זלמן שז"ר – איכה הכלב?
הפינה היפה
לא ענו משה, לא כהן אהרן
רק כלב שגער
הוא שראה לפנים בחברון
את ילידי הענק ולא זע בו לבב
וגם בידו בעינם ובהיותם בעיניו
רק חגב רק חגב
האמין בכל לב כי כוחנו הוא רב,
ולא נסער
אך עכשיו
הוא שנחרד וצעק וזעם
ויהס העם
הוא גער כי זכר, שאמנם ואכן
עצום וחזק העם השכן, וערים לו בצורות גדולות במאד
וכבד הישימון ועוד רבות בו לצעוד
על כן מאיים הוא הריב, ובכי המלינים.
אסון בו, קלון בו, בחוץ ובפנים,
לכן קם הוא כה נזעם, וכעס וכעס.
עד הושלך הס
עד כחל עם המלינים, הנבוך המפורר
נדהם מחרדת זה שגער
נדהם
ונדם.
ומאז, בכל עת בכי עוועים ומדנים
ריב אחים במחנה והסתר הפנים
צופה ותוהה וזועק ומיילל:
איכה, כלב?!
- - - -
ככל הנראה, גם היות אדם נשיא במדינת ישראל לא מעודד פרסום שיריו או כתביו. מצאתי ברשת מעט מאוד שירים או תרגומים. אל השיר הזה מצטרף שיר מאתר זמרשת, רשרש לי הסתיו : אבל במקרה דנן ישנה סיבה מצוינת. בניגוד לשירים אחרים שאני מעלה כאן, שז"ר היה אדם שמאוהב במלים שלו עצמו.
אסֻפּות של קלישאות, שירה בינונית ומטה, נרקסיזם מדושן עונג של משורר.
ובכל זאת -
תהנו לכם.
מילים: זלמן שז"ר
לחן: לא ידוע
כתיבה: 1961
אפפתני יפעת השלכת
חמדת עין זהב בערוב יום של סתיו
רשרש לי הסתיו מפלאי ניגוניו
ולאט: גם זקנה מבורכת
גם זקנה מתנה מגבוה
שי של תבונות וחן
למדני אלוה פלאיה לשמוע
זכני לשיר גם זקן
למי שאינו מכיר את השם, ואת הרכילות הכי חמה בישוב הישראלי-הציוני, אז, זלמן שז"ר היה מאהבה של רחל המשוררת, לא פחות, וחלק משירי קנאתה של רחל על זכות "החוקית" ללכת אתו בגאון מתייחס לבת זוגו. הוא מאבות השיח הסוציאליסטי בארץ, ככל הנראה כתבן בלתי נלאה ודברן בלי סוף, כך לפחות אמי באחד מזכרונותיה מיום העצמאות, נאום הנשיא באיצטדיון האוניברסיטה, שלוש פעמים כיבו לו את האור, והוא לא הבין והמשיך להטריח. איכה הכלב, נשמע כ"שיר ילדים" אבל הוא שיר מוסר, נבואי במיטב "המלים" והמליצות, כמו השיר רשרש לי הסתיו, בו המשורר לא מבין כלל את הקשר בין האונומטופיאה לבין המלה סתיו, אלא רק "המטאפורה" בעיניו.
משורר לא מוצלח, אין ספק – לפחות לפי שני השירים הפומפוזיים הללו, לכן ככל הנראה החליט מי שהחליטה – כמה שפחות טוב יותר.
מקור השיר – אתר ניווט בתנ"ך
ביוגרפיה – ויקיואנד
אתר זמרשת – רשרש לי הסתיו, זלמן שז"ר
הפינה היפה
לא ענו משה, לא כהן אהרן
רק כלב שגער
הוא שראה לפנים בחברון
את ילידי הענק ולא זע בו לבב
וגם בידו בעינם ובהיותם בעיניו
רק חגב רק חגב
האמין בכל לב כי כוחנו הוא רב,
ולא נסער
אך עכשיו
הוא שנחרד וצעק וזעם
ויהס העם
הוא גער כי זכר, שאמנם ואכן
עצום וחזק העם השכן, וערים לו בצורות גדולות במאד
וכבד הישימון ועוד רבות בו לצעוד
על כן מאיים הוא הריב, ובכי המלינים.
אסון בו, קלון בו, בחוץ ובפנים,
לכן קם הוא כה נזעם, וכעס וכעס.
עד הושלך הס
עד כחל עם המלינים, הנבוך המפורר
נדהם מחרדת זה שגער
נדהם
ונדם.
ומאז, בכל עת בכי עוועים ומדנים
ריב אחים במחנה והסתר הפנים
צופה ותוהה וזועק ומיילל:
איכה, כלב?!
- - - -
ככל הנראה, גם היות אדם נשיא במדינת ישראל לא מעודד פרסום שיריו או כתביו. מצאתי ברשת מעט מאוד שירים או תרגומים. אל השיר הזה מצטרף שיר מאתר זמרשת, רשרש לי הסתיו : אבל במקרה דנן ישנה סיבה מצוינת. בניגוד לשירים אחרים שאני מעלה כאן, שז"ר היה אדם שמאוהב במלים שלו עצמו.
אסֻפּות של קלישאות, שירה בינונית ומטה, נרקסיזם מדושן עונג של משורר.
ובכל זאת -
תהנו לכם.
מילים: זלמן שז"ר
לחן: לא ידוע
כתיבה: 1961
אפפתני יפעת השלכת
חמדת עין זהב בערוב יום של סתיו
רשרש לי הסתיו מפלאי ניגוניו
ולאט: גם זקנה מבורכת
גם זקנה מתנה מגבוה
שי של תבונות וחן
למדני אלוה פלאיה לשמוע
זכני לשיר גם זקן
למי שאינו מכיר את השם, ואת הרכילות הכי חמה בישוב הישראלי-הציוני, אז, זלמן שז"ר היה מאהבה של רחל המשוררת, לא פחות, וחלק משירי קנאתה של רחל על זכות "החוקית" ללכת אתו בגאון מתייחס לבת זוגו. הוא מאבות השיח הסוציאליסטי בארץ, ככל הנראה כתבן בלתי נלאה ודברן בלי סוף, כך לפחות אמי באחד מזכרונותיה מיום העצמאות, נאום הנשיא באיצטדיון האוניברסיטה, שלוש פעמים כיבו לו את האור, והוא לא הבין והמשיך להטריח. איכה הכלב, נשמע כ"שיר ילדים" אבל הוא שיר מוסר, נבואי במיטב "המלים" והמליצות, כמו השיר רשרש לי הסתיו, בו המשורר לא מבין כלל את הקשר בין האונומטופיאה לבין המלה סתיו, אלא רק "המטאפורה" בעיניו.
משורר לא מוצלח, אין ספק – לפחות לפי שני השירים הפומפוזיים הללו, לכן ככל הנראה החליט מי שהחליטה – כמה שפחות טוב יותר.
מקור השיר – אתר ניווט בתנ"ך
ביוגרפיה – ויקיואנד
אתר זמרשת – רשרש לי הסתיו, זלמן שז"ר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה