המחשבה שלי, הסטורית שכמותה, מודעת רק לטווחים של חמישים שנים, מ- 1970 ועד 2020. ואכן, בסוף 2019, סיימתי חמישים שנים עם מודעות כל שהיא, אבל לא כזו ששווה לכתוב אותה.
עם זאת ולמרות זאת נסיתי לקרוא כמה וכמה סיכומים. כאלה שהצהירו מראש, שנגררו ברוח מחלת הַסַּכֶּמֶת, ואחרים שלא התנצלו. לא ממליץ לקרוא יותר משלוש שורות בכל או מכל סיכום העשוריים הראשונים של המאה ה- 21, כי בכל הִקָּרוּיוֹת הקריאה, השעמום התחיל לנדף ריחו הלא נעים מהשורה הראשונה [ קלישאות הפתיחה ששותפות ל- 99% מהמסכמים/ות ].כאשר לשמחת הקורא אין קלישאת פתיחה, הרי השורה השניה מביכה בפשטנותה ובמחשבה העצמית הנרקסיסטית, שממש, אבל ממש, מענין את מישהו מה את/ה חושב/ת על העשור האחרון או מה קרה לך... אפשר לחשוב. מה כבר יכול לקרות לפלוני או לאלמונית כל-כך ייחודי ומרתק שראוי בכתיבה.
ברור שמייד יקפוץ הקופץ ויטען שישנם כאלה שכדאי לקרוא דבריהם: פילוסופיות, אמניות, ידועניות, פוליטיקאיות כלומר, אנשים בעלי מעמד חברתי או אחר, שמשפיעים על המציאות, על תודעה של אנשים. ברור שכדאי לקרוא דברי חכמים, כמה שמכל הדמויות הללו חכמות באמת?
כך, עברתי ורפרפתי בקרוב על 50 בלוגים, סטטוסים [ רשומות ] במרשתת. בעיתונות הנַיָּרִית אפילו לא התחלתי ברצינות.
רשימת ספרי העשור?
החידושים בסוף עשור שני של המאה ה- 21?
כמו שכתב לי גולש/שותף בפורום מסוים - "אינני צופה בתחרויות ריאליטי שעיקרן "שיפוט אישי" ". ספרי העשור - שיפוט אישי. חידושי העשור, צריך לסכם? מחר ייעלם החידוש של אתמול, והיסטוריוני הטכנולוגיה המודרנית לא מתענינים באתמול, העתיד חשוב יותר [ פוטורולוגיה - חקר העתיד ].
על מנת לקבל מבט מקיף, שווה לקרוא ספרי היסטוריה מרתקים. למשל ממליץ על 12 קיסרים של סוונטיוס, מימזיס של אורבך או היסטוריון מבריק במיוחד, אם כי שנוי במחלוקת, המשלב בכתיבתו היסטוריה ועתידנות וגישה שהצליחה ומצליחה לברוח מהמחלה של הישראליות "יודו-צנטרית "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה