מוטי ואני דומים מאוד, ושנינו דומים להרבה אנשים בעולם, שאין להם היסטוריה שהולכת אתם יד ביד כל חייהם, אלא בכל תקופה נמצאים בני האדם שהופכים ל"חברים", אך לא לחברי נפש.
אם עליי לספור חברים אז אומר שיש לי אולי שניים:
אחד מימיי בירושלים כצעיר פוחח, והשני בשלושה וחצי העשורים האחרונים.
אין לי אמון רב בבני אדם.
אני מעדיף קשר קצר, אינטנסיבי לפני שאגלה-שאתבדה או שציפיותיי יורדו לקרקע. כך, אם היתה איזו פגישת מחזור - לא שמעתי וכנראה גם לא אשמע.
אני שומר קשר עם עמיתה מהעבודה, שבמהלך 30 שנות עבודה יחד התקרבנו מאוד [ לא, לא היו הזמנות הדדיות, לא לא התחברנו כמשפחות, כן היא מכירה את ד' ואני מכיר את ד' שלה.] הקשר הזה חשוב לי מאוד. אבל "חברים" ומפגשים - לא רואה את זה.
אומרים שטוב שכן טוב מאח רחוק.
אצלי החברים הם המשפחה. בת זוגי, ילדיי - זהו.
יש לי כמה "חברים" פייסבוקיים שיש לנו עבר משותף, אבל מעולם וכנראה לעולם לא תיווצר פגישה מחודשת. לשם מה?
אולי אני שייך לאותם ציניקנים שאומרים, או נהגו בעבר לומר: חברים יש רק באגד.
https://did.li/ylagT
