אני לא מאמין שאני עומד לכתוב פוסט ובו להצביע על הורשות התנהגותיות שאני ממשיך לקיימן מאמי.
אמי היתה חייבת בשליטה בתחומי חייה. שליטה מוחלטת. כך, לדוגמה מנהגיה הקבועים: ביום מסוים כביסה, ביום אחר גיהוץ. מחליפים מצעים כל מספר ימים קבוע. כלים מדיחים בשעות מסוימות. אוכלים בטקס קבוע בשעות קבועות.
אבא במובן הזה שימש רק כמפרנס וככוח השיטור שכפה את סדרי החיים הקשוחים. ממנו פחדנו ממנה משום מה לא. כיום אני חושב, איך הצליחה לגרום לו להפוך ל"רע", ל"דחוי".
אחד ממנהגיה היה לגהץ הכל. ואז בתום הגיהוץ של ערימות לסדר את הבגדים בארון. כן, בדיוק, חסר לך אם הזזת חולצה סנטימטר מהמקום שלה. חובה לקחת רק חולצה מראש הערימה, ומה זה חשוב אם זו פלנל, ששרווליה קוצרו, בחמסין של 40 מעלות? יש סדר בעולם.
אני לא מגהץ כלום! יש לי חולצות שצריך לגהץ, פעם בכמה זמן [יכול להיות אפילו יותר משנה] אני מגהץ את כולן, לאחר שימוש, נדיר מאוד, ותולה על הקולב. שאר חולצותיי הן טריקו, שאין צורך לגהץ, מחליקים עם כף היד, ואם מקומט, אז??
בענין הזה כן ירשתי את הטירוף של אמי - אמנם מה שלמטה ולא למעלה, אבל אין סיכוי שאקח את העליונה, בחיים. אחליף מכנסיים, גרביים ונעליים ולא אקח מראש הערימה. כך עם בגדים חדשים.
בגדים חדשים קיבלנו פעם בשנה. שאר בגדינו היו מהבכור לקטן, בגדים שקרובי אמי באמריקה שלחו לנו, והיא התאימה. אז אחת "הדפקות" שלי היא בגדים, ודחיית סיפוקים, בחיי. יש לי עכשיו חולצה חדשה מחכה כמו ילד טוב לתורה בערימת החולצות.
ולא הזכרתי תחתונים. עוד טירוף מאמי. כמו רבים ש"לא אכפת להם מה השכנים יגידו", מאוד אכפת היה לה. אז מדי יום חובה להחליף תחתונים, אפשר גם פעמיים. כך יש לי בארון חנות קטנה לתחתוני גברים.
מנהג מחורבן נוסף שלמדתי ממנה, לא להזיז דברים ממקומם. אצלה זה היה קשור לשליטה במרחב בו חיה, אצלי פשוט - אני שוכח איפה שמתי אותו, אז לא יודע אם למדתי ממנה, הושפעתי ממנה. מנהג אחר מעולה, סידור מהיר של הבית. יש אורחים? קדימה, זוז בבית והזז דברים למקומם או ממקומם, טאטוא מהיר.
בעיה נוספת שהורישה לי, חוש ריח שמשפיע על מצב כאבי הראש. הרגישות שלה היתה מופלאה, היכולת לזהות ריחות וכמות הריחות שתוייקו אצלה כ- רעים. אצלי בבית תדיר פועלים "מפיצי ריחות". אפילו במטבח, ששם עדיף לתת לריחות המזון להופיע.
אני מניח שזה המקסימום שאמי תזכה ממני אי פעם עד מותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה