557 - פעילות גופנית

 נראה שנושא הזה כבר הופיע פעם בשרביט החם כפי שציינה Ur Cateded, לא השתתפתי אז,  אשתתף עכשיו. 

בני גילי בוודאי יזכרו את המאמן הלאומי ברדיו, בשעות הבוקר , מיכאל בן חנן, ומשפט הפתיחה הנהדר: "בוקר טוב לכל המאזינים, ואתם המתעמלים — היכון!" אני זוכר משפט זה ואת המילה "אפרקדן", שהיתה זרה ומוזרה לי אז.

נולדתי לתנועה, מבנה הגוף שלי התאים אז לתנועה ארוכה של ריצה, ריקוד. לא אהבתי ואני סולד עד היום מפעילות גופנית שמטרתה "כוח", ניפוח שרירים ועמידה בתקני גוף "נחשבים, מושכים".

עם זאת אני "בטטה" לא קטנה. אם תעמוד בפניי, אז וכיום [בניכוי מחלות], אפשרות לבחור בין יציאה להליכה או לכל פעילות גופנית אחרת לבין רביצה בבית, כנראה אבחר ברביצה.

במשך שנות עבודתי הייתי פעיל גופנית. עלייה וירידה במדרגות, אני מהמורים שעומדים, לא יושבים, תורנויות שמירה בחצר הגדולה. לא חסרה לי התנועה הגופנית.

בחופשות הגדולות [ חגים, חופש גדול] מדי פעם התנערתי ויצאתי להליכות מהירות. לא חשבתי על בריאות, לא ראיתי בפעילות גופנית אמצעי לשמירה על הבריאות. לא אוהב ספורט מי יודע מה, אוהב תחרויות התעמלות בעיקר, וספורט בידורי. כלומר,  לא שיחקתי מעודי כדורגל, כדורסל ושאר משחקי קבוצה. לא בילדותי ולא בבגרותי ובטח לא בזקנתי.

אבל חליתי בסכרת ולמדתי  דבר או שניים.

כמו שהזכיר טליק וכמו שהזכירה אמפי, פעילות גופנית ללא שינויים בתזונה חשובה, אבל לא מספיקה. כחולה סוכרת התרופות מעכבות את ההתקדמות של המחלה אבל לא מביאות למפנה.

אשר על כן

בתחום הפעילות הגופנית מצאתי את ההליכה לפעמים מדי יום ולפעמים רק שלוש פעמים בשבוע מתאימה לי ולבריאות שלי. היא באופן בולט משפיעה על מצב הרוח שלי, על רמות הסוכר [או מידת ההתנגדות של הגוף לאינסולין], וכן, גם על המשקל. 

אינני חובב הליכה אתגרית, אינני חובב שיטוט בסמטאות או מציאת דרכים חדשות [בת זוגי נהנית בהליכה בדיוק מהדברים האלה]. אני הולך בגוש דן, יש רחובות שאורכם כמה קילומטרים ונוח לי ללכת בהם. אין לי גם זמן קבוע להליכה. בוקר או צוהריים לפעמים גם בלילה.

קניתי נעלי הליכה, אטומות למים, מונעות החלקה. בלעדיהן הגב "נגמר לי".

https://katzr.net/3219bf

556 - ביירון

 אז היה ביירון או לא היה ביירון?

ולמה דווקא ביירון ולא שם אחר?

אז ניסיתי לברר את ה-היגיון לשם הזה. מרביתנו מכירים את הלורד ביירון:

מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגליים, ג'ורג' גורדון ביירון, הידוע כלורד ביירון (1788-1824), חיבר גם כתבים בפרוזה. "מִקטע של רומן"(Fragment of a Novel) , למשל, שהתפרסם לראשונה בשנת 1819 בקובץ Mazeppa, ששולבו בו פואמות וסיפורים, הוליד בסופו של דבר יצירה גדולה אחרת בפרוזה – "פרנקנשטיין" מאת מרי שלי – וכמו כן השפיע על התפתחותו של ז'אנר ספרות הערפדים האנגלית. על אף שנולד למשפחת אצולה, הביקורת החברתית החריפה על חיי ההוללות שנודע בהם בצעירותו הובילה את לורד ביירון לעקור מאנגליה ולגור באיטליה, שם הכיר את המשורר פרסי שלי והסופרת מרי שלי, בני הזוג שהפכו לידידיו. בין יצירותיו הבולטות בתחום השירה נחשבת הפואמה האפית "דון חואן", שעל כתיבתה עמל במשך שש שנים. עקב תמיכתו בתנועת השחרור היוונית כנגד הטורקים, הגיע ליוון. לורד ביירון מת במיסולונגי שביוון בגיל 36, לאחר שלקה במחלת המלריה. גופתו הועבר לאנגליה ונטמנה שם.

כלומר, השם נבחר בגלל היות הלורד תומך נלהב בעצמאות היוונים וכן מותו ביוון. מעבר לכך - הוא היה איש סוער מאוד, כמו הסופה.

רק תראו מה בחרו הישראלים כשמות לסופות:

אדל, דויד, גאיה, יונתן, מאיה, פז, סיוון, ורדי ויובל

לגבי אדל, אין לי מושג מאיפה הוקרץ השם הזה, שהפך פופולרי בישראל משום מה אבל אינו עברי או ישראלי. גאיה הוא שם יווני למהדרין שמשמעותו: אימא אדמה.

שאר השמות נחמדים, אבל תודו שאין בהם פסיק משאר הרוח של השם "ביירון".

צילום מלפני 15 שעות, תאגיד השידור הישראלי - https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8234/979132/

 

555 - אריק יקר

 מילות הפנייה אל 'אחר', 'זולת' השתנו עם השנים.

פעם, מזמן מזמן, כשהייתי עוד דינוזאור תינוק אנשים פנו זה אל זה או זו אל זו כ-חברה או חברה.

אח"כ באו מר, מרת, אדון, גברת

בין לבין גם היתה פנייה בשם הפרטי

אם לפלוני היה איזה תואר כמו עו"ד, ד"ר וכו' - התואר הושמע ואחריו שם המשפחה

נקפוץ הלאה - ההשפעה האמריקאית האדירה - פתאום ילד בן 15 קורא לי 'אחי'

אפילו היום, נכדי מתבלבל לפעמים וקורא לי 'אחי'

בין לבין גם הוסיפו את ה- וש; אריקוש, אבוש, אימוש ושאר תפלצות פינוקיות מזעזעות

ואז בא היקר, או יקר

וכבר למעלה משלוש שנים קוראים לי: אריק יקר או אריק היקר

שוב תעתיק מזעזע מהאנגלית: DEAR ARIK

אבל אולי זה רק אני, סנוב שכמוני.

https://open.spotify.com/track/16H0FFP7wGxGo2bUX0AUiu

554 - אילו הייתי בוחר

 הנושא החם של השרביט עוסק במחשבות על קריירה אלטרנטיבית, מקצוע אחר

מוטי מספר שם על רצונותיו כילד, מקצועו-הקריירה שלו בהווה ומה אולי היה מעדיף שיהיה מקצועו-הקריירה שלו כיום.

אני נזכר בילדותי כשהושפעתי רבות מספרים שקראתי, ורציתי להיות כל מיני דברים. אח"כ בתיכון קראתי איזה יומן של רופא, והחלטתי שאני רוצה להיות רופא.

בלימודיי באוניברסיטה הספקתי גם ללמוד ניהול בתי מלון, הנהלת חשבונות [מנהל חשבונות מוסמך], וללמוד לתעודת הוראה, לסיים תואר ראשון ושני. עבדתי אז ברשת בתי מלון צעירה ודינמית בכל מקצועות בית המלון, כולל ניהול.

בשלב מסוים עברתי להנהלת הרשת ושם נתקעתי במשרד. העבודה חדגונית ומשעממת עד דכא גרמה לי לעזוב.

עברתי להוראה.

כשאני מביט לאחור, האם הייתי רוצה לעסוק במשהו אחר?

בשל דעות קדומות וחרדה של אבי שאהיה "הומו" הוא הצליח לגרום לי לנטוש את הדבר שהכי אהבתי בחיים - לרקוד.

אז אם יש דבר שאני מתגעגע אליו או חושב שהייתי רוצה לעסוק בו ממש - רקדן.

ניז'ינסקי הגדול

L'Après-midi d'un faune (Afternoon of a Faun) / the ballet was originally choreographed and performed by the legendary dancer Vaslav Nijinsky (right) in 1912 and would be danced by Rudolf Nureyev as a tribute to Nijinsky in 1974. At the time Nijinsky’s choreography was Nijinsky's choreography was groundbreaking, presenting dancers in profile as if on an ancient Greek vase painting and rejecting classical formalism.

553 - מורשת תרבותית או "איך לפתוח חשבון בנק"?

 זו השאלה שעלתה ב- QUORA:

מתי יצא לך להוכיח חפיפת משולשים לאחר סיום הבגרות? (אני משתמש בשמפו trianglecleaner)

זו שאלה שתמיד הטרידה דורות של הורים, תלמידים. השאלה הזו מגדירה את אופיה העתידי של החברה בה יחיו ילדינו. דומני שעד המעבר לחינוך ציבורי ממלכתי, שהפך לחובה, ילדים חונכו וחוברתו ע"י הוריהם, הממסד הדתי או השלטון בתקופה בה חיו.

חינוך נטול הקשר למציאות הממשית של החיים אפיין את החינוך לבני המעמדות העשירים בעבר, ולתפיסה עצמית אח"כ של מערכות החינוך כמנחילות "מורשת תרבותית" לאומית ואוניברסלית. החינוך הציבורי והמערכות הפוליטיות-השלטונית ידעו היטב שיש לדאוג גם ל"חוטבי עצים ולשואבי מים" ומיסללו  חלק מהילדים ללימוד טכנולוגי-מעשי, בעבר קראו לזה "חינוך מקצועי" או ללימודי עיוני נטול "מעשיות", שנקרא: חינוך עיוני. במדינת ישראל המיסלול הפך אמצעי להפלייה של שכבות חברתיות פריפראליות או פתרונות לילדים עם קשיים בהסתגלות למערכת החינוך העיונית.

בישראל, לפחות, מערכות החינוך המקצועיות [אורט, עמל למשל..] ויתרו על הסדנאות בהן לימדו מקצועות כמו: מכונאות, בישול, ספרות, קוסמטיקה ואפילו אופנה[חייטות] לטובת לימודים עיוניים-טכנולוגיים. התוצאה באירופה בוודאי וגם אצלנו - ייבוא עובדים מקצועיים.

אז מה עדיף? [מיכאל בן ההר https://katzr.net/523aaf]

•  איך לנהל את חשבונות הבית ולא להכנס לחובות 
•  תזונה - מהו מזון טוב, מהי הדרך הטובה להכין אותו
•  אהבת הזולת ובעלי חיים
• אהבת הבריות

שאלות אלה משקפות היטב את המתח בחברה האנושית אשר צריכה לדאוג גם לעתיד ולא רק להווה. בין חברה בעלת אופי דמוקרטי-נזיל, ללא גבולות מובהקים, הגדרות תפקודיות מובהקות, יש שיקראו לה אנרכיסטית, לבין חברה מובנית היטב, עם תפיסה מוגדרת של צרכים, מטרות ועתיד.

לכשעצמי, אני חושב ששילוב חיוני לגמרי בין "הרוח" לבין "המעשה" או בלשון השאלה:

בין הוכחת חפיפת משולשים לבין כלים לתחזוקת הבית.

https://edu-tech.education.gov.il/about-us/senior-division-stem/stem-devition/technology-division/