במצוות הצייטגייסט וההתפתחויות הטכנולוגיות, הקורונה וספיחיה ומעבר להוראה היברידית והוראה מרחוק, פתחתי קבוצת ווטסאפ לשתי כתותיי.
כל קבוצה מיועדת בעיקר למסירת עבודות, שליחת קישורים לאתרי למידה שונים, עידוד ותזכורות על מועדים חשובים או פרויקטים חדשים. כמו כן, מנהג לי, מדי יום שישי ומדי מוצ"ש אני שולח "גיפים" עם ברכות "שבת שלום" וברכות "שבוע טוב". אם ישנם לקראת חגים או ימים כ"יום המשפחה", מה טוב ומה נעים.
והנה בשולי ברכות שבת שלום, שאליה הצטרפו גם "גיפים" של התלמידים, אחד קורא לי: בורקס. לא בדיוק הבנתי, בורקס? בורקס גבינה.
אתמול פתחתי הכל בשיעור ספרות, כי גם ברכת הבורקס נעשתה בחלל כיתתי.
"אני אוהב בורקס, המורה" הסביר, "ובמיוחד בורקס גבינה", הוסיף ודייק.
אז.. אמרתי לו.. אתה אוהב בורקס ואוהב אותי, כי אני הבורקס? הבחור מבלי להסס: אני שולח לך רמזים מתחילת השנה, ואכן הבחור לא מפסיק להחמיא לי על הופעתי, על בגדיי, תכשיטיי, ה"לוק" שלי, אתה לא מבין ענין?
צחקוקים התחילו בכיתה, והחלטתי לא להשאיר את הענין פתוח. בכל זאת, מעולם, גם כשהייתי מורה צעיר, טוב מראה ודל משקל נערים מעולם, אבל מעולם, לא חצו את הגבול הזה של מחמאות ל"מורה" על לבושו או מראהו או ביטויי אהבה "פואטיים" כבורקס. החלטתי גם שלא אקיים שיחת טנדו, כי אצטרך להקליט אותה וכדאי שגם הכיתה תהיה מעורבת.
התחלתי ואמרתי שזה מחמיא לי מאוד ומביך אותי מאוד באותה מידה, שאין לי מושג איך להתיחס להתנהגות כזו בגלל החריגות שלה ביחס אליי, לאור ההיסטוריה שלי. בכיתה כבר לשונות התחילו בציניות: אתה מטריד מינית את המורה! וצחוקים עד השמיים. חתכתי באמצע הצחוקים והאמרתי: אין כאן הטרדה מינית, אלא הומור וצחוקים ככל הנראה. הטרדה מינית היא דיבור בוטה מבחינה מינית, מגע פיזי בלתי רצוי. הסברתי שיש כאן בלבול בין הכוונה לבין הביצוע.
התלמיד, אבל אני לא "כזה" בכלל. אמרתי לו שדווקא ענין היותו "כזה" חסר חשיבות לגמרי, כי זה ענינו הפרטי ולא ענין ציבורי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה