54 - דליה רביקוביץ

כישופים

היום אני גבעה,
מחר אני ים.
כל יום אני תועה
כבאר של מרים,
כל יום אני בועה
אובדת בנקיקים.

בלילה חלמתי
סוסים אדומים
סגולים וירוקים.

לבוקר הקשבתי
פכפוך עד אין קץ
קשקוש של תוכים.

היום אני שבלול
מחר אני עץ
רם כתמר.

אתמול הייתי כוך
היום אני צדפית
מחר אני מחר.



היש שיר יותר פורימי מהשיר הזה של רביקוביץ, שזכה ויזכה להרבה פרשנויות והסברים, החל מתחום הרטוריקה, הלשון, הספרות ובמיוחד דיון באיכות המטאפורות שבוף דרכי הפיכת המטאפורה למציאות ממשית [ ריאליזציה של המטאפורה] דרך הסברים תרבותיים – חקר סמלים, סמיוטיקה, ולסיום כמובן, פרשנות יונגיאנית על הארכי טיפים, על אנימה ואנימוס, ולא נוותר ללא פרשנות פרידיאנית, ובוודאי לימודי המגדר גם ירצו להביע דעתם, אבל זה שיר של פורים, בו הגבול הוא הדמיון והרצון של האדם. 

--------------------------

מקור השיר – שירונט
ביצוע השיר – מלכה שפיגל, יוטיוב [ לטעמי, פרשנות בעייתית, כמו-מרחפת בצלילים ורחוקה מהשיר]
ביוגרפיה – ויקי ; נקרולוג ב-YNET

53 - בינם הלר

חיה אחותי / בִּינֶם הֶלֶר

פורסם בתאריך 09/12/2011 על ידי yuvalav

חוברת מספר 49 שנת 2013
הָיוּ לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
צַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
בְּבַיִת מָט לִנְפֹּל בִּסְמוֹצָ'ה שְׁתַּיִם
שָׁם גָּרָה חַיָּה וְגִדְּלָה אוֹתִי.
עִם שַׁחַר כְּבָר הָלְכָה מִמֶּנִּי אִמָּא,
לִקְנוֹת, לִמְכֹּר, לָשֶׁבֶת, לְחַכּוֹת.
לִפְנֵי הָנֵץ חַמָּה אִמִּי הִשְׁכִּימָה,
לִשְׁלַל יוֹמָהּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת.
וְחַיָּה הִיא לְבַד הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת
עִם כָּל אָחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,
וְהִיא הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת
שִׁירִים יָפִים לִשְׁעַת הָאֲפֵלָה.
הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
שֵׂעָר שָׁחוֹר לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
וְהִיא אֲפִילוּ לֹא הָיְתָה עֲדַיִן
בַּת עֶשֶׂר חַיָּה כְּשֶׁגִדְּלָה אוֹתִי.
וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם טוֹרַחַת,
חוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁינוּ הָרַכִּים,
וְרַק אֶת זֹאת הָיְתָה תָּמִיד שׁוֹכַחַת –
שֶׁיְלָדִים זְקוּקִים לְמִשְׂחָקִים.
אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,
אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,
וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.
שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ
מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,
הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,
שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.
מיידיש: בני מר

שוב אני משתאה על כך שמרשתת בעברית יוצרים רבים לא זוכים לפרסום עבודתם או למידע מועט עליהם. דווקא הלר, משורר אידי שזכה לתרגומי שיריו ראוי ליותר תשומת לב. שני השירים קשורים לשואת יהודי אירופה, אבל שניהם מציגים גיוון פואטי בלתי רגיל, ידיעת המתח הבלתי נסבל בין פאתוס וסינטמנטליות.

עם זאת, בבלוג של עופרה עופר ישנו סיפור השיר "חיה אחותי" ובו גם השיר באידיש -

צַמּוֹת שְׁחֹרוֹת לַאֲחוֹתִי, לְחַיָּה, הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת. וְהִיא גִּדְּלָה אוֹתִי וְאֶת אַחַי אָז בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁל סְמוֹצֶ'ה, הַחוֹרְקוֹת. כִּי אִמָּא, כְּבָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁרַק הֵאִיר בָּאֹפֶק, נֶעֶלְמָה אֶל הַחֲנוּת לִמְכֹּר וְלֹא בְּיֹקֶר – כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת בִּשְׂכַר יוֹמָהּ. וְחַיָּה לְבַדָּהּ הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת עִם כָּל אַחֶיהָ וּמַאֲכִילָה, שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶם וּמְשׁוֹרֶרֶת שִׁירִים יָפִים בִּשְׁעַת הָאֲפֵלָה.הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן, לְחַיָּה אֲחוֹתִי, שֵׂעָר שָׁחֹר אָרֹךְ. בַּת עֶשֶׂר חַיָּה לֹא הָיְתָה עֲדַיִן וּכְבָר גִּדְּלָה אַחִים לְאֵין עֲרֹךְ.וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם הִגִּישָׁה וְאֶת רָאשֵׁינוּ הַקְּטַנִּים טִפְּחָה. אֲבָל שֶׁהִיא עַצְמָהּ יַלְדָּה הִכְחִישָׁה וּלְשַׂחֵק אִתָּנוּ שָׁכְחָה.אֶת חַיָּה אֲחוֹתִי וִירֹק עֵינֶיהָ שָׂרַף אָז בִּטְרֶבְּלִינְקָה גֶּרְמָנִי. ———————-וְאַף אֶחָד, אֶת חַיָּה שֶׁאֵינֶנָּה, כְּבָר לֹא זוֹכֵר בָּאָרֶץ – רַק אֲנִי.  שִׁירַי בְּיִידִישׁ נִכְתָּבִים אֵלֶיהָ, לָכֵן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה. כִּי בַּשָּׁמַיִם, לְיַד אֱלֹהֶיהָ, יוֹשֶׁבֶת הִיא, בִּתּוֹ הַיְּחִידָה.	מײַן שוועסטער חיה מיט די גרינע אויגן, מײַן שוועסטער חיה מיט די שוואַרצע צעפּ – די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן אױף סמאָטשע־גאַס, אין הױז מיט קרומע טרעפּ. די מאַמע איז אַװעק פֿון שטוב באַגינען, װען אױפֿן הימל האָט ערשט קױם געהעלט. זי איז אַװעק אין קראָם אַרײַן פֿאַרדינען דאָס בידנע־דראָבנע גראָשעדיקע געלט. און חיה איז געבליבן מיט די ברידער, און זי האָט זײ געקאָרמעט און געהיט. און זי פֿלעגט זינגען זײ די שײנע לידער, פֿאַר נאַכט, װען קלײנע קינדער װערן מיד. מײַן שװעסטער חיה מיט די גרינע אױגן, מײַן שװעסטער חיה מיט די לאַנגע האָר – די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן, איז נאָך נישט אַלט געװען קײן צענדלינג יאָר. זי האָט גערױמט, געקאָכט, דערלאַנגט דאָס עסן, זי האָט געצװאָגן אונדז די קלײנע קעפּ. נאָר שפּילן זיך מיט אונדז האָט זי פֿאַרגעסן – די שװעסטער חיה מיט די שװאַרצע צעפּ. מײַן שװעסטער חיה מיט די אױגן גרינע, אַ דײַטש האָט אין טרעבלינקע זי פֿאַרברענט. ———————————– און איך בין אין דער ייִדישע מדינה דער סאַמע לעצטער, װאָס האָט זי געקענט. פֿאַר איר שרײַב איך אױף ייִדיש מײַנע לידער אין טעג די שרעקלעכע פֿון אונדזער צײַט. בײַ גאָט אַלײן איז זי אַ בת־יחידה – אין הימל זיצט זי בײַ זײַן רעכטער זײַט.

 --------------

ביוגרפיה באנגלית, מהאידיש לקסיקון - BINEM HELER https://katzr.net/29cff7

ויקיפדיה - ממש קצר - https://katzr.net/de26c5

עפרה עופר אורן - סיפורו של שיר - בינם הלר - חיה אחותי , https://katzr.net/5dfe46

מקור השיר – עיתון דבר, 1957

מקור שיר שני – קול לובלין

52 - טודרוס אבולעפיה

טודרוס אבולעאפיה חי אהבה

(ממחזור שירי הכלא)

חֵי אַהֲבָה, צִפֳּרִים, עוּפוּ אֱלֵי אוֹהֲבִים
וּשְֹאוּ שְלוֹם כּוֹאֲבִים תּוֹךְ בּוֹר כְּלוּא יוֹשְבִים
בִּי! תּאמְרוּ כִּי רְעֵבִים הֵם צְמֵאִים, אֲבָל
לֶחֶם דְּמָעוֹת וְדַם לֵב אוֹכְלִים שוֹאֲבִים
יוֹשְבִים בּבוֹר מַאֲפֵל שָפָל כְּנֵפֶל, וּבֵין
פַּרְעוֹש וְיִתּוֹש וְכִנִּים לוֹהֲטִים שוֹכְבִים
חַיּוֹת קְטַנּוֹת אֲשֶר לֹא נִקְרְאוּ עוֹד בְּשֵם
מִשְתַּקְשְקִין שָם כְּמוֹ חוֹשְקִים בְּעֵת עוֹגְבִים
יִשְרֹק זְבוּב לַדְּבוֹרָה שָם, וְשֵן יַחֲרֹק
עַכְבָּר, וְיַחְדָּו עֲלֵי נֶפֶש וְגוּף אוֹרְבִים
הַנּוֹגְשִים צוֹרֲרִים אָצִים, וְהַשּוֹטְרִים
צֻוּוּ לְבַל יִתְּנוּ לֶחֶם וְהָעוֹרְבִים.

הקדמת המחבר:
כשאסרנו המלך בבור […]

שורה 1: עמוס פרק ח
(יד) הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד"

לוהטים: לועטים, בולעים

שורה 6: תהלים פרק נז פסוק ה

נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:

שורה 12: מלכים א פרק יז פסוק ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ [לאליהו] לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה

השיר וההערות לקוחים הישר מ"מכונת קריאה" האתר של ההוצאה "בבל"

מתוך מאמרה של אסנת לוטבק:

"שנת 1279 אסר המלך את גובי המיסים ובניהם את דון יצחק,

שנדון למיתה בתליה. כמו כן כשנשללה ממנו טובת המלך הגיע

גם לישיבה בבית הכלא. "

השיר כתוב ברצף טורים שלמים תוך ביטול תבנית הבית מהשירה האסלמאית, שהפך אהוב מאוד על משוררי ספרד: דלת-סוגר-חרוז מבריח. 
יש בשיר יסודות בסיסיים של חווית הכליאה תוך ויתור על מנגנון ה"קישוט" המורכב של השירה שקדמה לו, מבלי לוותר על אומנות השיבוץ [ אינטרטקסטואליות] של משוררי ספרד, ומשוררי התחייה של המאות ה- 19 וה- 20.

אבולעפיה, בין אם בהומור ובין אם ברצינות מתאר את מלחמת הזוטא של החרקים והחיות על גופו ודמו, ובשורה האחרונה אף מבדיל בינו לבין אליהו הנביא, אותו האכילו העורבים.

אפשר, וגם רצוי לראות בשיר הזה ביטוי לעגני, אם לא ציני, לגבי "חשיבותו" ותפקידו במלחמת החרקים הניטשת סביבו. מול "חשיבותו" הזו, בתא הכלא, עומדת "חשיבותו" בעולם החיצוני. וברור מכאן, שזו תמונה אירונית מאוד על עצמו ועל השלטון בו חי.

אם יש רפרור כלשהו לדניאל בגוב האריות או ליוסף בכלא המצרי, הרי הוא מעודן מאין כמוהו, כי אבולעפיה לרגע לא רואה עצמו באותם מימדים קוסמיים, מיתולוגיים או תיאולוגיים כפי שהתנ"ך רואה אותם.

מקור השיר – מכונת קריאה בבל
ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ;
אסנת לוטבק, הזמן בשירתו של טדרוס הלוי אבולעפיה, גיליון מס' 6 – תשס"ז * 2007

51 - יצחק אבן כלפון

בְּעֵת חֵשֶׁק

בְּעֵת חֵשֶׁק [יְעִירֵנִי], אֲדַלֵּג / כְּאַיָל לַחֲזוֹת עֵינֵי כְבוּדָּה,

וְאָבוֹאָה, וְהֵן אִמָּהּ לְנֶגְדָּהּ / וְאָבִיהָ וְאָחִיהָ וְדוֹדָהּ.

אֲשׁוּרֶנָּהּ, וְאֶפְנֶה לַאֲחוֹרָי / כְּאִלּוּ לֹא אֲנִי רֵעָהּ יְדִידָהּ.

יְרֹא מֵהֶם, וְעָלֶיהָ לְבָבִי / כְּלֵב אִשָּׁה מְשַׁכֶּלֶת יְחִידָהּ.



שירת החשק בספרד הינה אחד משיאיה של שירה זו יחד עים שירת היין. דא עקא, שהממסד הישראלי-יהודי השולט במשרד החינוך סולד משירת האהבה ומשירת היין, כמו תדמיתם של משוררי ספרד, שידם היתה בכל ואצל חלק גם יד כל היתה בם, חשובה לאין ערוך מיצירתם.

אבל, למזלנו, הספרין הוצאו לאור, מי שרותה, ורבים רוצים מוצא את השירים במיני מקומות, ומגלה שלל אמנותי, ספרותי, תרבותי, רוחני ולשוני רב.

והשיר החשקני הזה מספר על המאהב שבא לצפות באהובתו כשהוא "מתחרמן". לצערו כל משפחתה כולל בעלה שם, אז הוא נאלץ להעמיד פנים כמו לא מכיר אותה, בכלל.

חחחחח.



מקור השיר, פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקיואנד ;

50 - ר' יהודה הלוי [ריה"ל ]

פורסם 26.11.2016

יַעְלַת הַחֵן תִּשְׁאָלֵנִי / אֶת מִי חָשַׁקְתָּ בִּצְבָאוֹת

וָאֹמַר לָהּ אִם לֹא תֵדְעִי / הָסִירִי אֵת הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת.

אהה, מי יודע כאן את התשובה, היא לא ממש קשה, אגב.

כתיבת חידות היתה שעשוע ומלאכה רצינית ביותר בקרב משוררי ספרד, אלה שחיו את החיים החצרוניים, בהם שעשועי לשון מבריקים היו חלק מהמשתה, הנשף, כולל חיזורים, ריקודים, שירה ומה לא?!

משוררי ספרד, בתור הזהב בספרד, היו באמת עילית אינטלקטואלית חופשיה מאוד, שלא התיחסה אל ה"לא משכילים" ממטר [ ראו ההקדמה של מורה נבוכים, בו הרמב"ם חשש שהדיוטות יקראו את ספרו, ולכן שתל בו כמה וכמה הגנות מפניהם]. היצירה, בתקופה הזו, היתה אדירה בכמות, בהיקף הנושאים החילוניים, בשינוי בתבניות מסורתיות של תפילות, ובהחלט באמצעים רטוריים שהעמידו את התנ"ך על הראש, לפעמים.

הם לא נאלצו לחשוש מרבני פיקוח מטעם, משרות תרבות לסוגיהן ולמיניהן או משר חינוך שידע טוב מהם – מה טוב להם.

והנה חידה משועשעת מאותו דף שבו נמצאת החידה הזו על הרמב"ם –

וְחַכָּה עַל פְּנֵי מַיִם תְּשַׁלַּח

וְדָג גָּדוֹל אֲרַמִּי יַעֲלֶה לָךְ.
-------------------------------------------------
מקור השיר – פרויקט בן יהודה

מחקר על החידה בשירת ימה"ב – אליצור, ש, המכתם והחידה, משרד החינוך – העשרה למורה

תור הזהב בספרד -ויקיפדיה

49 - תרצה אתר

תרצה אתר – שיר לאמא

שִׁיר לְאִמָּא

כְּשֶׁאִמָּהוֹת נַעֲשׂוֹת עֲצוּבוֹת,
זֶה פִּתְאוֹם נוֹרָא קָשֶׁה.
אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי צוֹחֶקֶת.
אֲנִי פָּשׁוּט… נוֹרָא אוֹהֵב אֶת זֶה.

כִּי, כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה וְיֵשׁ לָהּ דִּמְעָה
קְטַנָּה שֶׁזּוֹלֶגֶת עַל כָּל הַלֶּחִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּקּוֹל שֶׁלָּהּ הִיא שׁוֹתֶקֶת
אֲבָל זֶה כְּמוֹ אֵצֶל יֶלֶד, בֶּכִי.

אָז אֲנִי מְלַטֵּף אֶת אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי דּוֹאֵג לְאִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.

רַק דָּבָר אֶחָד לֹא כְּדַאי.
לֹא כְּדַאי לִשְׁאֹל אוֹתָהּ
"לָמָּה אַתְּ עֲצוּבָה?"
כִּי בְּסַךְ־הַכֹּל הִיא תַּתְחִיל לְחַיֵּךְ
חִיּוּךְ לֹא אֲמִתִּי, וְתֹאמַר:
"עֲצוּבָה?
אֲנִי עֲצוּבָה?
אֲנִי רִסַּקְתִּי בָּצָל.
אֲנִי סְתָם.
אֶצְלִי הָרֹאשׁ קְצָת מְבֻלְבָּל.
וּבִכְלָל, לֵךְ לְשַׂחֵק קְצָת. רֵד לְמַטָּה. מַה־יֵּשׁ?
הַכֹּל אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת? תָּמִיד אַתָּה מֻכְרָח לָבוֹא וּלְקַשְׁקֵשׁ?
זֶה לֹא שַׁיָּךְ לְךָ. זֶה לֹא חָשׁוּב בִּכְלָל.
אַתָּה יוֹדֵעַ מַה? אֲנִי מַבְטִיחָה לְהַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל — כְּשֶׁתִּגְדַּל".

אֲנִי גָּדוֹל כְּבָר הָמוֹן חֳדָשִׁים.
מָתַי הִיא תָּבִין שֶׁאֲנִי כָּל הַזְּמַן גָּדוֹל?
הֲרֵי כְּשֶׁאֶהְיֶה בֵּן עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים
בֵּין כֹּה וָכֹה אַפְסִיק לִשְׁאֹל.



שיר מקסים מלא הומור עצמי וחכמה ותבונה בלתי רגילה. הדוברת מעמידה עצמה כבנה, המזדהה אתו כשהיא בוכה, אבל מסרבת להענות לבקשתו לדעת מדוע היא בוכה.

השיר מעוצב היטב, 4 בתים בצורה קלאסית של בית בן 4 טורים מחורז, אבל לא בתבנית חוזרת, אלא בכל בית תבנית אחרת. הבית הרביעי - האם הוא בית? בכל מקרה הוא מתפרק מול עינינו מתבנית הדוקה לצורת השירה המודרנית המקובלת, של תואם רגשי לקיטוע השורות מתפרק לו לכיוון של הפרוזה, ובו יש 14 טורים, ורק חלקם חורזים.מבחינתי, זו אחת הפעמים הנדירות שבו אני ממש רואה מול עיניי התאמה מושלמת בין קיטוע השורה לבין הרגש שהדובר מעוניין לשקף דרך הגרפיקה. וכל זה קורה, מפני שהוא מכיל את האמת העמוקה מכולן, אותה אמת שעל הבן אסור להכיר. התבנית הזו, הצורה הזו מעניקות את העומק למסגרת הקשוחה שמתפרקת ברגע שהאמת מבצבצת ולא מוכנה להסתתר יותר.

עצובה? אני עצובה? היא אומרת בבית הרביעי ומתרצת דמעותיה בבצל, ראש מבולבל, ואז נפנוף טיפוסי – רד למטה לשחק [ לא היה מתקבל בימינו, אלא לך לחדר ושחק עם המחשב].


מקור – נגה אלבלך,עצובה? אני עצובה? , 75 שנה להולדת תרצה אתר, הארץ, 8.1.2016

ביוגרפיה – ויקי

מאמרים – אבישי מתיה, האניגמה הגדולה : חייה המסתוריים ומותה הטרגי של תרצה אתר, מעריב, 5.8.2014

48 - ר' יוסף אבן אביתור

במרומי ערץ – ר' יוסף אבן אביתור
8במרץ 2016

בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא שִׁבְתֶּךָ
וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ עוֹז מֶמְשַׁלְתֶּךָ
אֵלֶה יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ
וְאֵלֶה יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ

בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא מַהֲלָלוֹ
וּפִנוֹת שׁוּלָיו מְלֵאִים הֵיכָלוֹ
מֵהֶם מִימִינוֹ וּמֵהֶם מִשְׂמֹאלוֹ
שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ
וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ

{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}

{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}


{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}

{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}

{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}


{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}

להלן הסבר על הפיוט, תפקידו מאתר - הזמנה לפיוט:

פיוט המושר בקהילות הספרדיות בתפילת מוסף של יום הכיפורים, בעת חזרת שליח הציבור על קטע הקדושה. הפיוט מושר בדרך כלל ע"י החזן או אחד מעוזריו, ה'סומכים'.
זהו קטע מקדושתא ליום הכפורים מאת ר' יוסף אבן-אביתור, חכם ופייטן בן המאה העשירית, ממבשרי תור-הזהב בשירה ובפיוט העברי בספרד – אף שנאלץ לגלות מספרד ולנדוד שנים ארוכות בארצות המזרח. קדושתא זו עצמה היתה חלק מ'מעמד' ליום הכפורים, כלומר, יצירה שירית מורכבת הכוללת בתוכה פיוטים ליום הקדוש כולו – סוגה רבת-היקף ועוצמה שאבן-אביתור חידש, ואשר שימשה דגם לחיקוי למרבית פייטני ספרד הגדולים אחריו.
פיוטי הקדושתא מוליכים את קהל המתפללים לאמירת הקדושה, ונועדו להעצים אותה; הקטע שלפנינו אופייני לפיוטים קדומים רבים מסוג זה, המתארים בלשון מלאת-שגב והוד את הקדשת הקב"ה, בה בעת, בקרב המלאכים בשמים וישראל על הארץ. בשונה מפיוטים אחרים המעניקים יתרון פרדוכסלי ומפתיע למעשה ההקדשה הארצי (כדוגמת 'אשר אימתך' המיוחס ליניי, או 'לבעל התפארת' לר' בנימין בר זרח), הפיוט שלפנינו מצטיין דווקא בהעמדת סימטריה מלאה והרמונית בין שמים לארץ: "אֵלֶה [=המלאכים בשמים] יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ / וְאֵלֶה [=ישראל בארץ] יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ / אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ".

משוררי ספרד גילו לי את הכלי הנהדר ששמו גוגלקווסט, כיצד אני יכול להצטרף למאגרי מידע מרכזיים בחקר היהדות במאה השנים האחרונות.
כך או אחרת, השיר הזה מעניין מאוד, מבחינת תכניו והדרך בה מוצגת התשוקה לאל, הפחד והיראה מהאל, שהרי זה שיר שנכתב ליום כיפור, קדושתא, שרק חלק ממנה כאן.

המילה ערץ היא שורש של שדה סמנטי עשיר מאוד – מחד הערצה ומאידך עריץ, ר"ל שהמילה הזו מכילה את כל האפשרויות של שדה זה ביחס לאלוהים, ואין היא "ארץ" . ה"ערץ" האלוהי הוא הרם מכל, שם בערץ המלאכים מסתובבים אחוזי חרדה ויראה, כי ב"שכוני ארץ" עומדים לברך את האל בחמש תפילות.

החרוז בשיר הזה יפהפה,וקשה להאמין שמשוררי ספרד, לפחות המעולים שבהם, לא קלטו את החיבור הסמנטי הנוצר באיחוד מלות חרוז [ למרות הנורמה של החרוז המבריח, שבשירים רבים אין לו תפקיד סמנטי], וכשהשימוש בחרוז הינו גם מהבטיו הסמנטיים מקבלים תוצאה נהדרת [ לא רק מצלולית או מקהלתית ] למשל – הבית החותם [ תפארת הסיום]

וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת
 קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת
וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת


שווה לשים לב לארבע המלים החורזות. שתי הראשונות יוצרות את הקשר בין התפילה לבין הקהילה, שאיינה אחת ויחידה אלא מורכבת "קהילות קהילות" וכולן קרבות ב-חמש תפילות, ואילו בטור החותם תשואות הלומות – תהילות, וכמובן הקישור בין הערצת האל, גם בתשואות ולא רק בצליל, אלא תשואות מלאות בתהילות לאל.
נפלא.

מקור –הפיוט והתפילה, סנונית
ביוגרפיה – ויקי