ב"מעריב" של שבת רוב בעלי הטורים דנים בהצהרות טראמפ. המעבר בין אופטימיות לפסימיות, בין תקווה לבין ייאוש חד מכותב לכותב.
החלטתי להקדיש את הפוסט לעיתון ולבעלי הטורים שבו.
אתחיל בצילום ממוסף הארץ של דברי ח"כ סון הר מלך, מהמפלגה השבתאית של בנגביר:
נפלא, לא?! ושימו לב לכותרת הממסגרת והלועגת באירוניה לא ממש עדינה.
ונעבור ל"מעריב" עסקים
את הטקסט לעיל כתב שלמה מעוז
אני רוצה להתיחס בעיקר לצירוף "בלפור המודרני" ולהגזמה הטיפוסית - זה 108 שנה.הסברים על הצהרת בלפור בקישור, ומהם נובע כשל ההגזמה או כשל ההשוואה בכותרת ובכותרת המשנה. טראמפ אינו בלפור ואינו נציג האימפריה הבריטית/האנגלית שמעניק "בית לאומי" ברוב חסדו.
האזכור הראשון הבולט והגרפי לתוכנו המרכזי של העיתון
הפניות לבעלי הטורים ולדעות השונות.
בתוך העיתון - הסטטיסטיקה השבועית
כותרת דרמטית עוד לפני הפרשנויות. לא להאמין, עזה היא כמו חפץ שמועבר, מתנה לקיסר?
בן כספית, בין שאר הפרשנויות, מנסה לברר "הכצעקתה?"
אבי בניהו, באותיות הכחולות כתוב: נשיא שבא לעבוד עם נבוט ביד.
יהודה שרוני בעיקר כותב על כלכלה, מצביע על כך שאותו פלח אוכלוסיה, שכנראה עפ"י הסטריאוטיפ המקובל הוא בסיס כוחו של ביבי, יסבול קשות.
דניאל רוט אבנרי - הקריקטורה מציגה קוסם, והכיתוב מעדכן - לסמוטי נגמרה התחמושת הפוליטית.
ג'קי חוגי מסביר את תגובת הפלסטינים, ואת הנקודה שפועלת עבורם.
לילך סיגן בוחרת את אופציית ההונאה והסימום של הציבור בציטוט חצי מהאמרה: הדת היא אופיום להמונים.
גאולה אבן-סער כיאות לאשת שר החוץ הימני מהדהדת את מסריו של רה"מ ובן זוגה.
שמואל רוזנר המום, כמו חלק מהמיליה בו אני חי כיום מקבלת הרעיון גם אצל ה"שמאל"
מיכאל קליינר אחד מדובריו הלא רשמיים של רה"מ, כמובן, בטור שיש בו גם משהו לעומתי, אבל ובעיקר מייצר השוואה תעמולתית מובהקת.
ד"ר לירז מרגלית שאני קורא בשקדנות מאמרים שלה בלינקדאין וגם במעריב מנסה אף היא את כוחה במתן הסבר הגיוני.
דוד בן בסט מגלה לקוראי מעריב שיש גם אירופאים קרוב אלינו. כמובן ברוח הישראלית, האירופאים עיוורים למציאות
ד"ר ענת הוכברג-מרום שמוצגת כמומחית בינלאומית לגיאופוליטיקה, יועצת לממשלות וכו' מסבירה לאמריקאים את המכה שיחטפו בעקבות טראמפ.
לסיכום -
האם אנחנו יודעים עכשיו יותר ממה שידענו עם ההצהרה של טראמפ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה