בת זוגי ד' בעוד חודש וחצי פורשת לגמלאות.
החופשה בת עשרת הימים שלקחנו הבהירה לה ולי המון דברים לגבי העתיד המשותף שלנו, דרכי החיים יחד 24/7.
ביוני אנו יוצאים לפולין ל-למעלה משבוע, כן כמו הרבה ישראלים, גילינו ארץ נהדרת, יפהפיה, יחסית זולה [זלוטי = שקל], אנשים מקסימים, וכן אין אנטישמיות בולטת ומפחידה כמו בארצות בהן יש הגירה מוסלמית "כבדה".
בנורבגיה, במיוחד באוסלו, נרמז לנו בעדינות - אל תחצינו "ישראליות." באוסלו מול התיאטרון הלאומי בכיכר יש מאהל מחאה פלשתיני הקורא להפסיק השמדת עם. יש ככרות בהן שורפים עצים ומפזרים סביב חפצים המסמלים את הבריחה של העזתים מהצפון לדרום. נשים פלשתניות מנסות לקבץ נדבות או תרומות למאבק העזתי, ואחת מהן לא הסכימה לשמוע ממני - לא, והתחילה בנאום חוצב להבות, שלא הקשבתי לו, רק אמרתי לה יפה: .Thank you. But no. אולי זיהתה ישראליותי, ואולי חשבה שאני דרום אפריקאי [למרבה הפלא, המבטא שלי באנגלית הוא דרום אפריקאי.] מעולם לא הסתרנו את ארץ מוצאנו, התקבלנו בחיבה רבה. דיברנו עברית ואף אחד לא התרגש. בסטוונגר, אפילו חייכו ועודדו.
זו החופשה שלנו -
התחלנו בקרקוב, 2 ימים.
המשכנו לסטוונגר, שם חי אחי ד'
טסנו ליומיים לאוסלו לפגוש את האחיין הנפלא של ד'
חזרנו לאוסלו לחמישה ימים
חזרנו לקרקוב ליום וחצי
ובאנו ישראלה מלאים בגעגועים.
המליצה הנבובה "אין לי ארץ אחרת", במיוחד לבני הדת שהתמחתה בנדודים והורישה זאת כמעט גנטית לצאצאי מאמיניה הראשונים [ אברהם הנודד לישראל, יעקב היורד מצריימה, שתי גלוית, כשהאחרונה מתאפינת בהגירה בלתי פוסקת של בני דת משה ברחבי העולם. בראשית: אירופה עד ספרד, צפון אפריקה, הודו וכל המדינות עדיה.] התגלתה לשנינו במלא עוצמתה. אישית, התגעגעתי לפול על תרמיליו בעונה מבושל בשמן זית, לימון ומעט מלח.
החלטנו שיתכן וזה הביטוי המלא ביותר להיותנו ישראלים ולא "יהודים", עברים ולא "יהודים".
כהרגלי, אני מעדיף לצלם פרחים, חלונות ראווה, ציורי קיר ברחובות, אנשים במיצוב ייחודי, פסלי רחוב ואנדרטאות. את עצמי ואת ד' אני לא מצלם. לא מעניין.
אני שמח להעלות כמה וכמה תמונות מהטיול. כהרגלי, בעיניי אין חשיבות לזמן היסטורי, לנסיבות ייחודיות - החפץ "לכשעצמו" בתיווך המצלמה, בעריכה מינימלית, עם זאת מכיוון שאני זוכר היכן צולמו חלק מהתמונות, למה לא?!
למרות דיבוריי גבוהה על אי צילום עצמי, התמונה הזו צולמה ע"י ד' - בחיי שהרובוט הזה מעורר בי, לפחות חיבה עמוקה במיוחד. חיבקתי אותו, החזקתי לו ידיים. "געגועיי לדמות אב מכילה ומגינה."
פאוארנג'ר הצהוב. סטוונגר, כיכר העיר. אגב, מבקשים כסף, לשים במכונה. אבל אף אחד לא משלם. שמתי לב שהיו בני אדם שממש חששו ממנו, בעיקר בגיל שלי.
האביב הגיע
_ _ _
קרקוב, בשדרה המרכזית
מי צריך מעצב שעולה הרבה כסף?
ליד מוזיאון השעווה בקרקוב
קצת מהפסלים, חלונות הראווה, ציורי הקיר בסטוונגר ואוסלו
ציור זה בחזיתו של בית. בכוונה לא הורדתי את המכונית מהצילום, להראות את "השגרה" של חיים בתוך "יופי".
חלון ראווה בסטוונגר של חנות מסכות, תחפושות ופיצ'פקעס
ממש במרכז סטוונגר, ליד כיכר שמחדשים ריצופה עכשיו
אוסלו, בסביבות השעה 1600, בית קפה, פאב. מוזיקה שהתאימה לנו: הביטל'ס.
זה ציור קיר שמשלב בתוכו מסכה בולטת.
ציור קיר באוסלו
ולסיכום פסל של גברת המזל על קיר של קניון ענק. הפסל זכה לבוז של ממליצי "טריפאדווייזר". אני אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה