פעם קראתי באיזה מקום, שבני אדם נחלקים לשני סוגים: חובבי כלבים וחובבי חתולים. ישנה גם חלוקה הפוכה - שונאי כלבים ושונאי חתולים. בתוך הקבוצות הללו ישנן מחלקות מגוונות רבות, למשל:
אוהבי גזע מסוים
אוהבי סירוס, עיקור
אוהבי גזעיות יקרה במיוחד
אוהבי חיות רחוב
וישנן גם חלוקות חוצות חלוקות אחרות, כמו כאלה שנותנים לחיה לחיות לבד בביתם, כשהם בעבודה, כאלה המגדלים כמה וכמה בעלי חיים.
האם הכלב נאמן לאדם והחתול לטריטוריה שלו, כמו שהאמינה אמי, ולכן אהבה כלבים, כי הם הכי נאמנים, אמרה.
אנחנו גדלנו חתולה, סמנטה, חתול, לוציפר
החתול, לוציפר, גודל באהבה על ידי כלבתנו, שיקסטה* [על שם ספר מד"ב של דוריס לסינג ], הונק על ידה ומת בודד חולה באיידס של חתולים אישם בגבעתיים. מאז החלטנו, שלא לנו לגדל חתולים. כי הגברת מסרבת לסרס בעלי חיים, ואנחנו קומה ראשונה, ועקירת צפורניים היא אכזריות, וכנראה כך הלך לו לעולמו בעולם האכזר של להקות חתולי רחוב פראיים.
אם כך, אפשר לסכם שקרוב ל- 40 שנות יחד, תמיד היו עם כלבה, ודוק: עקב סירוב בעלת הבית לסרס זכרים, ואדישותה לעיקור נקבות אנחנו בוחרים נקבות. כיוון שהן תמיד מגיעות ממכלאות צער בעלי חיים, הן תמיד מעוקרות, והאחרונה, שכבר 15 שנים אתנו לא עוקרה כי אם קיבלה איזו זריקה שעובדת, והעובדה שלעולם אינה יוצאת לבד. כשהיא בורחת וחוזרת אחרי שעה או יותר [ פעם או פעמיים בשנה ] עלינו לרחוץ אותה היטב, לפרעש אך מעולם היא לא הרתה.
ומה לגבי העתיד, נגיד בעוד 5 שנים?
לעת עתה ההחלטה לא לקחת כלב חדש. גם כי אני רוצה "כלב כיס" והיא רוצה "כלב דני", ואין בינינו פשרה אפשרית [ בטח יש, אבל הזמן עוד רחוק].
וכהרגלנו -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה