בפוסט הקבוע שלו בימי חמישי כותב מוטי על התקווה. הגבתי לשיר הלא קל שכתב במעין סיכום "לענ"ד התקווה הזו היא הגיבור האמיתי של מלחמת ישראל-איראן."
בהערה הזו בהחלט כיוונתי לעורף, לגילויי האחווה העמוקים, לעזרה ההדדית. גם התכוונתי לכך, שעל אף הפאניקה [כפי שציין בתגובתו מוטי] ששררה, משהו חזק בעורף הישראלי לא נשבר. נכון, סגירת גבולות הארץ ליציאה עודדה עסקי מבריחי אנשים [כן, כן... יש לי חבר ששילם הרבה כסף ע"מ שיוברח מהארץ] ואולי נקבעה ע"מ לחזק יסודות של פאניקה, אבל איכשהו... קיטורים, בדיחות, מ"מים* בלי סוף עשו את מלאכת שחרור הלחץ והחרדה.
ברם, תמונה זו מוכתמת היטב בגילויים קשים על מקומות בהם הופקעו שלא כחוק מקלטים לטובת בעלי ענין, או על מניעת כניסת אנשים למקלט, או על גזענות בוטה - גירוש ישראלים-ערבים/דרוזים ממקלטים.
על ענין זה כתבה שיר-לי גולן ב'מעריב' ב- 25.6.25 טור דעה קצרצר:
כותרת המשנה:
---
* מ"מ או מי"מ היא תמונה מוכרת ובה טקסט ביקורתי או אחר. [מומחי אומנות יקראו למי"מ - "רדי מייד"]
