אני כבר מלמד. יש לי כיתת חנ"מ [חינוך מיוחד] וכיתה המוגדרת ככיתה של נערים בסיכון, אז גם הם מגיעים לביה"ס. שתי הכיתות קטנות מאוד, 13 תלמידים בקבוצה, אנחנו עוטים מסכה, מפעילים מזגן ודואגים שחלון יהא פתוח.
הנכדות שלי בבית. שתי הגדולות לומדות באמצעות הזום, כן גם הקטנה בכיתה א'. אחותן שבגן טרום חובה בבית והתינוק מהפעוטון גם הוא בבית. אמא מוציאה אותן לשעת התעמלות מחוץ לבית, ברחבה תחת המגדל בו הם חיים, והן והוא כבר יודעים לבשל, להכין חביתה, לשטוף, לנקות ולשעשע את עצמם כשצריך.
ברור לכל בר דעת, הקורונה הוכיחה זאת ללא ספק, שבית הספר כמקום מפגש לצעירים יישאר אתנו, כל עוד המין האנושי יישאר מין חברתי, עדרי שבלעדי חברי העדר/השבט/ אחרים אנושיים היחיד יסבול מקשיים נפשיים רציניים ביותר, עד איום בהתאבדות.
יש לפתוח את בתי הספר. החיוניות שלהם היא כשל בתי חולים. יש למגן את המורים ואת התלמידים [ אבל מאימתי משרד החינוך דואג בכלל לרווחת המורים והתלמידים? ] בהתאם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה