שונא לקנות.
שונא לקנות, ועוד יותר שונא לקנות כשמנסים לשכנע אותי לקנות.
איכככככככככככככסססססססססססססססססס, מסתובב בקניון ומחפש חפץ כלשהו שירגש אותי, כך שאקנהו. כלום.
זוהרים, מנצנצים, צבעוניים, מריחים טוב. זולים, יקרים, גדולים, קטנים. לידם אנשים ונשים מכל הגילים מעל 15, שמנים רזים, יפים, מכוערים. כולם רק רוצים למכור לי, עוד ועוד ועוד.
בסוף קניתי לחמניה אחת.
יש לנו מבצע כזה ומה דעתך על זה, ולמה לא תנסה את זה. אני לא רוצה, תודה. אני לא מעונין, תודה.
זה עתה שבנו מחו"ל. אני יוצאת לקניות.
אל תקני לי: לא חולצות, לא מכנסיים, לא גרביים, לא תחתונים - כלום, כלום, כלום. הארון מפוצץ ואני חושש שלא אספיק עד מותי ללבוש את כל הבגדים שנוספו לי. לא רוצה! אז היא חזרה רוטנת מזעם - יווווו, איזה חולצה נהדרת, ויי איזה עט מדליק - אבל אמרת לא! אז לא! צחקתי בעונג מהדגדוג הציני הזה, אבל את שלי עשיתי.
העולם הולך ומזדהם, החפצים שאנחנו קונים בלי סוף מיוצרים באמצעות אנרגיה מזהמת. גם חשמל נוצר בתחנת כוח מזהמת, אלא אם כן היא גרעינית, מתחדשת[רוח] או שמש [עוד לא ביררו אם לוחות סולריים אינם פוגעים בסביבה].
אני כמו אברם, שונא מתנות ושונא קניות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה