודי תעודת הוראה ישבנו קבוצה של כ- 12 סטודנטים/יות עם מנחה שהעלתה את הבקשה הבאה:
ציינו שלושה דברים שאתם אוהבים בעצמכם ושלושה דברים שאתם שונאים בעצמכם.
משהגיע תורי עניתי:
יפה, חכם, רגיש
גם הסברתי מדוע אלה השלוש טובות-רעות.
מתוכן, התכונה שהכי נסלדת עליי היא "יפה". אולי אשמע שחצן, בלתי נסבל אבל שנים ארוכות לא הצלחתי לעמוד בדיוק על האינטרסים של אנשים, כשהם פוגשים אותי. האם בגלל שאני יפה מקבלים אותי לעבודה? האם האינטלקט שלי, יכולותיי השכליות או הרגישות שלי מהוות נקודת פתיחה ולא המראה החיצוני?
בעבר, בהיותי חסר בטחון לגמרי, כשמישהו/הי הסתודד עם אחר.ת והביט.ה לעברי מייד הסמקתי, והייתי משוכנע שעליי מדברים. נלחצתי. למדתי לעטוף את הרגישות המוגזמת הזאת בשכבה של אי אכפתיות. למרות זאת, בוודאי שאני יודע כמה וכמה דברים.
אלה הדברים שאני יודע -
בת זוגי, הצאצאים, הנכדות והנכד הם אלה שמעניקים לי מבט חיצוני על עצמי.
אז אני יודע:
1. אני מצחיק
2. אני אסטרונאוט, בולבול אקבולבול
3. שכחן וחסר אחריות
4. עצלן יותר מ"העצלן" שחי על עצים
5. עקר בית ובשלן מהמדרגה הראשונה
מהתלמידים למדתי שאני:
1. קפדן
2. ותרן
3. לב גדול
4. נודניק
5. חיוך קטן ומשיגים ממנו הכל
6. מצחיק/בדרן/דברן
ממקומות אחרים, אקראיים [כמו מכולת, ירקן, מרשתת וכו']
1. יודע לקרוא שירים יותר מהרבה אחרים
2. אגרסיבי
3. נקמן
4. תומך ממשי
5. נודניק לשוני
6. מצחיק
לסיכום
לא יודע מי מכם מכיר את חלונות ג'והארי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה