היום או מחר יום העברית.
כל אוהביה, מאהביה, מעריציה חוגגים באורגיה לשונית מטורפת, ככל ששפה יכולה לארגן אורגיה בכלל.
אני רוצה להתלונן על הוריי, ורבים מבני דורם. על חטאם ועל חטא האידיאולוג הראשי של ממלכתיות, קוממיות ובוז ולעג לכל מה שלא "ישראלי-עברי-עלייה שניה-יהדות רוסיה, אוקראינה, פולניה" דוד בן גוריון.
אני קיצוני מאוד בדעתי הזו. דבריי יהיו קשים ובוודאי אפשר לחלוק עליהם, ולו בשם הניסיון האישי וההסטוריה הפרטית של בני דורי שלא עברו את ההכחדה של שפת הוריהם במסגרת "כור ההיתוך".
חברי הטוב הגיע לכאן מנהרות בבל, בגיל צעיר מאוד. הוריו דברו ערבית בבית, וכך משרצה לחזור לשורשי זהותו התרבותית, לא התקשה למצוא את שורשיו, ללמוד מחדש ערבית-יהודית-עיראקית ולהתחבר לשיאי היצירה היהודית מבלי להזדקק לתרגום.
הוריי הגיעו לכאן, כששניהם דוברים את שפת הוריהם: יידיש ולאדינו [ספניול]. במכוון וללא שום מחשבה משכלת לעתיד הוריי דחקו את שפות הוריהם הצידה לטובת העברית. נכון, אמי דברה עברית מופתית, גם כשהיתה בשארית חייה, המומת סמים ומפליגה לעולמות אליהם שלחהּ מוחהּ שרוף ההקרנות בעברית מפליאה בשלמותה, חיונותה ועושרה הרב. אבל יידיש - יוק! זה כדי לדבר עם אמא שלה, כדי שהבעל והילדים לא יבינו. וסבתא? חברת הבונד, מי שאיציק מאנגער, שאף הקדיש שיר לאמי, היה בן בית בביתה - האם היא התאמצה? יוק!
אבי אף הוא כאמי בחר בעברית. ככה ציווה המנהיג הציוני הגדול מכולם, דוד בן גוריון. לא תדבר את בניך ובנותיך בשפות גלות לעד.[ושלא תוכל לדבר אתם מאחורי הגב שלי, כן?!] וכך שמר את השפה הנהדרת לאלה שמרדו, כמו: ההורים של חני נחמיאס, קרובי אבי שדיברו בשפת הוריהם עם ילדיהם.
אז נכון - העברית שלי בהחלט מורכבת, עשירה. אחי הגדול שוחה בספרות העברית גם מהמאה ה- 19 כדג במים, אבל מדבר צרפתית שוטפת. אחי הקטן כותב בשגיאות כתיב, אבל דובר אנגלית-אמריקאית שוטפת. לי אין כשרון לשפות, לצערי.
וכך, כפי שכתב חברי הטוב אשר שחם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה