שאלה שעלתה ב- QUARA
תמיד אני נדהם מכך שאנשים, דוברי עברית, לפחות, מתעלמים מהקשר הצלילי החזק של אושר ועושר.
המונח: Happiness מתורגם בעברית ל-אושר ולא ל-שמחה.
השאלה שלך מתיחסת למימדים שונים של "סיפוק אישי", נפשי או גופני, רוחני או חומרי. היא מכילה התיחסות לפילוסופיה המערבית ולפילוסופיה המזרחית בו זמנית. [ראה סיכום קצרצר שאני מביא בסוף התשובה]
- האם אושר פירושו להפסיק לרצות יותר?
לרצות יותר, משמעו "עושר", חומריות. יכולת למדוד מעט מול הרבה. כלומר הדגש הוא על המילה "עושר" [שבעברית-ישראלית לא מצליחים להבחין בינה לבין אושר, ואני מניח שגם בעברה הקדום של המילה בעברית החיבור הסמנטי היה חזק]
2. האם ניתן להיות מאושרים תוך כדי רצון לשינוי?
ההנחה העולה משאלה זו, שרצון לשינוי נובע מהיעדר אושר או אולי סיפוק נפשי. לדעתי אושר נתפס כאן בשני מימדים: נפשי וגופני. הוא נתפס כבלתי אפשרי במצבים של שינוי. במושגים מעט פילוסופיים יותר: סטטיות, "מצב של אושר" לעולם לא תעודד תנועה. ע"מ שתהא תנועה חייב להיות כוח כלשהו שידחוף. עפ"י השאלה - "רצון לשינוי" שנובע מחסר, כך אני מבין את זה.
3. ואיך אני יכול להיות מאושר אם אני לא מרוצה?
כאן השאלה כבר עוברת למימד האישי ביותר. הניסוח הזה הוא המניע לספרי יעץ רבים. אני אישית טוען, שרק שינוי, רק תנועה מייצרים "אושר" או במונח העברי שהחסידות הבינה אותו לעומקו, שמחה. שינוי מהותי לחיים על הפלנטה הזו. "לא מרוצה" מצביע על רצון לשינוי, או על "הרמת ידיים".
יש גישות פילוסופיות מזרחיות שבהחלט מבססות את השלמות הרוחנית [האושר וגם העושר] בקבלה מלאה וללא התנגדות של "המצב" בו אדם נמצא. כולל "אי שביעות רצון".
והאחרון האחרון - מהו ה-אושר/השמחה הזו: [ ג'יפיטי ]
אושר בפילוסופיה המערבית:
- אודימוניה (Eudaimonia - אריסטו): תרגום מקובל ל"שגשוג אנושי" או "חיים ראויים". אושר אינו רגש חולף, אלא פעילות של הנפש בהתאם למצוינות מוסרית (ארטה) ותבונה, המממשת את הפוטנציאל האנושי.
- הדוניזם וסטואיקנים: הסטואיקנים ראו באושר תוצאה של חכמה, חירות ומידה טובה, ללא תלות בדברים חיצוניים. הגישה המודרנית (תועלתנות) נוטה לקשר אושר למקסימום הנאה ומינימום סבל.
- מימוש עצמי: האושר נמצא בפעולה, יצירה והוצאה מן הכוח אל הפועל של היכולות הייחודיות לאדם.
אושר בפילוסופיה המזרחית:
- איזון ושלווה (בודהיזם/טאואיזם): האושר נתפס כמצב פנימי של איזון, הרמוניה ושחרור מהיצמדות (Attachment) ורצונות, המהווים מקור לסבל. המטרה היא "הארה" או נירוונה – מצב שמעבר לאושר ועצב רגילים.
- הוויה (Being) ולא עשייה (Doing): הדגש הוא על מודעות לרגע הזה (Mindfulness), קבלה עצמית והערכה לקיים, ולא על המרדף אחר מטרות חיצוניות.
- אושר בר-קיימא: גישות מזרחיות (ובוודאי שילובים מודרניים) מדגישות את התלות ההדדית בין אדם לסביבתו, וכי אושר אמיתי נובע מחיבור והרמוניה עם הטבע והזולת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה