התיירת המקרית פרסמה פוסט בשם: שמחת תורה, שנתיים מאז התקיפה. בפוסט היא כתבה: היכן הייתי ביום שזה קרה?
בהמשך הפוסט היא נוגעת בדברים אחרים.
כתבתי לה תגובה, ואני חושב שיש לה מקום גם כפוסט עצמאי:
אין לי זיכרון מפורט.
יש בי ידיעה עמוקה, שמשלב מסוים התחלתי לשמוע חדשות, חזרתי מייד תודעתית ורגשית ל- 1973, השתבללתי וחטפתי את אחד מהתקפי החרדה הקשים ביותר שידעתי.
כן התברר לי, ללא כחל ושרק, שאנחנו חיים תחת ממשל מושחת, רע, אכזר, זדוני במיוחד.
בהחלט אז היתה אור ו"הרגעה" עבורי דבורית שרגל המבריקה והחכמה. עזרה לי ועוזרת לי עד היום עננת בפוסטים שלה בהם היא מקדישה פרח ומלים לחטופים, ומאפשרת לי לבכות.
אני חושש שיקח לי המון זמן לחזור אל זכרונות היום ההוא, כמו שלקח לי, ועדיין גוזל ממני אנרגיות רבות, הזיכרון על היום בו נפל אחי, על היום בו הודיעו לי, על היום בו התחילה המלחמה ההיא.
כתבתי את מחזור השירים ששמו שהתכתב עם "בין נהר פרת ונהר חידקל" של ביאליק, וזו כותרתו: צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי, , וזה השיר הראשון:
מְמַלֵּא יָרֹק
עֵינֵי צוֹפֶה הֶעָתִיד -
דּוּכִיפַת מֵתָה
https://katzr.net/8b3cd7
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה