רבים מאתנו יושבים בישיבות צוות כאלה ואחרות.
בעבר נהגנו לשבת בחדר ישיבות [ או חדר מורים, ספרייה - אצלי ]. נושא מסויים עמד על הפרק, לפעמים כמה נושאים, לפעמים המנהל/ת רצו לומר דברים "פנים מול פנים".
כיום הישיבות מתנהלות באמצעות "וידיאו-קונפרנס" מסוגים שונים [ המוכר ביותר הוא ה-זום ], אבל אין שינוי ממשי בדרך התנהגותם של האנשים.
כיוון שבישיבות מהסוג אליהן אני מתכוון ישנה חשיבות "כמה קרוב למנהל/ת" אני יושב, משנקבע מי יישב לידה או כאלה שלא ממש אכפת להם [ פנסיונרים כמוני ] מתישבים, אפשר לראות מי יושב ליד מי.
דבר ראשון שבולט הוא - השונה, האחר, החריג, החדש או הדחוי. יותר מפעם כשניהלתי בעברי ישיבות נאלצתי להעיר בבוטות לאנשים על התנהגות מתועבת במיוחד. נקרא לו 'האחר' פותח פיו לדבר, ומיד כולם מתחילים לדבר. מסתובבים, קמים לקחת שתייה או עונים לנייד. בזום זה בולט עוד יותר - מייד תמונות פנים מוחשכות, אתה מתחיל לקבל הודעות פרטיות בקצב מסחרר [ הרבה דרך ה-ווטסאפ, ידידנו הנצחי לישיבות ].
ישנם אלה שמתחילים לדבר ולא נותנים להם לסיים, והם חלק מהקבוצה הדומיננטית-הנורמטיבית, כי כולם כבר יודעים מה הוא רוצה לומר, אז בשביל מה להקשיב?
הלילה חלמתי על ישיבה כזו ישיבה שנוהלה על ידי עמיתה שלי, מומחית לישיבות צוות. הישיבה התנהלה פחות או יותר בצורה סבירה, עד אשר הוחלט לסיימה. אבל אז משום-מה היא חודשה, והיא הפריעה לכל אחד לדבר. ספרה בדיחות, התחילה לאכול, עמדה מחוץ למעגל השיח [ שולחן מרובע גדול ] וצחקה בלי סוף.
החלום החזירני לישיבות אחרות בהן נכחתי, להתנהגויות בלתי נסבלות אלה, ואפילו למנהלת "מבקשת שקט", אשכרה! מעדר מוריה ומורותיה שמפריעים בלי סוף.
החלום הזכיר לי גם אירוע בין מפקחת כוללת של ביה"ס [ בשעטו"מ היא פרשה לפני שלוש או ארבע שנים והותירה את עובדי ההוראה בביה"ס ובעיר רגועים ושמחים הרבה יותר] ומורה גסת רוח במיוחד.
המנהלת נתנה למפקחת רשות דיבור, המורה יצאה להכין לה קפה, חזרה טופפת על עקביה ותוך התעלמות מהמפקחת [ אבל זה יכל להיות כל אחד/ת אחר/ת ] התחילה לספר משהו למישהי בהתלהבות.
המפקחת, שכוחה ועוצמתה ואופיה הבריוני ידועים היו לשמצה אצל כל מורה באזור עבודתי עצרה דבריה, פנתה אליה ישירות וקראה בשמה. ההיא אמרה לה: או סליחה. המפקחת מתחילה להעיר, ההיא: אני לא חושבת שזה המקום, ופונה למפקחת בשמה הפרטי. האמת, זה לא היה מצחיק, אבל השתנּו מרב צחוק. המפקחת מישירה אליה מבט נוקב ואומרת לה בהאי לישנא: XXX את חושבת שאני לא בן אדם? רק לך מותר להתלונן שאת בן אדם ופוגעים בך? גם אני בן אדם!
הדמעות מילאו עיני גסת הרוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה