כן
הדברים שאכתוב מבחינתי לפחות קשים. החלטתי לוותר על שפה זהירה ומנומסת, על תקינות פוליטית, ואביע דעתי בדרך הנוחה לי ביותר.
מי שמעונין/ת להיעלב מוזמן/ת בהחלט.
הטכנולוגיה הגניקולוגית [אגב, ברומן המד"בי הראשון שלי, [צפוי להתפרסם ביוני 2024] בקשת הנשים, הסבתות לנכד מזרעו של בנן המת, היא רגרסיה קיצונית לתקופת האבן ולהתרבות באמצעות סקס.] הביאה אותנו לכך, שאפשר בפרק זמן קצוב, מאז מות גבר, לשאוב זרע מאשכיו.
ב'מעריב' ועם יעל דן או עם אחת אחרת בגל"צ ראיינו אמא שרוצה לחדש ימיה כאם עם נכד מזרעו של בנה המת.
במעריב הכותרת עוד יותר צעקנית -
צוואת הבנים: האמהות שהחליטו לשאוב זרע מבניהם שנרצחו ב"נובה"
בצל הפניות הרבות של משפחות שכולות לשאוב זרע מבניהן המתים, מספרות אמותיהם של צור סעידי ועמרי רם ז"ל, חברי ילדות שנרצחו במסיבה ברעים, על מה שהוביל אותן להיות הראשונות לעשות זאת
האמנם זו צוואת הבנים?
שימו מלב למשפט שהדגשתי מהקטע הזה:
שימו מלב למשפט שהדגשתי מהקטע הזה:
איילת: “צורי הוא הילד שלי ולא שאלתי אותו אם להביא אותו לעולם. עכשיו הוא לא פה, אז אני לא חושבת שאני צריכה לשאול אף אחד אם להביא נכד בשבילי מצורי. זו זכותי המלאה. וזה יהיה. זה משהו מאוד אמהי, רחמי. קשה לי להסביר את זה במילים. ההרגשה המוחלטת שיהיה ילד שהוא מהזרע של צורי היא דבר שהוא הרבה יותר ממחזק. כשאני מדמיינת ילד שאני יודעת שהוא מהזרע של צורי ובשבילי זה צורי, זה לגעת בילד שלי. זה משהו מאוד אמהי. קודם כל עצם זה שיש זרע מצורי עושה לי שקט בלב, אני יודעת שיש שימור. אני לא רואה אופציה שלא יהיה לי נכד מצורי. החוק זה סתם בירוקרטיה. נפלו כל כך הרבה לצערנו, ואני בטוחה שהלחץ יגרום לכך שהחוק יעבור".
מקור במעריב - https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-1062026
היהדות מכירה מצב זה, לכן היא דואגת ל"יבום", אם ישנה אפשרות כזו. אולי הרבנים הלהוטים של ימינו יקראו לזה "יבום בעל כורחו".
***
מהו הגבול שבו הורה שולט על גוף צאצאו, עד כדי בחירה להמשיך אותו דרך זרעו? היש חדירה קיצונית ואכזרית יותר של הורה לחיי צאצאו, הפרטיות שלו מאשר לשאוב זרע מאשכיו? זה בדיוק כמו שהורה מאונן לצאצאו ביד כדי שיפלוט זרע לצורך..
המשכתי וחשבתי לי -
איזו אומללות משקפות נשים אלו, איזה חידלון אישיותי בסיסי ביותר. הסירוב לקבל את המוות כעובדה מוגמרת. "אני רוצה וכך יהיה". ואם חברתו של בנה לא תרצה, היא תמצא אמא פונדקאית, ובצוק העתים תהרה את נכדה, למה לא?!
או
למה לפנות לפונדקאית?
מה רע בהפריית ביצית מזדקנת אצל האם בזרע צעיר ותוסס מבנה המת, הנה גילוי עריות ללא גילוי עריות דרך "סקס."
***
מניח שאתם מכירים או שמעתם על קבוצות של ילדי בני דודים, קבוצות של אחאים [צאצאי אותו זכר שתרם את זרעו. @N_LEE כתבה לי באחת התגובות, שאפילו בתחום הכי כמוס, לכאורה הזה, יש מועדפים] שנפגשים בזכות בדיקות דנ"א.
בארצנו יש איסור על כך, וגם אי אפשר לשלוח דוגמיות לחו"ל, אבל ידוע היטב שמי שרוצה, מוצא את הדרך. מה יהיה הסטטוס של הילד/ה שנולד מזרע אביו?
***
שיחת ילדים: אבא שלי מפכ"ל, אבא שלי טייס, אבא שלי הייטקיסט, אבא שלי? אהה אני מהזרע של אבא שלי המת, שהרי איך יתווכו לאומלל על נסיבות חייו? ואיזה חיים יהיו לו?
תחשבו קצת -
תהא לו סבתא לעומתית, נוקשה כזו שהקריבה את עצמה למען "בנה", אפילו לא ביקש, וגידלה בגבורה את בנו. תהא לאמא של הילד זכות לומר משהו?
האם לילד יהיה קיום עצמאי ולא אנדרטה חיה לאביו המת, שאפילו לא נהנה מהשפכת זרע לתוך אמו?
***
המשפחה תעטוף, תאהב, תגדל - OMG. יגדלו מפלץ/ת מפונק/ת, שהכל עושים למענו, כזה שיעבור מליון אבחונים ע"י פסיכולוגים, תראפיסטים, קלינאי השד יודע מה?! מראש ידאגו לאבחונים מקילי בחינות במשרה"ח, טיול שנתי? להיפצע במקרה? לריב עם ילד אחר?
נראה עדיף שלא יוציאו אותו מהבית בכלל.
לענ"ד, יש סיבה ביולוגית אמיתית לכך שבן מוליד את צאצאיו כשהו חי, ורק כשהו חי.
https://www.kolhair.co.il/health/220583/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה