15 - הזמר הלאומי?

 חשבתי לשתף אתכם בהרהורי ה"זמר הלאומי" הקודם, יהורם גאון. כידוע לכם, כבודו הגיע לגבורות, ויש לו תכנית שבועית בגל"צ, מדי יום שישי בשעה 1500. כמנהג קודמיו לשעה הזו [ שלמה ארצי, למשל ] הוא מקדיש הרבה זמן לפטפוטים ולדיבורים על העולם, החיים, הפוליטיקה העכשווית ובכלל. בין לבין משמיע שירים, ומקפיד לא להשמיע את שיריו. על מנת להשמיע שיריו ולקדם אלבום שהוציא, הוא יצא לחופשה מהתוכנית, ליהקו מישהי שמלאה את מקומו ואירחה אותו פעמיים, בהן מכר את מרכולתו. [ אבל אני בעד, הוא באמת זמר טוב עם קול נהדר ומיוחד].

נחזור לענייננו -

יהורם מדבר על הבחירות בארה"ב, מסביר את ההגיון שלו, כישראלי, שנולד בישראל לתמוך במי שטוב לו ועוזר לו, כלומר טראמפ. עד כאן לא ממש התרגשתי, הוא לא שונה מרבים אחרים. אבל אז הגיע ה"שוס". הוא התחיל במתקפה על התקשורת, שהרי בסקר דעות שנערך התברר ששבעים אחוז מהישראלים תומכים בטראמפ, והנה בתקשורת אין לזה ביטוי. אורח שיגיע ממאדים או כל חיזר אחר לא יצליח להבין איך זה, שהעם אומר דבר אחד, אבל התקשורת מציגה דבר אחר. שהרי חובת התקשורת להציג ולשקף את המציאות, והמציאות היא שרוב הישראלים בעד טראמפ. כאן בדיוק התחלתי לקרצף סיר שבת זוגי בישלה בו ושרפה אותו מעט, אז לא שמעתי את ההמשך, אבל לא נראה לי שהוא "חזר בו". דבר אחד הטריד אותי מאוד - מה, הגאון הזה לא קורא עיתונים? בכל עיתון שאני קראתי מצאתי התיחסות לענין התמיכה של הישראלים בטראמפ, הרבה יותר ממדינת ה"לאום"/"הלידה" שלו.

אז איך בדיוק התקשורת לא משקפת אמת?

14 - ענייני זום

מצאתי בפייסבוק את המסמך הבא: 

חבר טוב שלי, שלח מסרון זה בקבוצת הווטסאפ של הורי כיתת בתו. מרגש מאד - ביקשתי ממנו לשתף בקבוצה:

"האם נראה לכם הגיוני שמורה אמורה לדבר למטריצה של קוביות שחורות במקום לפרצופים של הילדים שלכם? האם אתם יכולים לדמיין עד כמה זה לא נעים להעביר שיעורים ככה? בגלל חוקי משרד החינוך, המורים לא יכולים להכריח את הילדים להדליק מצלמות. אבל *אתם כן יכולים*

הילדים שלנו בגיל מספיק בוגר כדי להבין סיטואציות חברתיות מורכבות. לא יהיה קשה להסביר להם כמה זה מבאס לדבר שעות כל יום לקוביות שחורות. אני משוכנע שרובם יבינו. אתם בטוח מבינים את חומרת העניין.לפני הלימודים, לפני ההשכלה, לפני הציונים - קודם כל צריך להיות בן אדם. לגרום למורה לדבר כמה שעות ביום מול קוביות שחורות, זה לא מנומס ולא תרבותי".

Ronen Kandel

 

ההודעה הזו זוכה לתגובות מקצה "בעד" ועד קצה "נגד". חלק מהתגובות פשוט לא יאומן, כגון - מי שלא פותח מצלמה אני מחזירה לחדר ההמתנה, או תגובה נגדית - איזה מזל שאת לא המורה של הילדים שלי.

העמדה שלי פשוטה מאוד - היא תואמת את עמדת משרד החינוך לחלוטין:

 מי שמדבר שעות מול קוביות מחמיץ את העיקרון הבסיסי של הוראה מרחוק - למידה עצמאית. השיעור חייב להיות מורכב מרבע שעה הקניית חומר והשאר למידה עצמאית. לא חסרות תוכנות ולומדות, חומרים באינטרנט לעידוד למידה עצמית. יד על הלב - מישהו מאתנו מוכן לשבת שעות מול המצלמה ולהקשיב לאחר, אפילו מכירים אותו?

אחת התגובות האחרונות שקראתי היתה: 

פשיטת רגל של הדור הזה.

האמנם?

האם ישנה הסכמה שהדור הנוכחי פשט את הרגל, כמו האשמה היא בו?

13 - סיכום

 בחוץ קר, אבל השמש זורחת

ביידן יהא נשיא וביבי ממשיך, פוטין נחשד בפרקינסון

והנכדות שלי אצלי, בעוד הנכד נשאר עם אבא ליום אבא.

הספר הענק "סיפורי יעקב" של אולגה טוקרצ'וק כובש אותי אט אט - זה ספר שאינו מאפשר קריאה מהירה בשל כמויות המידע שבכל שורה, הפואטיקה של הרומנים האפיים הגדולים של המאה ה- 19 והיופי הרב השרוי בו.

בדקתי כ - 60 עבודות באינטרנט של תלמידיי, הכנתי מרק ירקות עם גריסי פנינה על פי מתכון באינטרנט של חן מזרחי. לשיטתה, המרק הופך לנזיד, וכמו שלמדתי עם עדשים, רק השרייה מראש מונעת הפיכת המרק לנזיד, אז לפעם הבאה, לו תהיה.

נתן זך הלך לעולמו, וישנה תחושה ש"גדולי הדור" שלי יורדים מעל בימת ההיסטוריה. האמת, כולם מבוגרים ממני בעשר שנים ומעלה, וגם אני אינני צעיר יותר. דרכו של עולם הוא הכליון, כל חי מת לבסוף. יש מחליפים תמיד, אפילו טובים יותר מאלה שהלכו לעולם, וכמו שאמר גלילאו " !Eppur si muove" - "ואף על פי כן, נוע תנוע!"

12 - אני אדיש לגמרי

כמו כל ישראלי ממוצע, ולא חשובה ההיסטוריה הגנטית או האתנית, הפוליטית או התרבותית שלו, בשעה זו אמור הייתי להיות מאוכזב או מעודד, אפוף מחשבות על זיהום כדו"א או הצלתו האפשרית.

בת זוגי מחוברת לעדכוני הכלום על הבחירות בארה"ב. אני אדיש לגמרי.

מבחינה קונקרטית לגמרי, הכי אישית - ההשפעה של כל אחד מהנשיאים של ארה"ב לא ממש תשפיע עליי ישירות. יותר ישפיע עליי הקצה השני של יבשת אסיה, סין. משפיעה עליי התת יבשת הודו, או אזור הסהר הפורה שאני חלק ממנו.

 

11 שלום כיתה א'

 נכון, הנכדה שלי חוזרת לכיתה א'.

היא מאוד מתוסכלת שאינה יודעת לקרוא עדיין, כי בקבוצת ה- ווטסאפ המשפחתית-השבטית [ קרוב ל- 20 משתתפים ] היא עדיין מתקשה לעקוב ולקרוא את כל ההודעות, הבדיחות וההערות על תמונות, סרטונים וכו'

איך מעודדים ילדה בגיל הזה?

ידוע לי שכל זמן שהותה בבית היא למדה דרך הזום. אפילו קנו לה מיקרופון ומצלמה למחשב, כי הנייד אינו מכשיר למידה. בלבי אני אומר - איזה מזל שהוריה מסוגלים לעמוד בהוצאות הללו.

השלישית בגן הילדים. אצלה הזום כבר מחובר לטלוויזיה החכמה, והיא מקבלת שיעורי ריקוד, משחק ומה לא?! אם אחיותיה הגדולות פנויות, הן מצטרפות ואם לאו, אחיה בן השנתיים, שכמוה היה בבית, וחזר כמוה כבר לפני שבועיים לפעוטון שלו הצטרף לריקודים, לשירים ולהשתוללויות.

אבל, הנכדה שלי תתחיל היום מחדש ללמוד את האל"ף-בי"ת, בתקווה שלא יחזירוה שוב הביתה.

אל דאגה, המשפחה הבלפוראית [ ביבי, שרה, יאיר ואבנר ], לא תֵרָצַח

 כמו תמיד, ראש ממשלת ישראל אינו מסוגל לצאת מאותו מקום אצלו בנפש שנקרא: ריקנות נרקסיסטית, וזקוק להערצה או לרחמים או לתחושה ש"אוהבים אותו" או למצער "מרחמים עליו".

לשכת האופל, משרד התעמולה הביביאני שאינו משרד התעמולה של הליכוד, שעל פי רכילויות כאלה ואחרות מנוהל על ידי טופז לוק והבן הבכור, הכינה כבר את התחמושת עוד בטרם הגיע יום הזכרון הממלכתי.

פורמים במקומות שונים במרשתת עברו מתקפת "בליץ" של כותבים שהכחישו את רצח רבין או טענו שזו קונספירציה של שמעון פרס [ הרוויח הכי הרבה ממותו ], אחרים כרגיל הביאו עדויות שבכלל לא היו יריות ושרבין, לא פחות, נרצח על ידי הרופאים.

המטרה כמובן, יצירת טירוף, ויכוחי סרק והסבת תשומת הלב מהאיש המסית, שעד היום - כפי שנכתב באחד העיתונים - שכלל את אומנות "אי תשומת לב והתעלמות" לכלל מופת אסתטי אם לא למעלה מזה. הסטת תשומת הלב מהאיש שממשיך להסית ללא בושה, ללא למידה מהעבר, אבל בוכה ומילל שמסיתים מפורשות לרצח שלו, ולאף אחד לא אכפת.

מומחי חינוך עצמי והעצמה מלמדים את תלמידיהם ותלמידותיהן לקבל אחריות אישית. לשאול את עצמם, מה אני עושה שגורם לכל כך הרבה אנשים לשנוא אותי?

אל דאגה

הבלפוראי, ביבי, לא ירצח אף פעם. לא הימין הקיצוני ולא השמאל הקיצוני יפגעו בו או בבת זוגו ואם ילדיו.

9 - אלימות כלכלית

 

לפני המון שנים, בחדר המורים, הרציתי בהתלהבות על שוויון תפקידים במשפחה, על חלוקת מטלות לפי הצרכים המשתנים של בני הזוג, לפי המציאות המתחדשת מדי רגע.

בסוף השיחה/הדיון/הויכוח פנתה אליי מורה ואמרה לי בשקט: אולי תפסיק עם זה, זה פוגע ברבות מאתנו לשמוע את זה.

קצת התבלבלתי. אבל החלטתי לא להפוך את הפניה אליי לענין דרמטי מדיי, ביני לביני אמרתי - בעיה שלה, לא שלי.

גדלתי בבית בו אמי היתה "שרת האוצר". כל כסף שאבי הרוויח נמסר לאמי. חשבון הבנק היה משותף [ גם כשהיא לא ממש רצתה ]. הוא ניהל חשבונות חיסכון וזהו. היא ניהלה, נתנה לא נתנה. לא היה ספק בידיי מאז, שהיא החכמה והחזקה מכולם בהתמודדות עם קשיים כלכליים ויציאה מהם.

מתברר שגם אצל בת זוגי זה היה הנוהל של הוריה. שום החלטה כספית רצינית לא נקבעה לבד. תמיד בהתיעצות רצינית.

בטח אני מכיר את כל הבדיחות על אותן נשים שמבזבזות את כספי הבעל. ברב המקרים, ויסולח לי מייד על הביטוי הנורא - Trophy wife -  נשים שנקנו בגלל מראן, מעמדן החברתי או האחר, ואף אחד לא מצפה מהן לנהוג אחרת.

בני אדם רגילים, סבירים לא שולטים על בני זוגם. ותהא השליטה כלכלית או פיזית או אחרת. הכסף שבן הזוג-הבעל במקרה דנן - מרוויח אינו "שלו". הוא מרוויח אותו מפני שבת זוגו - האשה במקרה דנן - בבית, מאפשרת לו חירות מוחלטת וחוסר דאגה על מנת לבצע את עבודתו ולפרנס את המשפחה. [ אישית אני נגד דגם חלוקת התפקידים הזו, אבל מי אני שאקבע לאנשים איך לחיות ] לכן, המשכורת, כל הכספים שהוא מקבל הם של שניהם, כי זו עבודת צוות! ומכאן, כמובן, השליטה בכסף היא של שניהם. כל מצב בו השליטה על חשבון הבנק היא באופן מוחלט של אחד מבני הזוג, שנותן "דמי כיס" [ אתנן לזונה?] לבו הזוג השני - זו אלימות כלכלית.

הם גם חכמים הגברים האלה [ ברב המקרים אלה גברים ] - הם נותנים כסף בכמות כזו שבת זוגם לא תוכל לפתוח לעצמה חשבון בנק ולהיות עצמאית. נכון, ישנן שלומדות היטב את השיטה, מצליחות בדרך לא דרך לפתוח חשבון בנק ולהכניס בו כסף מעבודות שהן עושות, בלי שהבעל יידע על כך. אבל, למה צריך לפחד, למה מ"אחורי הגב"? מי נתן לאפסים האלה ממין זכר זכות לשלוט בבנות זוגם? ולא, אינני מקבל את הטענה שזה אצל "דתיים". שטויות במיץ עגבניות, ויעידו על כך כל מאות אלפי האברכים שנשותיהם עובדות, מפרנסות, שולטות שליטה מוחלטת בכסף, כדי לשחרר את בן הזוג לעבודת שמים. [ גם דגם זה שנוא בעיניי, אבל מי אני שאחליט אם זה טוב או רע ]. חקיקה חברתית מחייבת! והיא תהא בסוף על אף הקרעי והמטורלל השני, שאפילו שמו אינו ידוע.