במלים אחרות, הפוסט שיוקדש אצלי לתקשורת מופיע תחת מספרי השטן.
נושא הפוסט מופיע בשרביט החם של השבוע.
מכאן לא נרמז שהתקשורת היא שטן, ובכלל השטן שייך לעולם האמונות הפרסי, הדואלי, בו "יש טוב ורע" מובחנים, הזורואסטרים, אם כי, כפי שתקראו בפסקה הזו, הם אינם היחידים:
"הסופר הקדמון פלוטאַרך מעיד, שרוב העמים הקדמונים האמינו בשתי רשויות בפנים שונים, ובכל ריבוי אלוהיהם נזכרים בספרי דתיהם זוגי אלוהים, שהם נפרשים בייעודם הפרטי להיטיב או להרע. כן היה להודים האל ווישנו, שר המים – אֵל הטוב וההוויה, הפרנסה והכלכלה בשמים ובארץ, והאל שיבה, שר האש – אל הרע וההעדר, הנזק והרעבון. ומלחמה גדולה בין שני האלים האלה עד קץ הימים. בשיחות הסינים נזכר האל הטוב טְיֶן והאל הרע פ'ואַן. בין אלוהי המצרים מוצאים אנו את האל הטוב - אוזיריס ואת האל הרע - טיפון והם "צוררים איש לאחיו בנכליהם". הגדות היוונים והרומים מלאות בשמות של אלים טובים ורעים, שהם זה לעומת זה. וכן הדבר גם בעמים אחרים." [ ד"ר שלמה רובין, האמונה בשתי רשויות, גדר פרץ, https://www.goder-peretz.com/haemuna-bishtey-rashuyot ]
בהיותי אדם נטול אל מבחירה, טוב ורע אצלי שייכים לתפיסת מוסר אנושית, שיש לה מקורות רבים, היא לא אחידה ורציפה, תלוית הקשר, אבל מודעת היטב לבסיס החיים הקהילתיים האנושיים [להקות ההומוספיינס יצרו את הבסיס הזה, את הטאבו השונים, את הנרטיבים האכזריים ע"מ לבסס את מושג "קדושת החיים" ואת העונש על נטילתם. המיתוס היהודי הבסיסי שנא את ההוצאה להורג, המתה תמורת המתה, לכן קין נשלח אל העולם, והביוגרפיה שלו בלתי ניתנת למחיקה.]
משאמרתי וקבעתי שיחסי לתקשורת רציונלי לגמרי הרי סוגיית "מאמין; לא מאמין" לתקשורת אינה סוגיה של "טוב ורע", אלא סוגייה כפולת פנים. פן אחד נפשי ופן אחר הוא "צריכה ביקורתית" של ידע ומידע.
אתחיל בפן הנפשי, שאצלי הוא משמעותי ביותר, ואני כתבתי על זה כבר מתחילת המלחמה. הפסקתי לצרוך תקשורת. תקשורת במשמע: חדשות על כל המשמעויות שלהן. המדיה על חולשותיה וחוזקותיה לא אפשרו לי להבין בצורה אחראית מה קורה, כי החרדה שהועצמה באופו אמיתי או כוזב השכיבה אותי על "הרצפה". כאן שוב אני חייב להודות לדבורית שרגל על הבלוג שלה: וולווט אנדרגראונד, שאיפשרה לי לקרוא ולצרוך חדשות לא קלות מבלי לחטוף "התקפי חרדה" או התרגשות-יתר, שמבוקשים ע"י המדיה המסחריות והצהובוניות.
מבחינה ציבורית וצריכת מדיה בקורתית, לעולם אינני מחפש "אמת-שקר", למרות המודעות הגבוהה שלי לכזב שהפך לאמצעי רטורי ממדרגה ראשונה במלחמה על "שוק הדעות" ועל "תודעת אנשים". צריכת מדיה ביקורתית היא איטית מאוד, ובשל כך יש בה יכולת לראות יותר מנקודה אחת על צירי הזמן והאירועים, כי היא משלבת בתוך תהליך הצריכה משתנים נוספים כמו: תועלת, מטרות, היכן מתפרסם, מי מפרסם, מי מתווך, היסטוריה ארוכה וקצרה של כלי הפרסום, וכמובן הצורך של שלטון, כל שלטון לשרוד והצורך של כל יחידה לאומית-גיאוגרפית או פליטית או אידיאולוגית להמשיך להתקיים.
רק כשיש עובדות מוחשיות-מוצקות ובלתי ניתנות להפרה צרכן ביקורתי יגיד: מקבל/דוחה את העובדה כאמת. ברם, הפרשנות היא שיש כצרכן ביקורתי לעקוב אחריה.
האם דוברי הממסד משקרים?
האם שקר אחד צובע את כל השאר בשקרים?
כקורא אדוק של מגזיני תקשורת אינטרנטיים בהם נערכות חקירות מדוקדקות - החל מהצלבת עדויות "שלנו", המשך בהצלבת עדויות שלנו ושלהם וסכם בהצלבת עדויות גם מהעולם, אדם מקבל תמונה מאוזנת יחסית של המדיה הישראליות השונות, תהליכי הצטבעותן בכחול ובריחתן מאדום וגווניו הדהים.
אשר על כן
אם אתה משקר - כדאי שתהיה לך סיבה טובה
אם אתה אומר את האמת - כדאי שתהיה לך סיבה טובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה