לפני שלושה שבועות בת זוגי חלתה בדלקת ריאות קשה, שגרמה לה לאבד כשמונה קג' ממשקלה, ובשל כך הפכתי למטפל הצמוד שלה.
מצב הרוח שלי שקע, ועננת עצבות ריחפה סביבי, עד כדי פנייה לבן שלי, שיעזור לאמו, כי אני לא מועיל לה בכלל.
וכידוע הצרות מגיעות בצרורות, אם כי הצרה האחרונה התבררה כמוצלחת במיוחד, אבל.. היי.. שניה
צרה נוספת האומיקרון, והתפרקות מערכת בית הספר לגמרי. תלמידים באו והלכו לפי רצונם, שיעורים בוטלו או הועברו לזום בהתראה של 10 דקות, טירוף. העצבות חגגה ניצחון נוסף.
ואז המחשב נחליט לחלות, מה יש?! לא מגיע לו?
אחרי בילוי אצל הטכנאי, המחשב חזר לחיים, אבל האינטרנט סירב לפעול. בזק, שעה הדרכה טלפונית, וללאיי אישי, כפי שאומרים בשמית מקבילה.
אז פניתי למוצא האחרון הבן שלי.
וזהו -
מחשב יותר קטן מקופסת שוקולדים של "ברנר". כונן קשיח דק בעל קיבולת של 1 טרהבייט.
לא צריך יותר.
הצרה הבאה שמטופלת עכשיו היא ה"טמטום" שלי. לפני שבועיים הרגל התחילה להגיר מים. התפלאתי? הכיצד? בחיים לא שמעתי על זה, ועברתי לסדר היום. בחיי. למחרת הרטבתי את כיסוי הספה החדש עם הרגל, האשמתי את הכלבה. בסוף בסוף, יום אח"כ נגעתי ברגל והרגשתי שיש עליה חתיכות מוזרות. בדיוק נמרץ, השלפוחית התפוצצה, הדלקת כבר היתה.
ב"טרם" הפצע נחבש, טיפול ראשוני, אנטיביוטיקה. לא הלכתי לרופא משפחה, לא הלכתי לאחות שתבדוק, אבל שמנו לב, בת זוגי ואני, שאין כמעט שיפור. למזלי, אחת מחברותינו הטובות היא אחות מוסמכת, כיום אחות ראשית בבית אבות [היתה גם אחות מרפאת סוכרת], והיא העמידה אותי על חומרת מצבי, ללא רחמים. [היתה מרביצה לי לו יכלה].
אז היום הייתי אצל רופא פצעים מומחה, אבל הוא התעצבן מזה שביקשתי שהבן שלי יישאר לידי בזמן הטיפול [לדעתי החוק מחייב רופא להסכים לכך], אז הוא- שימו לב! - לא ביצע את הטיפול שאמר, שמא יאשימו אותו בנגיעה בחולה [בזמן הדיבור עם האחות, זה רופא שלא מדבר עם החולים אף פעם, הוא נגע קרוב למפשעה שלי, לא התנצל]. הבן שלי שהוא "הגנתי" מאוד, אמר לו שעפ"י החוק הוא חייב לתת לו להשאר ואז הוסיף, שגם ההתיחסות שלו אליי והנגיעה בגופי ללא בקשת רשות אינן ראויות, ובעקרון ... אז בגלל זה הוא לא היה מוכן לחבוש אותי כפי שצריך, שלא יהיו תלונות.
אני לא מתכונן לעשות כלום עם זה. הבן שלי רותח מזעם, אבל אני לא מרשה לו לפעול בנדון. החברה שלנו נחנקה מצחוק כשסיפרתי לה.
וזה תקציר שלושת השבועות האחרונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה