היום התעוררתי מחלום בו נסענו וחיפשנו תחנת דלק ד', בתי ואני. במקום-לא מקום מצאנו תחנת דלק, צבעה כחול, והתלוננתי למנהלת התחנה שיש בוץ. אח"כ הוסבר לי שיש כיס מיוחד לשים בו את כרטיס האשראי, על צד מסוים, ואז הכלבה שלנו, נכון, תודלקה ב- חמישה ליטר בנזין במקום בארבעה.
יצאנו מהתחנה מוליכים את הכלבה העליזה, בלבי דאגה נוראה שמא יתפתחו לה פצעים, ובננו הצטרף אלינו משום מקום. אחרי מספר צעדים התלונן שהשן כואבת לו. לי היה ברור לגמרי שזה בגלל תדלוק הכלבה.
אחת מפותרי החלומות שאני מכיר אמרה לי: "הכי חשוב מה ההרגשה שלך אחרי שאתה מתעורר". אז התעוררתי מופתע לגמרי, וריח גומי שרוף באפי. אמרתי לעצמי, כל סיפור הכלב, התחנה, השן הכל בגלל ריח הגומי השרוף.
בבית ד' מקשיבה בדבקות לטוויסט בעלילת ממשלת ישראל. אתמול קראתי הזמנה לבוא להפגין כנגד פיטורי גלנט. לא הלכתי ואני חושב שעוד רבים לא הלכו.
הבוקר הבנתי שהג'ינג'י המטורף זכה בבחירות בארה"ב, ולפחות הבן שלי משוכנע שהוא ורה"מ שלנו יסיימו את המלחמה האזורית בזריזות. לקמלה האריס לא באמת היה סיכוי. שתי עובדות ביוגרפיות עמדו לה למכשול: שחורה ואשה. ינ"ה [יובל נוח הררי] מסביר באחת מהרצאותיו לעומק את ההיבדלות בארה"ב מהשחורים, על אף שוויון מלא מול החוק.
יש המותחים קווי דמיון בין המושחת הישראלי למושחת האמריקאי, בין תפיסת העצמי המגלומנית של שניהם, בין חוסר יכולתם לקבל אחריות על מעשיהם ועל תוצאותיהם. הטרללת היא כלל עולמית. המשבר העמוק של פרויקט הנאורות, תוצאות אלימות של הגלובליזציה והרצון לגרש את הקיסר "הדמוקרטי" מכל המדרגות.
כך אפשר לתדלק כלב בתחנת דלק וכך המציאות שלנו מתפרקת וראשית ההתגבשות העתידית עוד לא ברורה.
אחת מההשתלמויות שלי כמורה, האחרונות מאוד נשאה את השם: סמכות בעידן של אי וודאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה