אתמול קיבלתי מייל ביחס לפרוייקט שאני עובד עליו. מה שעלה מהמייל לא תואם את מה שאני חשבתי. לפתע חטפתי בוקס בבטן ותחושת האכזבה והדכדוך גרמו לי, כמו בכל התקף מסוג כזה, לעלות למיטה.
כן אני מתמחה בניהול החרדות באמצעות שינה. בשינה ככל הנראה אני מעבד את העוצמה של החרדה, אני גם מתעורר הרבה פעמים עם פתרון כלשהו, שמרגיע אותי, כי יש בו פעולה.
לפני שהתחלתי עם תרופות נוגדות החרדה מצב כזה היה משבית אותי לכמה ימים. הדיפרסיה היתה ארוכה והשפיעה על כל מהלך החיים. תמיד חכיתי לרגע בו הכובד הורם מעליי. זה היה גם בגוף. זו תקופת האופוריה. ההנאה, תחושת "אומניפוטנטית" חסרת קשר למציאות.
זו היתה סיבה שהעברתי את כל ענייני הבנק ל-ד', שלא היה לי שנים על שנים כרטיס אשראי מפחד שאבזבז כל גרוש שיש לנו.
בניגוד לרבים אחרים, אני מודה לפסיכיאטר הראשון שפגשתי לפני למעלה מ-15 שנים, שנתן לי תרופה, ומאז היכולת שלי "לנהל את החרדה" כדברי ד' התחדדה והתפתחה.
זה לא אומר שאני לא כועס. זה לא אומר שאני לא מרגיש שעשו עליי סיבוב, אבל אני יודע שמי שאשם בכך באופן בלעדי זה אני.
סופ"ש מקסים לכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה