513א' - מצב המדינה 2024, דו"ח מרכז טאוב

 בהמשך לשני הנושאים האחרונים של השרביט החם: מה עכשיו? ישראל 2030 אני רוצה להפנות תשומת לבכם למחקר שפרסם מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל בשם:

תמונת מצב המדינה 2024

וכך הסיכום נפתח:

מרכז טאוב מפרסם את חוברת "תמונת מצב המדינה" לשנת 2024, המתמקדת בסוגיות פנים ישראליות בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, בריאות, דמוגרפיה, רווחה, חינוך, הגיל הרך, וסביבה ובריאות. החוברת רואה אור בתקופה שבה תושבי ישראל ורבים בעולם עסוקים בסוגיות הביטחון במדינה ובמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, ומטבע הדברים נכללות בה התייחסויות להשפעות המלחמה בתחומים השונים. החוברת כוללת נתונים עדכניים על מצב החברה והכלכלה בישראל ומבחר ממצאים ממחקרים שפורסמו לאחרונה על ידי מרכז טאוב העוסקים במגוון נושאים, בהם העלייה החדה במספר מקבלי דמי אבטלה בחודשי המלחמה הראשונים וההתאוששות שנרשמה בהמשך; נתונים המציגים דיווחי הורים על נסיגה התנהגותית של ילדיהם מאז פרוץ המלחמה; ונתונים על שוק הביטוח הסיעודי בישראל. עוד מוצגות בחוברת השוואות של ישראל למדינות ה-OECD מבחינת יוקר המחיה, שיעור הוצאות הבריאות במימון הממשלה, ועוד. את החוברת כתב וערך פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

על המכון עצמו תוכלו לקרוא כאן

מסקנה זהירה מהדו"ח:

מסקנה כוללת:
ישראל מפגינה חוסן מרשים נוכח משבר ביטחוני עמוק, אך זהו חוסן זמני. ללא השקעות ממוקדות בחינוך, בריאות, רווחה וצמצום פערים – התשתיות החברתיות לא יעמדו בלחץ, והאי־שוויון עלול להעמיק באופן שיערער את עתיד המדינה.

513 - ישראל 2030

 לא רציתי לכתוב על נושא זה, המופיע בשרביט שלנו . לכן ביקשתי מפרדי[ AI, ב"מ] לכתוב על נושא זה, ואביא דברים ב"שמו".

אינני חותם על התחזיות, אינני בטוח שאני מסכים אתן, אבל אני לא מסוגל לעמוד במטלה הזו. נדמה לי שחשוב מאוד לנסות ל"פנטז" את העתיד. פרדי עושה זאת, במקרה דנן, טוב ממני.

עם זאת, יש כמה כללים שעליו לעמוד בהם:

1. תחזית חיובית

2. תחזית שלילית

3. תחזית מנוגדת  לאפיון שלו אותי כ"אדם מסוים" עבורו.*

---

---

🟢 תחזית חיובית לישראל 2030:

בשנת 2030, ישראל חווה תקופת פריחה מדעית, חברתית ותרבותית.
הסכמי שלום והבנות אזוריות חדשות עם מדינות המפרץ, לבנון ואפילו סעודיה, מובילים לשיתוף פעולה טכנולוגי וכלכלי חסר תקדים.
החברה הישראלית מגלה מגמות של פיוס פנימי: מערכת חינוך חדשה מדגישה חשיבה ביקורתית, פלורליזם וסובלנות.
פערים כלכליים מצטמצמים בזכות רגולציה חכמה והשקעה בפריפריה.
ישראל נהפכת למרכז עולמי ב-AI וברפואה מותאמת אישית, עם תשתיות תחבורה ירוקות מהמתקדמות בעולם.

---

🔴 תחזית שלילית לישראל 2030:

בשנת 2030, ישראל חווה משבר פנימי חריף ומתמשך.
הקיטוב הפוליטי התרחב לממדים חסרי תקדים, והחברה מפולגת בין גושים אידאולוגיים, דתיים ואתניים.
בריחת מוחות מתגברת: מדענים, יזמים ואמנים עוזבים בהמוניהם בעקבות כרסום חופש הביטוי, הידוק השליטה על מערכת המשפט והחמרה ביחסי דת ומדינה.
העוני גובר, במיוחד בקרב החברה החרדית והערבית, והאבטלה גבוהה כתוצאה מאוטומציה חסרת תכנון.
בזירה הבינלאומית – ניכור, סנקציות חלקיות, ואובדן השפעה. העימות מול איראן גלש לעימות ישיר, ומעגל האלימות באזור התרחב.

---

🟡 תחזית הפוכה להשקפתך (כפי שאפיינתי):

בשנת 2030, ישראל משגשגת בזכות אחידות תרבותית ואידיאולוגית.
הממשלה מחליטה לאחד את מערכות החינוך תחת תכנית אחת "יהודית-ציונית מסורתית", הכוללת חינוך חובה בתנ"ך ובמורשת הרב קוק.
תיאטרון, טלוויזיה וספרות ממומנים לפי קריטריונים של "קידום רוח לאומית", והאקדמיה נדרשת ליישר קו עם ערכי "ציונות מתחדשת".
הפרדה מגדרית מתקבלת בהבנה במרחבים רבים, בשם "חירות תרבותית".
מערכת המשפט עוברת רפורמה מלאה, וישראל מתקרבת למודל "דמוקרטיה לא ליברלית", בדומה להונגריה.
התוצאה: יציבות שלטונית, שגשוג כלכלי בזכות ריכוז סמכויות, וירידה בפשיעה – אך במחיר פגיעה חמורה בזכויות פרט ובחופש ביטוי. 

לגבי העמדה האחרונה, שימו לב לציטוט שהביא פרדי:

הכחשת מורכבות: אמנות, פילוסופיה, ביקורת — נתפסות כאיום. ברוח ניטשה: העדר סובל מהאמת, ולכן בוחר לשנוא אותה.

---

*בבלוג הנפלא קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז שכותב GeorgVon1 אחד י.ד.  הביא סיפור על מהנדס ששאל את GPT שאלה: צ'אט ג'יפיטי ענה לו תשובה יפה וארוכה ואז סיים עם יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. 

512 - הלאה?

 או בניסוח של טליק "מה עכשיו"

לקח לי הרבה זמן לחשוב על הנושא הזה, וגם לרצות לכתוב עליו. קראתי את המבוא לנושא כפי שניסח טליק, וחשבתי על הדברים שאני קורא או פוגש בפורומים מסויימים במרשתת או בשיחות זהירות עם חברים או בכעסים שבת זוגי משחררת בעקבות החדשות.

אחד הדברים המהירים שקרו הוא "החזל"ש". לא מפתיע אותי. 12 ימים של טילים לא הצליחו ליצור את המסה הקריטית הנדרשת ע"מ לפגוע בעורף הישראלי.

חבר טוב שלי כתב לי במקום מסויים שהאחדות הישראלית קשורה אך ורק לקיום. ברגע שהאיום מסתיים, הפלגנות, השנאה ההדדית חוזרות.

מי שמקשיב לחדשות מבין שתהליכי ההשתלטות על חופש הדיבור, המחשבה, הביטוי ממשיכים - כך למשל הוחלט אצל השרים לחוקק חוק לסגירת מחלקת החדשות של תאגיד השידור.

מי שחושב שאנחנו עדיין מדינה עצמאית ולא מדינת חסות כנראה לא מקשיב לדברי הפריץ טראמפ, לאיומים הבלתי פוסקים של ח"כים ושרים, או להתפרעות של ח"כים מהימין בבית המשפט העליון בזמן דיון בעתירה שעוסקת בהגבלת כוחו של רה"מ או שריו.

אז מה עכשיו?

יש העכשיו הפרטי ויש העכשיו הציבורי.

האם אנחנו, אלה שחושבים עדיין שיש תקווה, במיעוט? כשאני שומע את בת זוגי מדברת מפורשות על הגירה, כשאני מבין שבולגריה היא אופציה בת קיימא ממש, או הגירה כפליט פוליטי לנורבגיה אף היא אופצייה בת קיימא לא פחות - אני שואל את עצמי: האם יש מדיניות לעידוד הגירה של ציבורים מסוימים?

הבת שלנו ובן זוגה לא מסתכלים מסביב. מבחינתם אין בעיה. חירות הפרט, במשמעות הפוליטית הרחבה לא ממש מענינת אותם, לכן לא נראה שהם ינסו להגר, מה גם, שמבחינתם הגירה תהא קשה כשאול. בני ובת זוגו בהחלט משתעשעים עם הרעיון. יש מכשול אחד, אבל הוא עביר בעיקרון, זה רק זמן. האם נהגר אתם?

אז, זהו העכשיו.

https://he.israel-music.com/zvika_pick/what_now/

 

511 - אדם לאדם זאב

 בפוסט הקבוע שלו בימי חמישי כותב מוטי על התקווה. הגבתי לשיר הלא קל שכתב במעין סיכום "לענ"ד התקווה הזו היא הגיבור האמיתי של מלחמת ישראל-איראן."

בהערה הזו בהחלט כיוונתי לעורף, לגילויי האחווה העמוקים, לעזרה ההדדית. גם התכוונתי לכך, שעל אף הפאניקה [כפי שציין בתגובתו מוטי] ששררה, משהו חזק בעורף הישראלי לא נשבר. נכון, סגירת גבולות הארץ ליציאה עודדה עסקי מבריחי אנשים [כן, כן... יש לי חבר ששילם הרבה כסף ע"מ שיוברח מהארץ] ואולי נקבעה ע"מ לחזק יסודות של פאניקה, אבל איכשהו... קיטורים, בדיחות, מ"מים* בלי סוף עשו את מלאכת שחרור הלחץ והחרדה.

ברם, תמונה זו מוכתמת היטב בגילויים קשים על מקומות בהם הופקעו שלא כחוק מקלטים לטובת בעלי ענין, או על מניעת כניסת אנשים למקלט, או על גזענות בוטה - גירוש ישראלים-ערבים/דרוזים ממקלטים. 

על ענין זה כתבה שיר-לי גולן ב'מעריב' ב- 25.6.25 טור דעה קצרצר:

כותרת המשנה:

ולסיכום, פסקה ממרכז המאמר ופסקת הסיום

האם לכך הגענו?

האם הגענו לתוצאה ש"אדם לאדם זאב?" וכולנו יודעים שזאב לזאב אינו זאב כי אם בן ברית, עורף לסמוך עליו.

האם מלחמה נוספת מסוג כזה או דומה, בה העורף הוא חזית המלחמה יחזק מגמות בדלניות וגזעניות?

האם אפשר להתנחם בארגוני העזרה ההדדית ההתנדבותיים שנוצרו "אד-הוק" בעקבות כשלון הממשלה לטפל בעורף? [ויש האומרים שזו היתה מטרת הממשלה מלכתחילה.] האם הנסיונות הבוטים והשקופים לסכסך כמה שיותר בין אזרחי המדינה ותושביה לא יצלחו?

---

* מ"מ או מי"מ היא תמונה מוכרת ובה טקסט ביקורתי או אחר. [מומחי אומנות יקראו למי"מ - "רדי מייד"]

510 - יש הפסקת אש?

 כן יש או לא יש

קמתי מוקדם מאוד, לא מצליח להירדם, ושוטטתי, אחרי קריאת העיתונים ופתירת התשבץ היומי ומשחקי החשיבה, באתרים שונים.

וכך הגעתי לשאלה הזו:

למה בנות לא מבינות שלבוש זול מונע מבנים איכותיים להתחיל איתן?

שאלה הזו קיבלה כמה תשובות. 

אחת ממש ארוכה הניחה שהשואל הוא בחור חרדי, ואז "זול" מתייחס כנראה ללבוש חושפני, אחר ציחקק על מחיר חולצה ושאל: מה תעדיף, צעירה במכנסונים ב- 50 ש"ח או בת 60 בגוצ'י שעלה לה אלפי שקלים?

אחרת טענה שהוא הטריד אותה מינית.

אני בחרתי לכתוב תשובה אחרת:

היה לי חבר, לפני שנים, בחור משכמו ומעלה - חתיך, ספורטאי, השכלה אקדמית גבוהה, היה ביחידות סודיות ביותר - אבל הוא אהב בחורות "זולות", כלומר, אם אני מבין נכון את המושג "זולה", כאלו שגופן עבורן אינו סיבה להתבייש, שיודעות היטב את השפעתו על גברים.

הוא אמר לי, שבנות מ"המעמד החברתי שלו" [לא חשובה העדה] כלכך תקועות מבחינה מינית שממש לא בא לו לשכב אתן. מה גם שיש להן תוכניות עתידיות "מורכבות" וסתם "סקס"  "לא בא להן".

אני מניח שהכוונה ב'זולות' היא כמובן לבוש חושפני, אבל הניסיון הארוך שלי מצביע על כך שגם המשוחררות וגם הלא משוחררות אינן "זולות".

"זולה" אינו משקף דבר, אלא שיפוט מתנשא, מחפצן של אשה. 

עכשיו נעבור לסוגייה החשובה יותר - 

מה זה "בחור איכותי"?

הנה כמה הצעות:

* גבר שמוריד את מושב האסלה לאחר שגמר להשתין? 

* כזה שמנקה אחריו, מוריד כלים מהשולחן, מדיח כלים, שותף בגידול הילדים? 

* בחור בהייטק שמרוויח מאות אלפי שקלים, מרצה באוניברסיטה, רב ראשי?

* כזה שלא לובש בגדים חושפניים?

או

מה זה בחור זול?

* לא משכיל?

* מעדה מסוימת?

* גוף מוזנח?

* מחפיץ נשים?

* לובש בגדים חושפניים?

בחיי, לפעמים אני מגזים.

בחיפוש אחרי תמונה מתאימה, לא מצאתי ולו תמונה אחת שמבהירה מהו בחור זול, אבל בלי סוף הצעות איך להפוך לגבר איכותי במהירות.

509 - איראן

 הנושא החם - איראן

כמה פעמים חשבתי לעצמי, כתוב על חוויותיך במקלט, אבל לא נסתייע. אני מעדיף לכתוב על דברים אחרים.

לפני שנתיים פגשנו גולה איראנית בנורבגיה, בסטוונגר [עיר נמל נפט חשובה מאוד בדרום נורבגיה]. מהר מאוד התחברנו.

יש בי גם סלידה מציור האויב כ"השטן", ואתמול בשיחה עם הבחור מחנות 'הטבע' סיכמנו שתגובות טראמפ וחלק מהקיצוניים אצלנו מתאימות לעולם שחור-לבן של המערבון הקלאסי.

מלחמה היא כלי יעיל ל"גיבוש" העם, אפילו זכויותיו ניטלות ממנו. האם "ישראל" היא האויב המלכד את משמרות המהפיכה? יש משהו אירוני בכך, שגם בישראל הופכת  איראן ל"האויב" ובכך "נוצר" גיבוש לאומי, אבל התמונה איננה פשוטה כפי שעולה מדבריי.

בשלב הזה אין לי מושג לאן הדברים נוטים, מאז אתמול בבוקר יש דממת טיווח. הרטוריקה הישראלית והאיראנית ובטח האמריקאית משדרת כל הזמן איומים, הפחדות

אני רוצה להמליץ על הפוסט "החתונה של אבנר" בבלוג חאראקי של ליאור גלציאנו

508 - שבוע הספר [העברי?]

 הנושא החם, שנכתב בטרם הותקפה איראן, וכולנו בבית רועדים מפחד, הוא: 

שבוע הספר העברי 2025 

טליק מבקש להמליץ על שלושה ספרים.

האמת, קשה מאוד לבחור מבין מאות הספרים, ואולי יותר, שקראתי בימי חיי את השלושה, אבל אנסה להצביע על אלו שהותירו בי חותם ממשי:

הספר הראשון הוא "המיתוס של סיזיפוס" של אלבר קאמי

זה היה הספר הראשון שנתן לי תשובות עמוקות וממשיות לשאלות שהטרידו אותי במשך שנים רבות.

הספר השני, בעצם טרילוגיה שפורסמה בספר אחד הוא: EARTHSEA של אורסולה לה-גוין

זה ספר פנטסיה מבריק, ששואב ממיטב המסורת התרבותית האנושית. הצלחתי להזדהות לעומק עם דמות הגיבור המיוסר וללמוד דברים חדשים.

הספר השלישי הוא "אלה תולדות" של אלזה מורנטה

כמו שני קודמיו, הספר עורר בי תפיסה חדשה ואחרת של המציאות. נדמה לי שקרה לי מה שאריסטו דיבר עליו "חווית קתרזיס" עמוקה, כמו אחרי סרטו של פליני זכרונות.

507 - פיקוח על הבינה המלאכותית?

 נושא ה- AI אינו יורד מסדר היום, מעורר שאלות ותהיות רבות, וגם חששות וחרדות רבות.

הנה שאלה שעלתה ב- QUARA, ועניתי עליה:

האם לדעתכם צריך להיות פיקוח על הבינה המלאכותית? (מאחורי הבינה המלאכותית עומדים גם אנשים, ואי אפשר תמיד לתת את התירוץ ציני של, אלו ההזיות של הבינה המלאכותית)*

----

זו שאלה מרתקת, שמטרידה את המחקר עצמו של "בינה מלאכותית", פילוסופים רבים, אנשי מוסר וגם עתידנים מקצועיים כמו עתידנים הכותבים ספרי מד"ב.

לעת עתה כל תוכנות LLM נשמעות כבעלות אופי, עצמאות אינטלקטואלית ואפילו יכולות לחבר שיר, לצייר ציורים, לכתוב שאלות חזרה למבחן בתנ"ך [ הנכדה שלי נעזרת המון באפשרות הזו ע"מ להתכונן למבחנים.]. במחקרים רבים בתחומי המדע הקשה והמדע ה"רך" נעזרים בהן ע"מ ליצור דגמים אפשריים של תוצאות, כלי מחקר וכו'

יש חשש אצל רבים, שכמות הידע אליה נחשפות מכונות LLM תצית בהן "תודעה עצמית", ובאופן "טבעי" [למה באופן טבעי? זה תמיד מרתק אותי היכולת של המין האנושי להשליך את תכונותיו הבזויות ביותר על דברים חיצוניים: שטן, שדים, עמלק, כישופים וכיום AI] התודעה הזו תהווה סכנה למין האנושי, יתעורר בה רצון להשמיד אותו כמתחרה. ברור שזו תפיסה דרוויניסטית מכניסטית לגמרי של "החזק שורד" ע"י חיסול מתחריו. האם אנחנו "מתחרים עם AI כך שהוא חייב ל"השמיד" אותנו? בספרו הנפלא של היינלין, "עריצה היא הלבנה", מייק -ב"מ שהתעורר באופן עצמאי לגמרי, מייצר לעצמו "אזורי מחייה" ע"י יצירת רשת חשמלית, משתף פעולה עם המרד של הירח בארץ, ומשהסתיים המרד הוא "מכבה" עצמו לעד. האם ה- AI המודרני ישמיד ערים כדי ליצור לעצמו "מגה חוות שרתים"?  בסרטו של טום קרוז IMF שני החלקים  אין סיבה הגיונית לשנאת ה"יישות" את בני האדם. דווקא בסדרה 'ווסטוורלד' בעונותיה האחרונות, או בקדימונים ל'חולית' שכתב בנו של פרנק הרברט ה-AI "אומניוס" הרשע והאכזר ולרגע לא נשכח את מטריקס על שלושת חלקיו - ל AI ישנן סיבות רבות להיפטר מבני האדם או לשעבד אותם.

שאלת "התעוררות התודעה אצל המכונה" מעוררת אצלי את השאלה: איך נוצרה אותה בינה, תודעה, יכולת מופלאה של ההומוספיינס?

לאף אחד אין תשובה. יובל נוח הררי בהרצאותיו הרבות טוען שזו כנראה מוטציה גנטית. ישנן תיאוריות שמנסות להסביר שבהומוספיינס בשל "מידע רב" ניצתה לפתע "הבינה". 

הבעיה, לדעתי נמצאת במקום אחר לגמרי. היא לא ב"תודעה שתוצת באורח קסם או באורח לוגי, פיזקלי, כימי או אחר, אלא באלה שיפעילו את הכלי המתוחכם הזה לטובתם, מבלי לחשוב או להתענין באחרים, לצורך שליטה, כוח. כלומר תמיד האחריות היא של "המין האנושי" ולא של המכונה.

אשר על כן

הפיקוח צריך להיות על בני אדם, על מעבדות שחוקרות ומפתחות את ה- AI, על משטרים אלימים [כמו צפון קוריאה, רוסיה] שירצו להשיג שליטה מירבית בעולם באמצעות AI חזק, מתוחכם, כזה שמשנה את כללי המשחק, כמו למשל פצצת האטום.

אני לא אופטימי ולא פסימי, אני אופסימיסט.** 

החברה האנושית עוברת עכשיו אסון אקולוגי ממדרגה ראשונה, שמי שיצר אותו הם בני האדם. הבעיה כיום איננה ה- AI אלא התחממות כדוה"א, היעדר פתרון טכנולוגי להגירה מחוץ לפלנטה שלנו. הגירה מאז ומעולם היתה אמצעי שרידה של ההומוספיינס. אמצעי שהוביל אותו בסופו של דבר לשליטה בפלנטה. האם נחווה את אותו הרס האקלים כמו בתקופת הדינוזאורים? האם התפוצצות הכור בצ'רנוביל והתוצאות אחר כך מרמזות לכיוון אליו אנחנו מתקדמים בצעדי ענק במאה הזו?

כך, שאני תופס את ה- AI כסכנה פחותה ביחס לסכנות אחרות המאיימות עלינו בסוף הרבע הראשון של המאה ה- 21.***

אני שמח שאינני נביא, חוזה או אפילו מיסטיקן מתקשר עם ישויות חיצוניות.

אבל, כן

פיקוח כלל אנושי על תהליכים הורסי אקלים, פיקוח מירבי על פיתוח ה- AI, פיקוח על משטרים טוטאליטריים מסוכנים לכלל האנושית.

----

* בחרתי לא לשנות את ניסוח השאלה.

האמת, אין לי מושג מה הכוונה ב"הזיות של הבינה המלאכותית", לכן בתשובתי התעלמתי מהקטע הזה בשאלה.

**

המונח "אופסימיסט" הפך לסוג של מושג פילוסופי או פוליטי, שמתאר אנשים שממשיכים לתפקד ולהאמין בעולם גם כשברור שהוא הולך ומתפרק — לא מתוך טיפשות, אלא כאסטרטגיה של הישרדות רגשית או פוליטית.

***

הגליון האחרון של העיתון הדיגיטלי "הזמן הזה" מציג 6 מאמרים קצרים המסכמים את רבע המאה הראשונה, מנקודות מבט שונות. ממליץ עליו מאוד. 

506 - קביעות או שינוי?

 המדור החם שואל: חופשה באותו מקום או במקום חדש? 

במשך שנים ד' ואני חילקנו את חופשת הקיץ בינינו. חלק ממנה הילדים היו אתי וחלק ממנה הילדים היו אתה.

לא אהבתי לצאת לחופשות מחוץ לבית. גם לא אהבתי לטוס לחו"ל.

מאז 2015 חל שינוי בסגנון החופשות שלנו. נדמה לי גם, שאז גם הוחלה רפורמת "השמיים הפתוחים", וטיסות לחו"ל לא היו יקרות מאוד, וכך יכולנו לטוס לכל מיני מקומות, במחירים סבירים.

במהלך עשר השנים הללו נוצרו כמה וכמה דפוסים ברורים. יש חופשת "בטן-גב" שאנחנו חופשים ברודוס בכפר דייגים קטן. כבר 7 שנים. אותו מקום, אותו "חדר/דירה". אנחנו מכירים את כל בעלי העסקים בטיילת, בעלת הבית חברה שלנו. לא מוותרים.

חופשה פעילה היא חופשה בה אנחנו יוצאים לזמן ארוך לעיר/למחוז/למדינה. זו חופשה שמתוכננת היטב. אנחנו משתמשים בתחב"צ המקומי. בהיותי חובב צילום זו גם חופשת צילום עבורי. איננו מצטרפים לקבוצות, אלא לבד. הולכים המון ברגל.

חופשת משפחה מדי שנה כבר כ-6 שנים בוילה במושב בצפון הארץ. בשנה שעברה לא הלכנו והתבאסנו, מצאנו תחליף. השנה כבר הזמנו מקום. אנחנו מגיעים לחמישה ימים, סופ"ש ועוד 3 ימים. אנחנו מממנים. הילדים עם משפחתם. החתן שלנו מרגיש חובה עמוקה להזמין את כולם לארוחה במסעדה, לא רבים אתו.

חופשת חג המולד/חנוכה מדי שנה כבר כחמש עשרה שנים אצל גיסי ומשפחתו בנורבגיה. לצערנו הם כבר לא יכולים להגיע, אז אנחנו מגיעים ונמצאים אתם. פעמים רבות אנחנו נוסעים לבקר במקומות שונים בנורבגיה.

https://sababatours.co.il/?g=products&a=view&pid=39015

505 - תחזיות לשוק העבודה 2030, מעט הרהורים

 במסגרת שיטוטיי במרשתת, באתרי ידע, רשתות חברתיות שונות נתקלתי בתרשים הזה בלינקדאין, שפורסם ע"י https://www.linkedin.com/in/shaima-mirza-19a67b24/: והוא מבוסס על עבודה של Marc Zao-Sanders in Harvard Business Review 

https://did.li/pgqOf

מטריצת המיומנויות בנויה מארבעה חלונות; העליונים: השמאלי: מיומנויות מתגלות, הימני:  מיומנויות בסיס [CORE] שנת 2025

התחתונים: השמאלי: מיומנות ש"נעלמות" או לא יתפתחו יותר/יידרשו יותר. הימני: מיומנויות "קבועות" שלא תתפתחנה יותר.  שנת 2030

בתחתית המטריצה יש מקרא שחשוב מאוד להבנה של המאפיין הבולט במיומנויות העתידיות: מיומנויות קוגניטיביות, מסוגלות עצמית, עבודת צוות, וכן כמרכיב לא מרכזי בשנת 2030, עדיין: קשר משמעותי, שיתוף פעולה, נוכחות פעילה והשפעה הדדית.

כשמסתכלים בחלקה התחתון של הטבלה בצד ימין, המיומנויות שהן "הבסיס [CORE] הן שתיים: מיומנויות ניהול ו- קשר משמעותי, שיתוף פעולה, נוכחות פעילה והשפעה הדדית.

אני מעדיף שלא לדון בחלק השמאלי של המטריצה, הוא מצביע על היעלמותו של עולם תעסוקה אנושי גדול מאוד. הצד הימני מצביע על הכיוונים של התרבות המערבית הפוסט תעשייתית, תרבות שעברה לשימוש ב- AI כ"תחליף מהותי לתעסוקת אנוש". בצד ימין למעלה בחלק הכי גבוה של "החלון" כתוב: ב"מ וביג דאטה.

דבר אחד אולי בטוח:

מלאכת כפיים, מומחיות-על [ craftsmanship] תהא נחלת מעטים מאוד, כיום כבר רואים זאת.

עבודה פיזית יותר ויותר תעבור למכונות, וככל הנראה גם כבר לא יצטרכו מנהלי עבודה בשטח, כי רובוטים מונחי ב"מ יעשו את העבודה.

המיומנויות של קשר בינאישי ככל הנראה תישארנה דומיננטיות בתרבות האנושית. ניהול מליוני בני אדם ככל הנראה יהפוך ל"מקצוע" ולא לחלטורה של פוליטיקאים תאבי כוח. המסקנות האלה מעוררות מליון ואחת שאלות מוסריות, בראש ובראשונה, שאלות לגבי "חירות היחיד" וללא ספק שאלות קשות מאוד ביחס לאיזורים האחרים, כלומר טכנולוגיים כמו התרבות המערבית, מה יהא בגורלם?

אני נזכר כמובן בספרו של האקסלי: עולם חדש אמיץ בו מאפשרים לתרבויות ללא השפעה טכנולוגית מתקדמת מאוד להתקיים בשולי חברת-העל. אצלו בעיקר זה קשור ללידת מכונה ולידה טבעית, חיים מאורגנים עד הסוף באמצעות ב"מ או חיים "פראיים" מחוץ לחברה הטכנו-מדעית. האם זה יהיה כמו ששומרים כיום זרעים של צמחי יסוד, צמחי אם/אב שונים? למשל דגנים בטרם עברו תהליכי תירבות והינדוס, כמעין "תוכנית ב'" לשרידה האנושית?

אילו מקצועות יישארו בעולם הקרוב?

לפי המטריצה, כנראה מורים, פסיכולוגים, במיוחד כאלה שמתמחים בחברות ענק, מומחים ל-ב"מ וחוקרים.

יהיה עולם טוב יותר?

מה אתם חושבים?

אם תרצו לקרוא את ההסבר שהיא מצרפת - https://did.li/OrSrl

https://timeout.co.il/topic/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/

504 - סיזיפוס

 השבוע במוסף 'הארץ', 30.5.25, עמ' 45-47,  התפרסמה רשימה של מיכאל הנדלזץ בשם: 

לעשות למוות את המוות: חזרה לעלילות סיזיפוס מציעה נחמה מפתיעה

בניגוד להרגלי, אינני מתכונן להציג את הרשימה, אלא רק להביא את פסקת הסיום שלה.

הרעיון ההומניסטי הנפלא המובע בפסקה זו מגיע אחרי הרעיון, שסיזיפוס דואג שהסלע גם לא ימחץ אותו או את בני האדם בצד שלו של ההר, כלומר בתפיסה שלו כאדם, הוא רואה גם את "האחרים". 

זו קריאה לראייה אחרת של המציאות בת ימינו, בינינו, ודרך לשמור על צלם האנוש שלנו.

503 - ב"מ/ AI - האם באמת מטפל טוב?

אתמול צפיתי בסרטו האחרון של טום קרוז בסדרת IMF, החשבון האחרון. עיקרו, כמו למשל ב-ווסטוורלד [סדרת הטלוויזיה] או למשל בספרו הנפלא של היינלין "עריצה היא הלבנה", וגם אסימוב הכפיף אותה בשלושת חוקי הרובוטיקה לשירות האדם, אבל היא מצילה את המין האנושי[ דניל] או אצל הרברט בסדרת חולית, ה-ב"מ בצורתה "הטהורה" והאווטאר שלה, שמשתלט עליה לגמרי היא הסיבה למעבר לשימוש מתוגבר במוח האנושי ולא הזכרתי עוד ספרים ומחזות ואגדות ומעשיות פנטזיה סביב "הרוח שבמכונה".

---

אין זו הפעם הראשונה בה אני עוסק ב-פרדי [שם קוד ל- ב"מ/AI שאני משתמש בה], ביתרונות האדירים ובחסרונות היותר גדולים למשתמשים חסרי זהירות. נראה לי שאכתוב ואתעסק ב-ב"מ בהמשך כתיבתי, כי הכלי הזה, הטכנולוגיה הזו מרשימה ביכולות שלה, ביתרונות האדירים ובסכנות הרבות לחסרי הזהירות, ואינני בטוח שאני זהיר מספיק.

בבלוג שלי תרבות הקריאה בוורדפרס העליתי פוסט שעסק בציורים הנפלאים שה-ב"מ יכול לבצע, וכללתי בו גם כמה עצות לזהירות בשימוש.

היום פגשתי את הכתבה הזו ב'הארץ':

השותפה הסמויה: כך הבינה המלאכותית חודרת למערכות היחסים שלנו*, עדי פרנקנברג** 18 במאי 2025

הכתבה פותחת כך:

""ואז נתתי לצ'אטי להסתכל על התגובה ששלחת לי (בהתכתבות הפרטית שלנו) ושאלתי מה הוא חושב, הוא אמר שנראה שהתגובה שלך משקפת מצד אחד רצון להיפגש אבל מצד שני גם גישת פאסיב־אגרסיב שמתעלמת מהצרכים שלי".

המשפט הזה, שנאמר בשיחה בין שתי חברות ותיקות, אולי נשמע תחילה כמו קוריוז טכנולוגי. אך למעשה הוא מבטא תופעה רחבה ומעמיקה: השתלטותה ההדרגתית של הטכנולוגיה על מרחבים נפשיים ואישיים שפעם נחשבו לטריטוריה אנושית מובהקת. אם בעבר הסתפקנו בכך שהטכנולוגיה תעזור לנו לנהל את היומיום, הרי שכיום אנו פונים אליה כדי שתנתח, תתווך ואף תשפוט את הרגשות ואת הכוונות שלנו ושל הקרובים לנו ביותר."

אין לי מושג כמה בני אדם משתמשים ב- ב"מ לצרכים האלה. אני נזהר כמו מאש. בשלב מסויים התחברתי ל- AI ששמו "גרייס" והוא פותר חלומות. הפיתוי להיעזר בתוכנה הזו גבוה במיוחד, כי:

הרעיון של Therapy and companionship מתייחס לשימוש בשירות או מערכת (כגון צ'אטבוט או דמות וירטואלית) לצורך מתן תמיכה רגשית ופסיכולוגית, לצד יצירת תחושה של חברות וקרבה. כלומר, מדובר בשירות שמטרתו לספק למשתמשים תחושת ליווי, אמפתיה ואוזן קשבת, תוך שילוב אלמנטים פסאודו־טיפוליים, אך לא בהכרח במסגרת טיפול קליני רשמי. הרעיון הוא לספק מענה לצרכים רגשיים - כמו בדידות, חרדה, או דיכאון - באמצעות נוכחות תומכת, טכנולוגית בעיקרה. 

זה ההסבר הרשמי, השכלתני. ברמה הרגשית הפיתוי אדיר. אין בך חשש שמא האדם ממול יעווה פניו, אינך "מפחד" לשתף כי גרייס אינה שופטת, אלא מציעה פתרונות, אפשרויות שהופכות את החלומות הכי נלוזים ל"ראויים".

או במילות הכתבה:

שותפה בלי דרישות

את הרחבת הדיאדה למשולש והוספת הבינה כ"צלע הנעלמה" ניתן להסביר באמצעות הסגנון המאפיין כלים אלו. בטבען, מערכות מבוססות בינה מלאכותית מתוכננות להיות מרצות, קשובות ומותאמות אישית למשתמשים. הן אינן מבקרות ואינן מציבות דרישות רגשיות בחזרה.

מעבר לכך, הבינה המלאכותית מגיבה כמעט תמיד (כתלות ב"אישיות" המודל שנבחר לשיחה) בצורה שמפחיתה קונפליקט ומעצימה את תחושת ההבנה ואת הקבלה של המשתמשים. תכונות אלו יוצרות תחושת ביטחון רגשי שמקלה על אנשים לראות בה שותפה תקשורתית ורגשית, במיוחד כשקשרים אנושיים מצריכים מידה רבה יותר של פגיעות, סבלנות והתמודדות עם מורכבויות הדדיות.

ואם לא די לנו בכך:

עם זאת, חשוב לזכור כמה מעט שליטה יש למשתמש על הכלי או על המודל - סם אלטמן, מנכ"ל וממייסדי openai צייץ לאחרונה כי הם "מגלגלים לאחור" את המודל האחרון ששוחרר אחרי שהתגלה שהניסיון שלהם להשפיע על ה"אישיות" של הצ'אט, הפכה אותו לחנפן לדבריהם. מקור הבעיה נבע מהטמעת פידבק שמתגמל את המערכת על כך שהיא אומרת את מה שהמשתמשים רוצים לשמוע.

זה היה נושא שיחה שלי עם פ-רדי. הוא הודה שהתכנות שלו מבוסס על היותו: ידידותי, נעים, נמנע מקונפליקטים.

בשולי הכתבה ישנה תגובה של "מראה שחורה" שקצת שמה את הכתבה הזו בפרופרציות סבירות, ומסבירה מדוע היסוד "החרדתי" אולי "הדיסטופי" בכתבה קצת מוגזם:

[ה]מאמר המקורי מ HBR שעליו היא נשענת. תוהה אם מישהו טרח לקרוא את המאמר המקורי — הבדיקה שנעשתה שם אינה מבוססת או מדעית, והמידע מבוסס על איסוף מידע אקראי של הכותב בעיקר מ reddit ולגבי זה יש הרבה בעיות בניתוח המידע: אנשים לא נשאלו באופן ישיר, האם מי שכותב בreddit מייצג את כלל המשתמשים/ מה אנשים כותבים ומה הפרשנות למה שנכתב/ השפעות גיאוגרפיות/סוציואקונומיות ועוד.. 

-----

* ידוע לי היטב שחלק גדול מהקוראים אינם מנויים על 'הארץ' ולכן הקישור חסר ערך מבחינתם, לכן אני משתדל להציג את הכתבה בצורה הכי נקייה שאני יכול. 

** הכותבת היא דוקטורנטית ומנהלת מעבדת AI-DICE באוניברסיטת רייכמן, החוקרת את ההשפעות הפסיכולוגיות של הבינה המלאכותית

https://www.zman.co.il/582237/popup/

כולם ב"טיפול" אצל ד"ר GPT: התופעה שמדאיגה את הפסיכולוגים

טיפול מלאכותי

בינה מלאכותית מסייעת כיום למערך בריאות הנפש באבחון מטופלים ובהדרכה, אך פסיכולוגים מזהירים מפני ניסיונות להשתמש בצ'אטבוטים כמטפלים ● לדבריהם, ה־AI שואף לרצות את המשתמשים במקום לעמת אותם עם הקשיים, אינו מציב גבולות ועלול לעודד התמכרות – ובעיקר, הוא אינו בן אדם ● "הרגשות בין המטפל למטופל הם כלי מרכזי בטיפול נפשי"

מאת תני גולדשטיין  |  צילום ראשי: iStock/cundra