ביום שישי במוסף הניירי של 'הארץ' שלעולם לא אוותר עליו, כל עוד הוא קיים ואני קיים עם תודעה התפרסמה ביקורת טלוויזיה נוקבת של רוגל אלפר על דברי תנ"צ גולדפוס, מפקד אוגדה 98.
גולדפוס הנ"ל כבר זכה לכותרות, ושמו הייחודי עורר תגובות רבות בקבוצה קטנה בה אני משתתף. החל מרגל זהב [גולדפוס] לרגל נפוחה [אדיפוס] ופלטפוס[רגל שטוחה].
כך רוגל אלפר* מסכם את הביקורת הקצרה והמדוייקת להפליא, ומי יתן ותחזיתו תתגלה כסתם עוד ביטוי חרדה עמוקה של החברה הישראלית מדיקטטורה וממשטר צבאי:
"אם זה לא מפחיד אתכם, דמיינו אותו מפקד על אוגדה 98 כשהוא חובש כיפה סרוגה ומתגורר בהתנחלות עלי, וראש הממשלה הוא גנץ. נאום ה"אתם חייבים" של קולונל קורץ שלנו הוא עוד נקודת ציון משמעותית בהפיכתה של ישראל לרפובליקת בננות. קולונלים שחורגים מהמוסכמות הם, כידוע, שוחרי רפובליקות בננות. זה מתחיל ב"אתם חייבים" ונגמר בחונטה צבאית עממית. מה לנאום הזה ולדמוקרטיה? כלום. "האם אי־פעם חשבת על חירות אמיתית"? שואל קורץ, "חירות מהדעות של אחרים...". נראה שגולדפוס בהחלט מהרהר בזה. הוא הגיע לנקודת השבירה שלו." - https://katzr.net/0b89af
הבקר הגיע במייל מכתב מאורלי נוי** שפותח כך:
"קוראות, קוראים יקרים,
נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, והרקטור, פרופ' תמיר שפר, כך למדנו השבוע, מודאגים. מאוד.
אמנם הימים ימי מלחמה וסיבות לדאגה לא חסר, אבל האם שני הפרופסורים המכובדים מודאגים ממצבם של יותר משני מיליון בני אדם נצורים, מורעבים ומופגזים, שקיבלו את פני החודש המקודש להם בשנה בין עיי חורבות ותימרות עשן? אולי מעתיד המלחמה הקטלנית שסופה לא נראה באופק? מההסלמה המכוונת בירושלים? או שמא מהנהגה משולחת רסן ומסוכנת המסרבת לקבל אחריות על מעשיה?
לא ולא. כהן ושפר מודאגים מדבריה של אשת סגל פלסטינית, פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן, שהעיזה לבקר בחריפות את הטבח שמחוללת ישראל בעזה, לכנות אותו רצח עם, ולקרוא לפירוק הציונות. עד כדי כך נרעשו השניים מעמדותיה עד שהשעו אותה מעבודתה, ללא שימוע וללא הליך תקין."
ברור לי לפחות, שאלה תגובות של שמאל בריא לגמרי. לכאורה, גולדפוס צריך להיות "יקיר העם", ובדימוי מעט מרוחק, הילד שתוקע אצבע בסכר, או אותו ינוקא שצועק: המלך עירום. השמאל לא נעלם, ממש לא. אנשים פוחדים לומר ולבטא דעות חריגות משוק הדעות הבזוי שקיים כיום בישראל. לשמחתי, ישנם בלוגרים רבים שאינם טומנים עטם בכיסם, ורבים מהם גם כאן.
זו חרדה ישראלית, אך היא משותפת לתרבויות עדר שמעודדות קונפורמיזם והסכמה עם "המנהיג/ה" הטובים והמיטיבים, שיציאה נגדה היא לפעמים סכנת חיים, שעליה מצביעה נוי במאמר מנומק יותר, שנקרא: "הפקולטה למדעי הדיכוי" פותח כך: - https://katzr.net/1d1dbc
ההשעיה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן ללא שימוע מצטרפת להיסטוריה ארוכה של השתקה ורדיפה פוליטית באוניברסיטה העברית. את ערכי "ההכלה והגיוון", שראשי האוניברסיטה מתגאים בהם, הם זרקו מחלונות הקמפוס בהר הצופים.
את מאמרה היא מסכמת כדלקמן:
יש לקוות שהביזיון הזה יהדהד החוצה בקול גדול, ויחשוף את קלונה של האוניברסיטה העברית כפי שראוי לה. עד אז, הקורס היחיד שמצאתי בשנתון שנראה כהולם את האוניברסיטה ואת המטען האקדמי-חינוכי שביכולתה להציע לתלמידיה הוא זה המוצע במחלקה למדע המדינה ומזכה את תלמידיו בשתי נ"ז – מקיאוולי.
- - - - -
* רוגל אלפר - ויקיפדיה - https://katzr.net/759abe
** אורלי נוי - https://katzr.net/0edbd4
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה