מנשה לוין – תמימים הפרחים
*תְּמִימִים הַפְּרָחִים
תָּמִים הָאָביב :
כָּל הַלִּילָך בְּעֵינַיִךְ.
נוּחוּ בְּשַׁלְוָה רוֹמַנְטִיקוֹנִים
גְּדוֹלִים
הַצְּפַרְדְּעִים מְדַקְלְמוֹת אֶתְכֶם
מִתַּחַת לְחַלּוֹנִי.
זֶהוּ הַיָּרֵחַ בְּכוֹס מַיִם –
אֲגַם : בּוֹ צָף רֹאשֵׁךְ
הַבָּהִיר-עַרְמוֹנִי.
טִיוּלִים אֲרֻוּכִּים, אֲרֻכֵּי צֵל
בִּשְֹדֵרַת שׁוֹפֶּן
שֶׁעֵצֶיהָ חִקוּ מְנַעַנְעֵי
פְּסַנְתֵּר
מְפֻלָּסִים רַכָּבוֹת מְהִירוֹת.
שׁוּב לֹא תִּפְחַדְנָה הַלְּבָנוֹת
עַל סִפֵּי הַחַלּוֹנוֹת.
שׁוּב הַמֵלַנְכּוֹלְיָה לֹא תַּטְלִיל
כָּל גַּג,
שׁוּב שַֹעֲרוֹתַיִךְ לֹא
תִשָּׁפַכְנָה
עַל יָדַי.
סוף סוף – משורר שזכה לכך שמשפחתו לא תתעלם מיצירות חייו, וכך נוצר אתר למען יצירתו ולמען זכרונו.
השיר הזה יפהפה, אין בו ולו כשמץ מסגנון הכתיבה של טורים וכתובים, אלתרמן-גולדברג-שלונסקי, נהפוך הוא. השיר מציג בחירה אחרת לגמרי של דמות האשה, לא דמות מיתית, בלתי מושגת, חלומית, פצועה, פגומה. היא לא בתיאטרון, היא לא איילת השחר – היא אשה בשר ודם בתוך הקשר אהבתו. ושווה לראות את ההיפוך המופלא שיוצר הדובר – כל המערכות הרומנטיות הן בגדר השתקפויות די לא מוצלחות של "הדבר האמיתי" – "שוב שערותיך לא תשפכנה / על ידי". שזה סיכום הבית השלישי, הארוך בין השלושה, שמנסה לתאר את "הטבע" או הנוף האורבני המגיב לסיפור אהבתו, לאחר היעלמות האהובה, הבאה לידי ביטוי במטונימיה שמסיימת את השיר. יש בשיר – אינני יודע מאיזו שנה הוא – ביטוי חזק לפואטיקה האנטי-רומנטית של קאמי ביחס לטבע, שהוא "הוא" וזהו.
גם הפרוזודיה של "טורים וכתובים" לא תקפה בשיר הזה – אם כי בתים 1+2 שווים במספר טוריהם לבית השלישי והאחרון, מה שמצביע על חשיבותו הרבה.
דן מירון הקדיש מאמר ארוך לשירת לוין, המאמר – שירת מנשה לוין – הדרך שלא נצעדה – וכך הוא כותב בפתיחת המאמר – בטרם הוא עובר לניתוחים מעמקים, ארוכי מלל, ולעתים מתישים מאוד:
ספר צנום זה – קנקן קטן מלא יין משומר וצלול, שהועלה מירכתי המרתף של הספרות העברית – רובו ככולו יצירות שנכתבו לפני כשבעים שנה ונותרו בעזבונו של מנשה לוין. בעיקרו עומד הוא על קומץ שירים שנכתבו בשנות השלושים של המאה שעברה, ורק שניים מהם ראו אור בשעתם, ועל יצירת פרוזה פיוטית רחבה, שהמחבר החל לכותבה בשנת 1933 ולא השלימה. לאלה נוסף צרור פרקים מתוך ה׳אילומינציות׳ של ארתור רמבו (כרבע מן המחזור השלם) בתרגומו המלוטש של מי שהיה בשעתו בחיר המתרגמים מן הספרות הצרפתית לשפה העברית.
הן התרגומים הן יצירת הפרוזה הבלתי גמורה הם, לגבי הקורא האנין המצוי ביצירתו של לוין, בבחינת תוספות מתקבלות בברכה למה שכבר נודע ונחווה. לעומתם, השירים הם הפתעה. גם מי שהתבשם מלוא לוגמיו מן הפיוט שבפרוזה של לוין, ממהלכיה המטאפוריים המפתיעים ומזינוקיו של הדמיון הסיפורי והתאורי האופייניים לה, לא ציפה לטורי שיר חושיים ועזי מטאפוריות כגון:
מֵעֹמֶק הַסְּתָו יוֹרְקוֹת חֲצוֹצְרוֹת עָשָׁן,
יוֹרְקִים הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים קֶצֶף יָרֹק;
הַצַּיָּדִים, הַצַּיָּדִים עִם הַכְּלָבִים הָאֲדֻמִּים!
(׳החייט הכחול׳, עמ 35)
בסיום המאמר הוא מסכם כך:
כך, במידה מסויימת, מגלה לפנינו הקובץ הקטן היוצא עתה מעזבונו של המשורר-המספר לא רק משהו מן הכוחות שהיו גנוזים בו עצמו ובעיקרם לא זכו למימוש, אלא גם משהו מן הכוחות החיוביים והשליליים שפעלו בספרות התקופה בכללה, לרבות חלקתה המודרניסטית ברוח אסכולת שלונסקי-אלתרמן. אין ספק בכך, שפעולת הכוחות האלה היתה אחד מן הגורמים העיקריים שהביאו למיעוט דמותו של לוין, להשתקעותו למשך ימי דור במפעלי תרגום, ולכך, שיצירתו המקורית בכללה איננה אלא טורסו קטוע גפיים, שריד מלא יופי ממשהו גדול יותר, שלא זכה להיווצרות תנאי ההתקבלות שהיו דרושים להתהוותו בשלמותו (בעניין קשיי ההתקבלות של הפרוזה של אסכולת שלונסקי-אלתרמן בכללה, וזו של מנשה לוין ביחוד, ראו במסתי ‘ריקוד על החבל המתוח – על סיפוריו של מנשה לוין', שנכללה בספרו של לוין הרקדנית המעופפת, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 2000, עמ' 274-261). הנה מבליח כאן לנגד עינינו קטע מן ׳הדרך שלא נבחרה׳, על פי ביטויו הידוע של רוברט פרוסט: המשעול השירי האחר, זה שהעשב שגדל בו נותר כמעט בלתי רמוס משום שהשיירה לא פנתה לעברו אלא המשיכה במסע הניצחון שלה בדרכה היא, עד שהמסע הזה נפסק בעטיים של התנאים הרוחניים והפואטיים שהשתנו. ייתכן כי אילו היתה השירה הניאו-סימבוליסטית הארץ ישראלית מהלכת גם במשעולו הצר של לוין (כפי שהילכה, למשל, במשעולו הצדדי והיחודי של אברהם חלפי; אגב, אף משורר זה סבל מדחיקה לשוליים במסגרת ההיירארכיה של הקבוצה השלונסקאית, אלא שהוא התמיד ביצירת שיריו), היתה ההתנגשות בינה לבין הזמנים שהתנכרו לה פחות עזה והרסנית ופחות פוגעת ברצף ההמשכיות של השירה העברית משהיתה בפועל. ההיסטוריה של השירה העברית המודרנית יכולה היה להיות שונה במקצת.
- - - - - - - -
מקור השיר – אתר המשורר
ביוגרפיה – ויקי ; אתר המשורר
מירון דן, [ ניו יורק 2003 ]הדרך שלא נצעדה, אתר מנשה לוין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה