בהיותי סוכרתי, אני מחוייב בזהירות ובבדיקה בלתי פוסקת של כפות הרגליים. הרגליים עבור סוכרתיים הן סכנה כשהן נפצעות. הבנתי שזה קשור למרחק מהלב, ולקושי לדחוף חומרי הזנה וריפוי של הגוף, מה גם שהסכרת עצמה פוגעת בעצבים, ופעמים רבות מתחיל לכאוב כאשר הפצע הזדהם וחו"ח הופך לנמק.
וכך, במשך שלושה ימים דיווחתי לבת זוגי על תופעת פלא, ממש על-טבעי [אפילו בדקתי את התקרה, אם אין נזילה]. רגל שמאל מגירה נוזלים. בהתחלה האשמתי אותה, אח"כ האשמתי את הכלבה, ולרגע לא חשבתי לעצמי: אדון אריק, תסתכל על רגל שלך.
כידוע שליחי ציבור אינם ניזוקים, ודי מהר גרדה לי הרגל וראיתי, שהרגל התנפחה, שבצד שמאל של קרסול שמאל העור נקלף וזהו פצע פתוח.
עפתי טסתי ל"טרם" שם קיבלתי טיפול ראשוני וכרגיל שלל הפחדות, אבל לא אלמן ישראל, ואדון אריק חי באיזה עולם, שבו כנראה כוחות עלומים פותרים בעיות.
בסוף הגעתי לרופא מומחה לפצעים, בליווי בני האהוב, שסובל ביחס אליי מ"הגנת יתר" עד כדי תקיפה מילולית או אחרת של אדם שיאיים לדעתו עליי. וכך יצאתי "ניזוק" כי הוא צעק על הרופא, העביר ביקורת אכזרית על סגנון העבודה שלו. [היתה לו סיבה אמיתית, אבל הוא ילד, ועדיין לא הבין שלשון רכה תשבר גרם.]
היום הוא נשאר בחוץ.
הרופא נראה עייף ומרוט לגמרי. וכמובן באמצע השבוע נוצרה שלפוחית חדשה ברגל ימין, אבל הפעם כבר אני בודק ומטפל מייד. עם זאת קיבלתי טיפול נהדר, והאחות בקשה שאגיע בשבוע הבא לפני הרופא על מנת לחבוש אותי אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה