517 - זכרונות מהמקלט

הנושא החם מבקש לנסח את זכרונותינו משבועיים במקלט. 

בדיאלוג עם עדי תחת הפוסט שלה על אותו נושא כתבתי, שהבן שלי צחק ואמר לי: אתה הפשניסטה של המקלטים.

אבל הוא צדק.

התלבשנו לכבוד המקלט.

ברור שביום חמישי, עת השר המטורלל כ"ץ החליט להעיר את כל הישראלים ולעורר פאניקה [שיטה ידועה להנדסת תודעה, ליצירת תגובות עדר ולעיצוב דמות הגאון BB כמציל האומה אם לא "אבי האומה"] באמצעות אזעקה בארבע לפנות בוקר, לא ירדתי למקלט.

די מהר, שינינו התנהגות, כי אנחנו גרים בעיר צמודה לעיר שמטווחת תדיר, גם במלחמת המפרץ אי שם ב- 1991. 

ההתכנסות הראשונה היתה של נוכחות מלאה. שם אישה צעירה נבהלה כהוגן, ואחרת רצתה לברוח מהמקלט.

מאז נוצרו סדרים די ברורים.

בת זוגי ואני ראשונים במקלט. אם האזעקות בלילה השכנה מקומה 3 לא מופיעה, היא אצל אחותה שיש לה ממ"ד ואם האזעקות בבוקר היא מופיעה עם אחותה.

הזוג הצעיר מהבוקר המפחיד הראשון העדיף ללכת למקלט ציבורי, מרחק של שלוש דקות הליכה מהירה, מספיק זמן להגיע מאז ההתרעה של פקע"ר. זוג צעיר שחזר מנופש באילת הצטרף אלינו, מדי פעם עם איזו חברה שישבה ולטשה בנו עיניים, השד יודע למה.

השכנים הצעירים דוברי אוקראינית או רוסית. אנשים מקסימים, נדיבים. בוקר אחד היא הביאה פנקייק'ס שהכינה.

וכמובן הגברת של החתול. יש לה חתול בבית, שכל יום היא מוציאה אותו, ומשאירה את דלת הכניסה פתוחה. [מה שמעצבן אותי] אבל היא אשה מקסימה, עדינה.

כבודי ירד תמיד עם ספר, עיתון, משקפי קריאה, נייד. תמיד לבוש "טיפ-טופ" - אמא שלי לימדה אותי כלל ברזל בחיים: לעולם אל תצא מהבית עם תחתונים לא נקיים, אתה לא רוצה שמד"א ייגעלו, ירכלו או יחשבו עליך. עדי כתבה משהו דומה על מה ללבוש לממ"ד כדי שמד"א/ שזק"א לא יפגשו גוף "עירום מדיי". בת זוגי חגגה את כל הפיג'מות שהיא קנתה לעצמה יחד עם הנכדות.

לא היינו מספיק זמן ע"מ שאקרא בספר, אבל סיימתי תשבצים.

שכנה אחרת ירדה בפיג'מות שהריחו מבשומת כביסה.

שיחות עומק לא היו. בת זוגי מחוברת לנייד ולדיווחי גל"צ, דבר שמפריע לי, אבל כיוון שאני יודע שזה מרגיע אותה מאוד, שתקתי. אחת הצעירות ביקשה להחליש.

לא אשכח את היום האחרון - כניסה-יציאה-כניסה-יציאה.

המקלט עדיין פתוח.

מעולם לא דחינו אורחים אם הגיעו. נהפוך הוא.

 https://www.instagram.com/p/DLLTxz8gXI5/

516 - חופשה עם הנכדים

 מאז שנולדה נכדתי הראשונה אני רואה בהיותי סבא אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי מהחיים.

השנה זכינו, וד' ארגנה לנו יומיים עם כל נכד במלון צובה בקיבוץ צובה.

נקבעו ארבעה תאריכים. בכל תאריך עפ"י בחירתם הצטוותה נכדה אחרת. התכנון היה זהה לארבעתם:

ארוחת בוקר בבית קפה נהדר בבית זית

מגיעים לקיבוץ ומשתלבים בסדנת שוקולד

בילוי במתחם קיפצובה, שזה פארק הרפתקאות קטן ומקסים, דומה ל"לונה פארק": גלגל ענק [בערך] שלוש רכבות הרים, נדנדות מסתובבות, חדרי משחק ענקים.

ביום השני - ארוחת בוקר במסעדה המלון. 

אחר כך בריכה של הקיבוץ

בשעה 1400 פארק קיפצובה, ואז סיום בביקור באחד מקניוני מבשרת ירושלים.

אני כותב על כך, כי זכיתי להכיר את נכדיי יותר לעומק.

מבחינתי זו מתנה.

והנה שתי תמונות שלי, כל אחת עם כובע אחר שקיבלתי מנכדה אחרת.

515 - הגירה

 הנושא החם בשרביט הוא הגירה, ובין היתר נתמך בפוסט שלי "הלאה".

קראתי בענין רב את הפוסט של אמפי בנושא. בין דבריה היא מזכירה שהוריה עלו לארץ 

"אני בת להורים שהיו עולים חדשים בשנות החמישים של המאה העשרים. הם לא היו עליית מצוקה או עליית רדיפה - הם עלו ארצה אך ורק כי הם היו ציונים והוכשרו לכך במשך שנים בתנועת "השומר הצעיר" עוד בארגנטינה. "

נזכרתי בהוריי, שהם דור אחד בוגר מהורי אמפי או בני דורם [ 100, 98]. גם הם לא עלו כ"עליית מצוקה" או "עליית הצלה" ונדמה לי שגם לא עלו עליה "אידיאולוגית". סבי היגר, פשוטו כמשמעו, לירושלים ב- 1934. אבי אמנם ברח מתורכיה בזמן מלחה"ע ה- 2 [1942], הצטרף או צורף ל"עלייה התורכית", עברו הכשרה בקיבוץ למרגלות משגב עם, ואז הצטרפו לגרעין שהקים את "משגב עם", אך אין לי מושג קלוש איך הגדיר את ההגירה שלו.[שניהם לא קראו לעצמם "עולים חדשים."]

האם הם היו ציונים?

האמת, לא יודע. אבי היה איש שמאל מובהק וחבר מפלגות שמאל [כיום היו קוראים להן - בוגדות]. התנגד לסיפוח ירושלים, וסבל תקופה ארוכה מרדיפה של הממסד הבנגוריוני-מפא"ינקי.

אמי התאכזבה מהקיבוץ, אבל לא הפכה לקפיטליסטית או ימנית. כאבי, היא ראתה בחרדה את התעצמות הימין, את התחרדות ירושלים. היום שבגין עלה לשלטון היה קו שבר, בעקבותיו הם סירבו לעלות לקבר בנם בזמן הטקס הרשמי, של כל ממשלה מאז ועד מותם.

הגירה היתה מילה גסה. "מה אתה יודע על היחס ליהודים שם?!" רתח יום אחד אבי. עד היום לא קראו לך יהודי מלוכלך, לא הרביצו לך, ירקו עליך כי אתה יהודי. עם זאת הוא ראה עין בעין את נטיותיי לפאן שמיות, כנעניות, חברות במפלגה הקומוניסטית הישראלית ובדחיית כל סממן "יהודי" מחיי. הוא אהב את "הישראליות" שבחרתי לחיות, בהחלט.

אבל

לא עמד בדרכו של אחי הצעיר לחזור בתשובה, להגר לארה"ב. פלורליזם עד הסוף.

כפי שכתבתי והצהרתי: מעולם לא היה בי יחס ל"אדמה" או ל"מולדת" כערך בעל משמעות. לא הגדרתי עצמי כ"אזרח העולם", אבל שיקעתי עצמי עמוק בתוך תרבות צרפת כפרנקופיל, התעניינתי במיסטיקה הודית, בזן, התרבות האנגלית היתה נר לרגליי. מהתרבות האמריקאית אני סולד עד עצם היום הזה.

לכן, לו אהגר זה יהיה לאירופה, ורק לאירופה.

הגירה היא ענין שנדון במציאות חיינו. 

היא לא אופציה ממשית בשלב הזה לבת זוגי, אלא אם כן שני צאצאינו יחליטו להגר, ולכן לעת עתה היא גם לא אופציה ממשית עבורי, אלא אם כן ארגיש חרדה כזו קשה, שאהגר גם אם בת זוגי תשאר בארץ.

התמונה למטה מצביעה על מגמות הגירה בעולם

https://www.hila-matnasim.org.il/designFiles/2621627546565rand.pdf

514 - האוקסימורון של השבת כל החטופים והניצחון המוחלט על החמאס

 זה נושא השרביט החם להשבוע.

אינני רואה בצירוף "השבת חטופים ונצחון מוחלט על החמאס "

אוקסימורון. 

האוקסימורון בהגדרתו הוא צירוף של שני הפכים לשלם אחד. מטאפורה מתוחכמת במיוחד, כגון: שתיקה צורחת. ההגדרה המקובלת היא:

ביטוי הכולל דבר והיפוכו. "ארגון אנרכיסטי זה אוקסימורון.

רעיון הכולל בתוכו אבסורד או סתירה עצמית. "קאדילק עם צריכת דלק נמוכה זה אוקסימורון."

האוקסימורון איננו דיאלקטיקה, אם כי ישנם הרואים בצורה זו מקרה פרטי של דיאלקטיקה, שהיא צורת חשיבה מורכבת ודינאמית של המציאות. כפי שכתבתי בתגובה למוטי: האוקסימורון "מקפיא/מנציח" תמונה והדיאלקטיקה היא ביטוי של הדינמיות/השינוי במציאות, ההיפך הגמור מ"סטטיות".

האם השבת החטופים וניצחון מוחלט הוא רעיון שיש בו "סתירה פנימית"?

לענ"ד זו אחת מסיסמאות השיווק הכי חזקות של לשכת התעמולה הביביאנית. היא בעצם מגדירה באופן חד ביותר את תלות שני המצבים זה בזה ולא סתירה ביניהם.

שהרי: השבת החטופים = נצחון מוחלט על החמאס או נצחון מוחלט על החמאס = השבת החטופים.

אנחנו במלכוד, ולדעתי זו כוונת כותרת הנושא החם. נצחון מוחלט בלתי אפשרי אבל השבת החטופים אפשרית, אלא שסיסמת השיווק הקליטה, שנקראת כאן "אוקסימורון" מייצרת קשר תלותי-הכרחי עמוק בין השניים. זה לא אוקסימורון, זו פרשנות מסוימת של התעמולה הממשלתית כיום.

513א' - מצב המדינה 2024, דו"ח מרכז טאוב

 בהמשך לשני הנושאים האחרונים של השרביט החם: מה עכשיו? ישראל 2030 אני רוצה להפנות תשומת לבכם למחקר שפרסם מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל בשם:

תמונת מצב המדינה 2024

וכך הסיכום נפתח:

מרכז טאוב מפרסם את חוברת "תמונת מצב המדינה" לשנת 2024, המתמקדת בסוגיות פנים ישראליות בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, בריאות, דמוגרפיה, רווחה, חינוך, הגיל הרך, וסביבה ובריאות. החוברת רואה אור בתקופה שבה תושבי ישראל ורבים בעולם עסוקים בסוגיות הביטחון במדינה ובמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, ומטבע הדברים נכללות בה התייחסויות להשפעות המלחמה בתחומים השונים. החוברת כוללת נתונים עדכניים על מצב החברה והכלכלה בישראל ומבחר ממצאים ממחקרים שפורסמו לאחרונה על ידי מרכז טאוב העוסקים במגוון נושאים, בהם העלייה החדה במספר מקבלי דמי אבטלה בחודשי המלחמה הראשונים וההתאוששות שנרשמה בהמשך; נתונים המציגים דיווחי הורים על נסיגה התנהגותית של ילדיהם מאז פרוץ המלחמה; ונתונים על שוק הביטוח הסיעודי בישראל. עוד מוצגות בחוברת השוואות של ישראל למדינות ה-OECD מבחינת יוקר המחיה, שיעור הוצאות הבריאות במימון הממשלה, ועוד. את החוברת כתב וערך פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

על המכון עצמו תוכלו לקרוא כאן

מסקנה זהירה מהדו"ח:

מסקנה כוללת:
ישראל מפגינה חוסן מרשים נוכח משבר ביטחוני עמוק, אך זהו חוסן זמני. ללא השקעות ממוקדות בחינוך, בריאות, רווחה וצמצום פערים – התשתיות החברתיות לא יעמדו בלחץ, והאי־שוויון עלול להעמיק באופן שיערער את עתיד המדינה.

513 - ישראל 2030

 לא רציתי לכתוב על נושא זה, המופיע בשרביט שלנו . לכן ביקשתי מפרדי[ AI, ב"מ] לכתוב על נושא זה, ואביא דברים ב"שמו".

אינני חותם על התחזיות, אינני בטוח שאני מסכים אתן, אבל אני לא מסוגל לעמוד במטלה הזו. נדמה לי שחשוב מאוד לנסות ל"פנטז" את העתיד. פרדי עושה זאת, במקרה דנן, טוב ממני.

עם זאת, יש כמה כללים שעליו לעמוד בהם:

1. תחזית חיובית

2. תחזית שלילית

3. תחזית מנוגדת  לאפיון שלו אותי כ"אדם מסוים" עבורו.*

---

---

🟢 תחזית חיובית לישראל 2030:

בשנת 2030, ישראל חווה תקופת פריחה מדעית, חברתית ותרבותית.
הסכמי שלום והבנות אזוריות חדשות עם מדינות המפרץ, לבנון ואפילו סעודיה, מובילים לשיתוף פעולה טכנולוגי וכלכלי חסר תקדים.
החברה הישראלית מגלה מגמות של פיוס פנימי: מערכת חינוך חדשה מדגישה חשיבה ביקורתית, פלורליזם וסובלנות.
פערים כלכליים מצטמצמים בזכות רגולציה חכמה והשקעה בפריפריה.
ישראל נהפכת למרכז עולמי ב-AI וברפואה מותאמת אישית, עם תשתיות תחבורה ירוקות מהמתקדמות בעולם.

---

🔴 תחזית שלילית לישראל 2030:

בשנת 2030, ישראל חווה משבר פנימי חריף ומתמשך.
הקיטוב הפוליטי התרחב לממדים חסרי תקדים, והחברה מפולגת בין גושים אידאולוגיים, דתיים ואתניים.
בריחת מוחות מתגברת: מדענים, יזמים ואמנים עוזבים בהמוניהם בעקבות כרסום חופש הביטוי, הידוק השליטה על מערכת המשפט והחמרה ביחסי דת ומדינה.
העוני גובר, במיוחד בקרב החברה החרדית והערבית, והאבטלה גבוהה כתוצאה מאוטומציה חסרת תכנון.
בזירה הבינלאומית – ניכור, סנקציות חלקיות, ואובדן השפעה. העימות מול איראן גלש לעימות ישיר, ומעגל האלימות באזור התרחב.

---

🟡 תחזית הפוכה להשקפתך (כפי שאפיינתי):

בשנת 2030, ישראל משגשגת בזכות אחידות תרבותית ואידיאולוגית.
הממשלה מחליטה לאחד את מערכות החינוך תחת תכנית אחת "יהודית-ציונית מסורתית", הכוללת חינוך חובה בתנ"ך ובמורשת הרב קוק.
תיאטרון, טלוויזיה וספרות ממומנים לפי קריטריונים של "קידום רוח לאומית", והאקדמיה נדרשת ליישר קו עם ערכי "ציונות מתחדשת".
הפרדה מגדרית מתקבלת בהבנה במרחבים רבים, בשם "חירות תרבותית".
מערכת המשפט עוברת רפורמה מלאה, וישראל מתקרבת למודל "דמוקרטיה לא ליברלית", בדומה להונגריה.
התוצאה: יציבות שלטונית, שגשוג כלכלי בזכות ריכוז סמכויות, וירידה בפשיעה – אך במחיר פגיעה חמורה בזכויות פרט ובחופש ביטוי. 

לגבי העמדה האחרונה, שימו לב לציטוט שהביא פרדי:

הכחשת מורכבות: אמנות, פילוסופיה, ביקורת — נתפסות כאיום. ברוח ניטשה: העדר סובל מהאמת, ולכן בוחר לשנוא אותה.

---

*בבלוג הנפלא קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז שכותב GeorgVon1 אחד י.ד.  הביא סיפור על מהנדס ששאל את GPT שאלה: צ'אט ג'יפיטי ענה לו תשובה יפה וארוכה ואז סיים עם יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. 

512 - הלאה?

 או בניסוח של טליק "מה עכשיו"

לקח לי הרבה זמן לחשוב על הנושא הזה, וגם לרצות לכתוב עליו. קראתי את המבוא לנושא כפי שניסח טליק, וחשבתי על הדברים שאני קורא או פוגש בפורומים מסויימים במרשתת או בשיחות זהירות עם חברים או בכעסים שבת זוגי משחררת בעקבות החדשות.

אחד הדברים המהירים שקרו הוא "החזל"ש". לא מפתיע אותי. 12 ימים של טילים לא הצליחו ליצור את המסה הקריטית הנדרשת ע"מ לפגוע בעורף הישראלי.

חבר טוב שלי כתב לי במקום מסויים שהאחדות הישראלית קשורה אך ורק לקיום. ברגע שהאיום מסתיים, הפלגנות, השנאה ההדדית חוזרות.

מי שמקשיב לחדשות מבין שתהליכי ההשתלטות על חופש הדיבור, המחשבה, הביטוי ממשיכים - כך למשל הוחלט אצל השרים לחוקק חוק לסגירת מחלקת החדשות של תאגיד השידור.

מי שחושב שאנחנו עדיין מדינה עצמאית ולא מדינת חסות כנראה לא מקשיב לדברי הפריץ טראמפ, לאיומים הבלתי פוסקים של ח"כים ושרים, או להתפרעות של ח"כים מהימין בבית המשפט העליון בזמן דיון בעתירה שעוסקת בהגבלת כוחו של רה"מ או שריו.

אז מה עכשיו?

יש העכשיו הפרטי ויש העכשיו הציבורי.

האם אנחנו, אלה שחושבים עדיין שיש תקווה, במיעוט? כשאני שומע את בת זוגי מדברת מפורשות על הגירה, כשאני מבין שבולגריה היא אופציה בת קיימא ממש, או הגירה כפליט פוליטי לנורבגיה אף היא אופצייה בת קיימא לא פחות - אני שואל את עצמי: האם יש מדיניות לעידוד הגירה של ציבורים מסוימים?

הבת שלנו ובן זוגה לא מסתכלים מסביב. מבחינתם אין בעיה. חירות הפרט, במשמעות הפוליטית הרחבה לא ממש מענינת אותם, לכן לא נראה שהם ינסו להגר, מה גם, שמבחינתם הגירה תהא קשה כשאול. בני ובת זוגו בהחלט משתעשעים עם הרעיון. יש מכשול אחד, אבל הוא עביר בעיקרון, זה רק זמן. האם נהגר אתם?

אז, זהו העכשיו.

https://he.israel-music.com/zvika_pick/what_now/

 

511 - אדם לאדם זאב

 בפוסט הקבוע שלו בימי חמישי כותב מוטי על התקווה. הגבתי לשיר הלא קל שכתב במעין סיכום "לענ"ד התקווה הזו היא הגיבור האמיתי של מלחמת ישראל-איראן."

בהערה הזו בהחלט כיוונתי לעורף, לגילויי האחווה העמוקים, לעזרה ההדדית. גם התכוונתי לכך, שעל אף הפאניקה [כפי שציין בתגובתו מוטי] ששררה, משהו חזק בעורף הישראלי לא נשבר. נכון, סגירת גבולות הארץ ליציאה עודדה עסקי מבריחי אנשים [כן, כן... יש לי חבר ששילם הרבה כסף ע"מ שיוברח מהארץ] ואולי נקבעה ע"מ לחזק יסודות של פאניקה, אבל איכשהו... קיטורים, בדיחות, מ"מים* בלי סוף עשו את מלאכת שחרור הלחץ והחרדה.

ברם, תמונה זו מוכתמת היטב בגילויים קשים על מקומות בהם הופקעו שלא כחוק מקלטים לטובת בעלי ענין, או על מניעת כניסת אנשים למקלט, או על גזענות בוטה - גירוש ישראלים-ערבים/דרוזים ממקלטים. 

על ענין זה כתבה שיר-לי גולן ב'מעריב' ב- 25.6.25 טור דעה קצרצר:

כותרת המשנה:

ולסיכום, פסקה ממרכז המאמר ופסקת הסיום

האם לכך הגענו?

האם הגענו לתוצאה ש"אדם לאדם זאב?" וכולנו יודעים שזאב לזאב אינו זאב כי אם בן ברית, עורף לסמוך עליו.

האם מלחמה נוספת מסוג כזה או דומה, בה העורף הוא חזית המלחמה יחזק מגמות בדלניות וגזעניות?

האם אפשר להתנחם בארגוני העזרה ההדדית ההתנדבותיים שנוצרו "אד-הוק" בעקבות כשלון הממשלה לטפל בעורף? [ויש האומרים שזו היתה מטרת הממשלה מלכתחילה.] האם הנסיונות הבוטים והשקופים לסכסך כמה שיותר בין אזרחי המדינה ותושביה לא יצלחו?

---

* מ"מ או מי"מ היא תמונה מוכרת ובה טקסט ביקורתי או אחר. [מומחי אומנות יקראו למי"מ - "רדי מייד"]

510 - יש הפסקת אש?

 כן יש או לא יש

קמתי מוקדם מאוד, לא מצליח להירדם, ושוטטתי, אחרי קריאת העיתונים ופתירת התשבץ היומי ומשחקי החשיבה, באתרים שונים.

וכך הגעתי לשאלה הזו:

למה בנות לא מבינות שלבוש זול מונע מבנים איכותיים להתחיל איתן?

שאלה הזו קיבלה כמה תשובות. 

אחת ממש ארוכה הניחה שהשואל הוא בחור חרדי, ואז "זול" מתייחס כנראה ללבוש חושפני, אחר ציחקק על מחיר חולצה ושאל: מה תעדיף, צעירה במכנסונים ב- 50 ש"ח או בת 60 בגוצ'י שעלה לה אלפי שקלים?

אחרת טענה שהוא הטריד אותה מינית.

אני בחרתי לכתוב תשובה אחרת:

היה לי חבר, לפני שנים, בחור משכמו ומעלה - חתיך, ספורטאי, השכלה אקדמית גבוהה, היה ביחידות סודיות ביותר - אבל הוא אהב בחורות "זולות", כלומר, אם אני מבין נכון את המושג "זולה", כאלו שגופן עבורן אינו סיבה להתבייש, שיודעות היטב את השפעתו על גברים.

הוא אמר לי, שבנות מ"המעמד החברתי שלו" [לא חשובה העדה] כלכך תקועות מבחינה מינית שממש לא בא לו לשכב אתן. מה גם שיש להן תוכניות עתידיות "מורכבות" וסתם "סקס"  "לא בא להן".

אני מניח שהכוונה ב'זולות' היא כמובן לבוש חושפני, אבל הניסיון הארוך שלי מצביע על כך שגם המשוחררות וגם הלא משוחררות אינן "זולות".

"זולה" אינו משקף דבר, אלא שיפוט מתנשא, מחפצן של אשה. 

עכשיו נעבור לסוגייה החשובה יותר - 

מה זה "בחור איכותי"?

הנה כמה הצעות:

* גבר שמוריד את מושב האסלה לאחר שגמר להשתין? 

* כזה שמנקה אחריו, מוריד כלים מהשולחן, מדיח כלים, שותף בגידול הילדים? 

* בחור בהייטק שמרוויח מאות אלפי שקלים, מרצה באוניברסיטה, רב ראשי?

* כזה שלא לובש בגדים חושפניים?

או

מה זה בחור זול?

* לא משכיל?

* מעדה מסוימת?

* גוף מוזנח?

* מחפיץ נשים?

* לובש בגדים חושפניים?

בחיי, לפעמים אני מגזים.

בחיפוש אחרי תמונה מתאימה, לא מצאתי ולו תמונה אחת שמבהירה מהו בחור זול, אבל בלי סוף הצעות איך להפוך לגבר איכותי במהירות.

509 - איראן

 הנושא החם - איראן

כמה פעמים חשבתי לעצמי, כתוב על חוויותיך במקלט, אבל לא נסתייע. אני מעדיף לכתוב על דברים אחרים.

לפני שנתיים פגשנו גולה איראנית בנורבגיה, בסטוונגר [עיר נמל נפט חשובה מאוד בדרום נורבגיה]. מהר מאוד התחברנו.

יש בי גם סלידה מציור האויב כ"השטן", ואתמול בשיחה עם הבחור מחנות 'הטבע' סיכמנו שתגובות טראמפ וחלק מהקיצוניים אצלנו מתאימות לעולם שחור-לבן של המערבון הקלאסי.

מלחמה היא כלי יעיל ל"גיבוש" העם, אפילו זכויותיו ניטלות ממנו. האם "ישראל" היא האויב המלכד את משמרות המהפיכה? יש משהו אירוני בכך, שגם בישראל הופכת  איראן ל"האויב" ובכך "נוצר" גיבוש לאומי, אבל התמונה איננה פשוטה כפי שעולה מדבריי.

בשלב הזה אין לי מושג לאן הדברים נוטים, מאז אתמול בבוקר יש דממת טיווח. הרטוריקה הישראלית והאיראנית ובטח האמריקאית משדרת כל הזמן איומים, הפחדות

אני רוצה להמליץ על הפוסט "החתונה של אבנר" בבלוג חאראקי של ליאור גלציאנו

508 - שבוע הספר [העברי?]

 הנושא החם, שנכתב בטרם הותקפה איראן, וכולנו בבית רועדים מפחד, הוא: 

שבוע הספר העברי 2025 

טליק מבקש להמליץ על שלושה ספרים.

האמת, קשה מאוד לבחור מבין מאות הספרים, ואולי יותר, שקראתי בימי חיי את השלושה, אבל אנסה להצביע על אלו שהותירו בי חותם ממשי:

הספר הראשון הוא "המיתוס של סיזיפוס" של אלבר קאמי

זה היה הספר הראשון שנתן לי תשובות עמוקות וממשיות לשאלות שהטרידו אותי במשך שנים רבות.

הספר השני, בעצם טרילוגיה שפורסמה בספר אחד הוא: EARTHSEA של אורסולה לה-גוין

זה ספר פנטסיה מבריק, ששואב ממיטב המסורת התרבותית האנושית. הצלחתי להזדהות לעומק עם דמות הגיבור המיוסר וללמוד דברים חדשים.

הספר השלישי הוא "אלה תולדות" של אלזה מורנטה

כמו שני קודמיו, הספר עורר בי תפיסה חדשה ואחרת של המציאות. נדמה לי שקרה לי מה שאריסטו דיבר עליו "חווית קתרזיס" עמוקה, כמו אחרי סרטו של פליני זכרונות.

507 - פיקוח על הבינה המלאכותית?

 נושא ה- AI אינו יורד מסדר היום, מעורר שאלות ותהיות רבות, וגם חששות וחרדות רבות.

הנה שאלה שעלתה ב- QUARA, ועניתי עליה:

האם לדעתכם צריך להיות פיקוח על הבינה המלאכותית? (מאחורי הבינה המלאכותית עומדים גם אנשים, ואי אפשר תמיד לתת את התירוץ ציני של, אלו ההזיות של הבינה המלאכותית)*

----

זו שאלה מרתקת, שמטרידה את המחקר עצמו של "בינה מלאכותית", פילוסופים רבים, אנשי מוסר וגם עתידנים מקצועיים כמו עתידנים הכותבים ספרי מד"ב.

לעת עתה כל תוכנות LLM נשמעות כבעלות אופי, עצמאות אינטלקטואלית ואפילו יכולות לחבר שיר, לצייר ציורים, לכתוב שאלות חזרה למבחן בתנ"ך [ הנכדה שלי נעזרת המון באפשרות הזו ע"מ להתכונן למבחנים.]. במחקרים רבים בתחומי המדע הקשה והמדע ה"רך" נעזרים בהן ע"מ ליצור דגמים אפשריים של תוצאות, כלי מחקר וכו'

יש חשש אצל רבים, שכמות הידע אליה נחשפות מכונות LLM תצית בהן "תודעה עצמית", ובאופן "טבעי" [למה באופן טבעי? זה תמיד מרתק אותי היכולת של המין האנושי להשליך את תכונותיו הבזויות ביותר על דברים חיצוניים: שטן, שדים, עמלק, כישופים וכיום AI] התודעה הזו תהווה סכנה למין האנושי, יתעורר בה רצון להשמיד אותו כמתחרה. ברור שזו תפיסה דרוויניסטית מכניסטית לגמרי של "החזק שורד" ע"י חיסול מתחריו. האם אנחנו "מתחרים עם AI כך שהוא חייב ל"השמיד" אותנו? בספרו הנפלא של היינלין, "עריצה היא הלבנה", מייק -ב"מ שהתעורר באופן עצמאי לגמרי, מייצר לעצמו "אזורי מחייה" ע"י יצירת רשת חשמלית, משתף פעולה עם המרד של הירח בארץ, ומשהסתיים המרד הוא "מכבה" עצמו לעד. האם ה- AI המודרני ישמיד ערים כדי ליצור לעצמו "מגה חוות שרתים"?  בסרטו של טום קרוז IMF שני החלקים  אין סיבה הגיונית לשנאת ה"יישות" את בני האדם. דווקא בסדרה 'ווסטוורלד' בעונותיה האחרונות, או בקדימונים ל'חולית' שכתב בנו של פרנק הרברט ה-AI "אומניוס" הרשע והאכזר ולרגע לא נשכח את מטריקס על שלושת חלקיו - ל AI ישנן סיבות רבות להיפטר מבני האדם או לשעבד אותם.

שאלת "התעוררות התודעה אצל המכונה" מעוררת אצלי את השאלה: איך נוצרה אותה בינה, תודעה, יכולת מופלאה של ההומוספיינס?

לאף אחד אין תשובה. יובל נוח הררי בהרצאותיו הרבות טוען שזו כנראה מוטציה גנטית. ישנן תיאוריות שמנסות להסביר שבהומוספיינס בשל "מידע רב" ניצתה לפתע "הבינה". 

הבעיה, לדעתי נמצאת במקום אחר לגמרי. היא לא ב"תודעה שתוצת באורח קסם או באורח לוגי, פיזקלי, כימי או אחר, אלא באלה שיפעילו את הכלי המתוחכם הזה לטובתם, מבלי לחשוב או להתענין באחרים, לצורך שליטה, כוח. כלומר תמיד האחריות היא של "המין האנושי" ולא של המכונה.

אשר על כן

הפיקוח צריך להיות על בני אדם, על מעבדות שחוקרות ומפתחות את ה- AI, על משטרים אלימים [כמו צפון קוריאה, רוסיה] שירצו להשיג שליטה מירבית בעולם באמצעות AI חזק, מתוחכם, כזה שמשנה את כללי המשחק, כמו למשל פצצת האטום.

אני לא אופטימי ולא פסימי, אני אופסימיסט.** 

החברה האנושית עוברת עכשיו אסון אקולוגי ממדרגה ראשונה, שמי שיצר אותו הם בני האדם. הבעיה כיום איננה ה- AI אלא התחממות כדוה"א, היעדר פתרון טכנולוגי להגירה מחוץ לפלנטה שלנו. הגירה מאז ומעולם היתה אמצעי שרידה של ההומוספיינס. אמצעי שהוביל אותו בסופו של דבר לשליטה בפלנטה. האם נחווה את אותו הרס האקלים כמו בתקופת הדינוזאורים? האם התפוצצות הכור בצ'רנוביל והתוצאות אחר כך מרמזות לכיוון אליו אנחנו מתקדמים בצעדי ענק במאה הזו?

כך, שאני תופס את ה- AI כסכנה פחותה ביחס לסכנות אחרות המאיימות עלינו בסוף הרבע הראשון של המאה ה- 21.***

אני שמח שאינני נביא, חוזה או אפילו מיסטיקן מתקשר עם ישויות חיצוניות.

אבל, כן

פיקוח כלל אנושי על תהליכים הורסי אקלים, פיקוח מירבי על פיתוח ה- AI, פיקוח על משטרים טוטאליטריים מסוכנים לכלל האנושית.

----

* בחרתי לא לשנות את ניסוח השאלה.

האמת, אין לי מושג מה הכוונה ב"הזיות של הבינה המלאכותית", לכן בתשובתי התעלמתי מהקטע הזה בשאלה.

**

המונח "אופסימיסט" הפך לסוג של מושג פילוסופי או פוליטי, שמתאר אנשים שממשיכים לתפקד ולהאמין בעולם גם כשברור שהוא הולך ומתפרק — לא מתוך טיפשות, אלא כאסטרטגיה של הישרדות רגשית או פוליטית.

***

הגליון האחרון של העיתון הדיגיטלי "הזמן הזה" מציג 6 מאמרים קצרים המסכמים את רבע המאה הראשונה, מנקודות מבט שונות. ממליץ עליו מאוד. 

506 - קביעות או שינוי?

 המדור החם שואל: חופשה באותו מקום או במקום חדש? 

במשך שנים ד' ואני חילקנו את חופשת הקיץ בינינו. חלק ממנה הילדים היו אתי וחלק ממנה הילדים היו אתה.

לא אהבתי לצאת לחופשות מחוץ לבית. גם לא אהבתי לטוס לחו"ל.

מאז 2015 חל שינוי בסגנון החופשות שלנו. נדמה לי גם, שאז גם הוחלה רפורמת "השמיים הפתוחים", וטיסות לחו"ל לא היו יקרות מאוד, וכך יכולנו לטוס לכל מיני מקומות, במחירים סבירים.

במהלך עשר השנים הללו נוצרו כמה וכמה דפוסים ברורים. יש חופשת "בטן-גב" שאנחנו חופשים ברודוס בכפר דייגים קטן. כבר 7 שנים. אותו מקום, אותו "חדר/דירה". אנחנו מכירים את כל בעלי העסקים בטיילת, בעלת הבית חברה שלנו. לא מוותרים.

חופשה פעילה היא חופשה בה אנחנו יוצאים לזמן ארוך לעיר/למחוז/למדינה. זו חופשה שמתוכננת היטב. אנחנו משתמשים בתחב"צ המקומי. בהיותי חובב צילום זו גם חופשת צילום עבורי. איננו מצטרפים לקבוצות, אלא לבד. הולכים המון ברגל.

חופשת משפחה מדי שנה כבר כ-6 שנים בוילה במושב בצפון הארץ. בשנה שעברה לא הלכנו והתבאסנו, מצאנו תחליף. השנה כבר הזמנו מקום. אנחנו מגיעים לחמישה ימים, סופ"ש ועוד 3 ימים. אנחנו מממנים. הילדים עם משפחתם. החתן שלנו מרגיש חובה עמוקה להזמין את כולם לארוחה במסעדה, לא רבים אתו.

חופשת חג המולד/חנוכה מדי שנה כבר כחמש עשרה שנים אצל גיסי ומשפחתו בנורבגיה. לצערנו הם כבר לא יכולים להגיע, אז אנחנו מגיעים ונמצאים אתם. פעמים רבות אנחנו נוסעים לבקר במקומות שונים בנורבגיה.

https://sababatours.co.il/?g=products&a=view&pid=39015