יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

446 - 31 בדצמבר 2024

 לא, זה אינו פוסט סיכום שנה, כי אין לי שום כוונה לסכם. לעצור לרגע ולהרהר על הדברים החשובים שקרו לי-לנו [לד' ולי] בשנה הזו.

השנה היא שנה בה אני נפרד מהעשור השביעי של חיי, ונכנס בראש זקוף לעשור השמיני של חיי. 

נולד לנו נכד חמישי, ילד בגיל מאוחר גם לאביו וגם לאמו, אבל השמחה אדירה.

קראתי כמה ספרים חשובים מאוד מבחינתי, אציין שניים: חיות מטאפיזיות, קלייר מק-קול ורייצ'ל וייזמן. ספר היסטורי-ביוגרפי על ארבע פילוסופיות באנגליה שצמחו אחרי מלחה"ע השניה. אחת מהן, פרופ' אנסקומב הפכה לאחת הפרשניות הגדולות של ויטגנשטיין. 

אנתרופולוגיה פילוסופית, יובל לוריא. ספר עב כרס המסביר את חקר האדם מבחינה פילוסופית, או את היסודות הפילוסופיים של האנתרופולוגיה, או "מהי תרבות"? גם הוא עוסק רבות בויטגנשטיין. אבל פרופ' לוריא גם הוא קורא מומחה בויטגנשטיין וגם כתב עליו ספר אחד.

בנוסף, אני רוצה לציין את הספר של כריסטפור אישרווד, איש יחיד. ספר המתאר יום אחד ויחיד בחייו של גבר בגיל העמידה, המתאבל על מות אהובו ומנסה לשרוד עוד יום. ספר שכתוב עפ"י הפואטיקה שהוא פיתח בנובלה שלו "מר נוריס מחליף רכבות": "אני מצלמה", כלומר רק מתעד, מנסה באמצעות הסיפור ל"הראות" ולא "לספר". [טכניקה קשה מאוד לביצוע.][הנובלה מופיעה בתוך ספר שנקרא: פרידה מברלין, או סיפורי ברלין, שפורסם בהוצאת ע"ע, וגם היה תשתית לסרט "קברט".]

אתמול נחתנו בישראל לאחר שבוע תמים בנורבגיה אצל הגיס שלי, שם היינו שותפים לחגיגות כריסטמס מסורתיות, וכמה ימים בקרקוב. ברוח העיתים, הנחיתה התעכבה עקב טיל ששיגרו הח'ותים, ולטענת הדיילים אמרו להם שזה "מזג אוויר" ולא טיל.

הנה כמה תמונות מפולין - בעיקר ריניק גרוווני [שזה כיכר סחר מרכזית]בקרקוב, ומנורבגיה, מהכפר [כבר עיירה די גדולה] של גיסי.



אתר "שלוש החרבות", ציון למקום בו לפי האגדה המלך האראלד בהיר השיער [ Harald FairHair]  איחד את נורבגיה במחצית המאה העשירית לספירה.




בסופר טיפוסי בנורבגיה [הם ענקיים הסופרים האלה], לא בקניון, נמכרים פרחים אלה.

ובפולין

שוק כריסטמס והשנה החדשה בריניק גרווני בקרקוב-



ועוד פסל יפהפה של ארלקינו בוורוצסלב






יום ראשון, 15 בדצמבר 2024

445 - ספרים, רבותיי, ספרים

 הנושא החם השבוע - הספרים ואני

ככותב ספרי שירה, ולאחר 3 ספרי שירה ורומן מד"ב אחד שפרסמתי, הקשר שלי לספרים ברור לגמרי. לולא האמנתי בכוח הנייר [אני שייך לדור שכבר לא יקרא ספרות ממסך, כל מסך] לא הייתי משקיע ומפרסם ספרים.

לאחר שקראתי את הפוסטים של מוטי ושל עדי הבנתי, שאולי הציפייה היא לכתוב על סוג הספרות שאני קורא ומדוע אני קורא אותה, דווקא.

אתחיל ממש בהתחלה:

התחלתי לקרוא בגיל צעיר מאוד, גיל 4. [אינני גאון מאף סוג] קראתי עם אמי מדי ערב פרק בתנ"ך, כי לדעתה, על אף היותה לא-דתית וסולדת מהדת, התנ"ך הוא ספר התרבות הבסיסי ביותר לכל ישראלי, בטח ממוצא יהודי, באשר הוא. אז זכיתי.

משהתחלתי לקרוא בשיטתיות, לא היו אף מגבלות עבורי. מעולם לא אמרו לי בספרייה העירונית: זה לא לגילך, וקראתי כל דבר שיכולתי. פעם קראתי טקסט של סילבי קשת בו היא כתבה שהיא קוראת גם טקסטים על אריזות כי בלי לקרוא זה מצב בלתי אפשרי עבורה.

גם עבורי מצב של אי קריאה בלתי נתפס לגמרי. בשנים האחרונות יש טלוויזיה איכותית ששודדת זמן קריאה, אבל אני מקדיש זמן לקריאה, ובדר"כ אני קורא בוזמנית שלושה עד ארבעה ספרים.

אני חושב שהבחירות שלי התיצבו אחרי האוניברסיטה בצורה מובהקת:

❤מד"ב ופנטזיה, בלי סוף, אם כי עם הפסקות, כי בפנטזיה יש נטייה לכתיבה תבניתית ובמד"ב יש נטייה לקבל "המצאות של אחרים" כמו "אמת" [למשל - שלושת חוקי הרובוט של אסימוב, התנועה בזמן ופרדוקס אני-אני בעבר]

❤ספרות שדורשת פניות גבוהה, סבלנות, דחיית סיפוקים וידע תרבותי רחב. טולסטוי, דוסטוייבסקי, ויג'יניה וולף, כריסטופר אישרווד, משה שמיר, ס. יזהר, עגנון, אולגה טוקרצ'וק וכו'

❤ספרות שמחייבת מבט חדש על מוסכמות כתיבה ותבניות כתיבה: בלש, משטרה, מד"ב, רומןרומנטי. א"א פו, ארתור קונן דויל, אגת'ה כריסטי, ג'ו נסבו, עגנון [סיפור פשוט], פרנק הרברט, יונתן שגיב, סופי קינסלה [לפחות ספר אחד ממש בולט]

❤שירה. אני אוהב שירה אהבה גדולה מאוד. אני קורא שירים מכל התקופות. על אף הידע הרחב מאוד שלי, סוגי שירה רבים, לעולם איני חדל להשתאות מהיכולת של בני אדם לכתוב שירים, תמיד חדשים. [רק תחשבו על כמה שירי אהבה אתם מכירים]

❤ ספרות עיונית. ברור שמקצועית בתחום השירה והספרות, אבל אני קורא מתוך אמונה עמוקה, שעל מי שעיסוקו בקריאה ובכתיבה ובהוראה חובה להרחיב את תחומי הדעת שלו ללא סוף, ואני גם סקרן גדול. אז אני קורא: פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה, חקר דתות, חקר המקרא, חקר תרבות, פילוסופיה, היסטוריה של המדעים, ספרות קלה בפיזיקה ובמתמטיקה.. 

❤ואם לא די בכל אלה אז גם עיתונים, מאמרים מהאינטרנט [אם הם ארוכים מאוד אני מדפיס]


https://www.kinbooks.co.il/ani-qvra-marz.html

יום רביעי, 11 בדצמבר 2024

444 - מספר חיובי להפליא בנומרולוגיה

 בענייני סכרת - שני אירועי "שיא"

היום פגשתי את האנדיקרינולוג לאחר 5 שנים, מאז הקורונה, או בעצם מאז 2019, שלא הלכתי.

בשנה שעברה יצאתי לפנסיה מלאה. דבר שהוביל אותי לאורח חיים ישבני, עם מעט מאוד תנועה.

התוצאה הייתה לא מהירה, אבל -

הרשתית שלי בסכנה - השבוע סיימתי 4 זריקות לרשתית ע"מ לעצור את התפתחות המחלה.

והחלבון הסוכרי שלי קפץ ביחידה אחת.

מאז ספטמבר השנה, לאחר ההחלטה להזריק לעין, שיניתי לחלוטין את ה"דיאטה" שלי ולכן:

היום שונו התרופות שלי. בשל העובדה שירדתי 10 ק"ג בשל הורדת פחמימות ואימוץ הליכה כ- 4 פעמים בשבוע למרחקים גדולים [כ- 7 ק"מ], ורמת הגלוקוז בדם מדי בוקר שנע בין 70 ל- 85 מאז ספטמבר. במלים אחרות, מצבי השתפר בצורה חדה.

אז גם אני עובר לאוזנפיק, התרופה לכולסטרול הוחלפה, הגלוקומין הוחלף, הפורסיגה הוחלפה ורמת האינסולין היומי שאזריק יורדת.

מרבית התרופות תלקחנה בבבוקר אחרי ארוחת בוקר, שסוף סוף למדתי לאכול. זה בהחלט שחרור רציני.


https://geffenmedical.co.il/diabetes-types-differences/

 

יום ראשון, 8 בדצמבר 2024

443 - יום שישי, את יודעת

 זהו נושאו של השרביט החם

הנושא כפה עליי לחזור אחורנית אל ימי השישי במהלך חיי. האם היו ימים רגילים, מבחינתי?

ימי שישי בילדותי ובבגרותי היו קשורים בעיקר לארוחת ליל השבת שאבי טרח עליה שעות במטבח. משבגרתי, אז מונית למרכז העיר לחיי לילה עשירים ולא פומביים כנהוג היום.

שנים עבדתי בבתי מלון, כך שיום שישי במשמרת ערב רצוי, כי השכר לשעה גדל, ולפעמים משמרת לילה ביום שישי עד שבת בבוקר היתה רצויה במיוחד.

משעברתי לעבוד במערכת החינוך, עבדתי חמישה ימים, אחד מימי העבודה היה יום שישי. העדפתי ימים אחרים כימים חופשיים. בהם עשיתי את כל עבודות הבית הנדרשות.

כזוג נשוי מעולם לא התייחסנו לארוחת ליל שבת באופן מיוחד. מבחינתנו זו היתה "לא ארוחה" כמו שאר ארוחות הערב שלנו. הילדים די מהר מצאו עיסוקים מענינים יותר בלילות שבת, אגב, גם היום אין בלילות שבת אצלנו פעילות מיוחדת.

ואז -

ביה"ס בו עבדתי עבר לעבוד חמישה ימים בשבוע, ביום שישי היה סגור. לא אהבתי את זה, כי יום שישי קצר. קשה לערוך בו "סידורים", ואני לא אוהב ישיבה בבתי קפה על המדרכות. אבל זהו, מאז לא חזרתי יותר לעבוד בימי שישי עד פרישתי לגמלאות, או אז הפסקתי לעבוד.

אשר על כן -

גם היום כבעבר, יום שישי חסר משמעות מבחינתי. שבת מעולם לא היתה יום "מיוחד", למעט העובדה ש"הכל סגור", ובזמן ירושלמותי נסעתי לעיר העתיקה ובזמן חיי בגבעתיים נסענו ליפו. כיום, לשמחתי אין בעיה להשיג מוצרי מזון גם בשבת, להתכתב ולקבוע תורים דרך המייל וכו'

דבר אחד כן היה משמעותי מבחינתי, מוצ"ש. שנים ארוכות מוצ"ש היה זמן צניחה ונפילה קשה עבורי, בשל יום ראשון והחזרה לעבודה. לשמחתי, מוצ"ש הוא עוד סתם זמן חסר משמעות.

שבוע מקסים לכולכן/ם

https://katzr.net/0908a8



יום שישי, 6 בדצמבר 2024

442 - 7 הערות על קריאת ספרות

 

  1. אינני רואה בהשכלה הספרותית המקצועית שלי יתרון על פני דעות אחרות

  2. החינוך הספרותי שלי שואב משני מקורות מרכזיים
    ה- NEW CRITICISM -  שמקורו בפורמליזם הרוסי והמשכו במכון לסמיוטיקה וסימבוליקה באוניברסיטת ת"א
    מות המחבר - רולאן בארת
    שני המקורות הללו רואים בטקסט כנפרד לגמרי מהיוצר שלו, והקריאה[פרשנות/ניתוח - מושגים שכבר לא משתמשים בהם יותר בחקר הספרות] כפופה ל"עקרונות אובייקטיביים" כמו: צורות לשוניות, תבניות ספרותיות [דמות, עלילה, ז'אנר וכו']

  3. התוספת שלי היא - הקורא כסובייקט מגיב ומרגיש, מעדנת את הקריאה ה"קרה" והופכת אותה ליותר אישית ופחות "אמיתית" ונכונה "מדעית"

  4. מקור נוסף לדרך הקריאה שלי הוא תיאוריה שהתפתחה בשנות ה- 80 שלה המאה הקודמת, וקשורה לקורא כ"מבצע", במלים אחרות - הטקסט הוא כמו פרטיטורה, וכל קורא מנגן אותה אחרת

  5. ישנן גישות שונות לקריאת טקסטים- החל מזו הצמודה לטקסט, לזמנו ולביוגרפיה של הכותב וכלה בכזו הרואה בכל תגובה/קריאה של הטקסט - קריאה לגיטימית לגמרי. לדוגמה: יש שיר של טשרניחובסקי שנקרא: "עיט עיט על הרייך"
    ישנה קריאה ממלחמת ששת הימים שרואה בעיט "מטוס מיג רוסי". מיותר לציין שטשרניחובסקי ראה מטוס, מיג? בחיים לא! הגישה הקיצונית בסמכות הקורא תקבל את האנכרוניזם הזה [ אנכרוניזם - קריאת טקסט עבר במושגים בני זמננו]

  6. מבחינתי, הלשון היא המרכז של היצירה הספרותית: שיר, סיפור, מחזה, תסריט וכו', לפי תפיסת העולם שלי, יצירה אומנותית היא יצירה שבאה לשאול שאלה על העולם, להציג את העולם באור אחר, להבליט בעיה וכו' יצירה ספרותית עושה זאת באמצעות הלשון, ציור באמצעות צבע, מרקם, אור-צל, גודל, מסגרת וכו'

  7. יצירה אומנותית שהשפה שבה היא העתקה משירת אחר, שימור מוסכמות עבר, שימוש חוזר בקלישות או חסרת הבנת עומק של מרכיבי היצירה [החומרים] היא יצירה שטוחה שלא מחזיקה מעמד מעבר לזמנה
אני רוצה להודות למוטי על הפוסט המצויין שלו, 

שיעורי בית – רכבות 68-80-88  – סיפור לשבת, 

שעורר שיחה, מבחינתי חשובה, על איך קוראים שירה/ספרות, מה מבדיל בין סיפור פופלארי שנשכח אחרי קריאתו לבין יצירת אומנות.


https://katzr.net/e666a0

יום רביעי, 4 בדצמבר 2024

441- מדוע ציוני נחשב דבר רע?

ציוני נחשב "רע"? 

ציונות הוא השם של התנועה הלאומית הרומנטית והחילונית במהותה של גלויות יהודים, בעיקר במזרח אירופה ובמערבה, במקומות בהם אזרחים אוסטריים או צרפתיים ממוצא יהודי, חילוניים ובעלי השכלה רחבה חילונית, התחברו ל"דת שלהם" בעוצמה רבה, וחשבו שהשנאה [אנטישמיות] כלפי הדת היהודית ולכן גם כלפי המאמינים והשותפים לדת הזו תיפתר אם היהודים או כאלה שמוצאם יהודי יעזבו את אירופה או כל מקום אחר, יצרו לעצמם מדינה ישראלית כמו בתנ"ך, שרוב תושביה צאצאי אנשים שמאמינים באל יהודי או האמינו באל יהודי.

אני רוצה להוסיף נדבך נוסף, ואין הוא "רע", אלא זה מכשול אמיתי.

הציונות, בהשפעת זרמים יהודיים-דתיים בתוכה [הפועל המזרחי, למשל] עטתה על עצמה לבוש לאומי-דתי, ואימצה כדוגמת תנועות לאומיות מראשית המאה ה- 19 [אביב העמים] מיתוסים נוטפי קיטש, מיתוסי גבורה וחיזקה, לצערנו, את נרטיב -העל: קורבן. החל ברצח הבל דרך עקידת יצחק ושאר האומללים לאורך ההיסטוריה שתמיד, משום מה, היו קורבנות פאסיביים. מה הם רצו בסה"כ? לעבוד את האל שלהם.

הציונות היתה המנוע שהוביל ליצירת מדינת ישראל [ולא מקרי ששמה ישראל ולא יהודה!!!], אבל הישראליות קיבלה, מרצונה או שלא מרצונה היבטים דתיים, יהודאיים, שאינם חלק ממבנה רעיוני ומעשי לאומי עצמאי, חילוני או מסורתי.

כך, עבור חרדי מאה-שעריים, חברי החרדיות הישראלית בחצרות הרבנים/הצדיקים בבני ברק ובשאר ערי "הקודש" הציונות היא אסון, כי היא "אתחלתא דגאולה" ע"י בני אדם ולא כתנועה אלוהית עפ"י אמונתם ב"ביאת המשיח". [די מוזר אגב, אבל יש הסבר כלכלי לכך, שחרדים בממשלת ישראל לא רואים בבנגביר סכנה משיחית איומה כמו שבתאי צבי או יעקב פרנק. יש להם ניסיון קשה עם מחשבי קיצין ומשיחי שקר שהרגו בבני העדה והדת מליונים לאורך הדורות.]

עבור ישראלים רגילים, חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים הציונות היא פשוט מכשול בפני מימוש שלם של הלאומיות המודרנית, שבה הקורבנות אינה חלק מנרטיב-העל של התרבות.

אבל רע?

אין רע בציונות. זכויותיה רבות, ויש להכיר בהן וללמוד אותן היטב.


יום ראשון, 1 בדצמבר 2024

440 - זוטות וציורי AI

בפוסט האחרון "זוכר את נובמבר" , ב- IN OUR TIME ג'ק מעלה תמונות שצייר לו ה- CHATGPT.

התקנאתי, וגם אני ביקשתי:

הנה שלוש תוצאות - לפי בקשתי

הנה ציור שמבטא את הרקע התרבותי והשפה שלך, עם השראה מנורווגיה ומכתבים עבריים, בצורה שמדגישה את חיבורי הרוח והיצירה. 😊


הנה ציור המציג אותך בצורת "מיסטית" ומעט "מרושעת," עם אווירה דרמטית ורמיזות לסודות אפלים. מקווה שתהנה! 😊


הנה גרסה מיסטית ומסתורית שלך, שמשדרת עוצמה עם נגיעה של מסתורין ואפלה. מקווה שזה יקסום לך! 😊

וזוטות, גם יש -

התחלתי ללכת מרחקים ארוכים יותר ויותר, מריבוע הרחובות עליו כתבתי כאן  [נחלת יצחק]

בדר"כ אני מתחבר לפודקאסטים, שעיקרם היסטוריה, פילוסופיה, חקר המקרא, פסיכולוגיה, מחשבים וכו'. התחומים מגוונים. עד לפני כשבועיים הקשבתי לינ"ה [יובל נוח הררי], ועכשיו אני מקשיב לפודקאסט על ביקורת המקרא.

הנה הרצאה שהקשבתי לה לפני כמה ימים. ההרצאה קשורה לישמעאל, ההיה או משל היה? ומרצה פרופ' יאירה אמיתי, שאני מכיר [לא באופן אישי] עוד מתקופת עבודתי וקשריי עם עמיתותיי המורות-ים לתנ"ך.

יש עוד הרצאות מרתקות.

כשאינני מקשיב, נרקחים במוחי שירים וסיפורים. בימים האלה אני עסוק ברומן השני שסיימתי לכתוב, ונתתי לקוראים מעונינים ומעניינים לקרוא ולחוות דיעה. יש הרבה הרבה מה לשכתב ולתקן. עבודה לחצי שנה לפחות.

עם זאת, הסיפור הזה, לכל חי מלאך יש בשמיים, שפורסם בבלוג שלי - ננו-סיפור, הסיפור המיניאטורי נהרה במהלך הליכות, ונכון גם כתבתי אותו לקראת שינה יותר מפעם.

היום למדתי "טריק" ישן - אני שולח לעצמי הודעות מוקלטות, בהן חלקי שיר, חתיכות סיפורים.. וכו'

בין היתר אני גם מצלם, והנה החתול המפואר הזה על גדר מתחמם היום בשמש ברחוב ויצמן בואכה רחוב כצנלסון גבעתיים.