אני אוהב מאוד לצלם, ויותר מכך אני אוהב לערוך את התמונות שאני מצלם. רגיעה עמוקה יורדת עליי, אני מנותק מכל הבלי העולם. רק העין, תחושות של צבע, אסתטיקה צרופה [ אפילו מבחינה מקצועית היא בינונית ומטה ;-) ] מענינים אותי. עבור חרדתי כמוני, זו אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבלתי.
אני משתמש בשתי מצלמות שונות לגמרי לצורך צילום. אחת היא מצלמה של הנייד, שנשלף כשמתחשק לי או משהו מעיר את תשומת לבי, ואני מצלם. השניה היא מצלמת ניקון יפהפיה, בה אני משתמש רק כשאני יוצא לצלם. מבחינתי שתי המצלמות שייכות לשני ז'אנרים ספרותיים שונים לגמרי: הסיפור הקצר והרומאן. לפעמים אפילו הסיפור הקצר מתפרק ל- סיפור קצרצר, מיניאטורה נוסח אלכס אפשטיין; לפעמים הוא מתרחב לנובלה, שזו יצירת ספרות הנמצאת בין הקצר לבין הרומאן.
בין ראשים אדומים
מחייך אל המאור הגדול
שמש קטנה
לשון האש
בשרנית ולקקנית
עוד קצת אור
בוא אליי
פחד אל ירתיעך
המתוק ממתין
פרוע שיער
לא מתחשב
"מי אתה?!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה