יום שני, 17 בפברואר 2020

69 - יוסי שריד


יוסי שריד 



בובה


מָה לַעֲשׂוֹת, זֶה קָרָה,
עָשִׂיתִי בַּמִּכְנָסַיִם.

לֹא הָיוּ בַּגַּן בְּגָדִים לְהַחְלָפָה
אֲבָל הָיְתָה בֻּבָּה גְּדוֹלָה,
שֶׁאוֹתָהּ הִפְשִׁיטוּ
וְאוֹתִי הִלְבִּישׁוּ

"בֻּבָּה-יוֹסִי, יוֹסִי הַבֻּבָּה",

מֵאָז אֲנִי בּוֹדֵק אִם אֵין
חוּטִים בְּגַבִּי.

אֲנִי לֹא הַבֻּבָּה שֶׁלָּכֶם, שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר.



אוקיי ברור לנו מאוד שאתה לא הבובה שלנו. הבובה של מי אתה? של הגננת? של הזכרון? של ההקשר בו אתה חי?

כצפוי, באמת כצפוי, מאדם מודע לעצמו, שנון, אירוני, רב אומן ורטוריקן בחסד עליון, באמת, שיר כזה רק יוסי שריד יכול לכתוב. שריד נולד ב- 1940, שנה אחרי תחילת השואה באירופה, ושם משפחתו נגזר מתפיסת האסון הנורא שקרה, הוא בהחלט ראה עצמו שריד ופליטה ליהדות אירופה שהושמדה.

אני רוצה להביא שיר אחר, שמצוטט באינטרנט יותר מפעם – עוד שיר חכם, קשה עם מבט עצמי אכזר מאוד, אך גם אירוני מובהק:



מקור השיר – הבלוג של רן יגיל / מקור שיר שני – אלי הירש קורא שירה

ביוגרפיה – ויקי

6 תגובות:

  1. ובהיסטוריה ייזכר לא כמשורר, לא כמורה, אלא בעיקר כפובליציסט ופוליטיקאי.
    ונזכרתי שגם שמעון פרס(קי) כתב שירים בצעירותו.
    יהי זכרו ברוך.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, בגלל זה היה לי חשוב להעלות פן זה ממנו.

      מחק
    2. לא הכרתי את הפן הזה שלו. התרשמתי מאד משני השירים שהבאת. צינים, משירי מבט. השיר השני נגע לליבי.

      מחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק