היום הזדנגפתי, אני מניח שהמילה הזו מצביעה על גילי, כי כיום כבר לא מזדנגפים, והרחוב משנה פניו לטובת מגדלים, בנייני פינוי בנוי.
אבל, הוא עדיין רחוב מתוייר יחסית, בטח מהכיכר לכיוון קניון דיזינגוף.
וכל זה למה?
אני אוהב חלונות ראווה. בחו"ל, וינה, פאריז, ליסבון, אתונה יש התייחסות מיוחדת לוטרינה, חלון הראווה. בהרבה מקומות מעצבי החלונות מרפררים לתמונות או מייצרים "ציור" בתלת מימד.
אז חיפשתי:
הצילום לא הכי הכי, אבל זה ה"מקסימום" של חשיבה ביחס לחלון הראווה.
החנות ליד, אולי "קינאו" והתאמצו.
גם ויטרינה זו נראית מענינת, לא ממש "אומנותית", אבל אולי מבצעת את המשימה.
החלטתי לתת כבוד לבעלת החנות-הבוטיק, וצילמתי גם את שמה. הרקע המשתקף בזכוכית לא מונע לדעתי לראות את העיצוב בלוקח בחשבון את תפקיד הוטרינה ואת אופיה התלת מימדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה