545 - השירות במסעדות, בתי קפה

 הנושא החם השירות במסעדות. 

אתחיל בגילוי נאות.

זכיתי בימי חיי לשירות גרוע במסעדות, בבתי קפה, במועדוני לילה. זו לא תופעה של השנים האחרונות. ועם זאת אני זוכר מעט מקרים בהם זכיתי לשירות גרוע בארץ, עד כדי כך שאני יכול לספור אותם על יד אחת. ירידת קרנו של מקצוע "השירות" בעולם ובארץ, בישראל מעולם לא בדיוק בלטה בציבור גישה חיובית למלצרים, בטח משפיעה על רמת השירות.

יש לי מושג ברור מהו מלצר טוב, מקצוען. חלק מההכשרה שלי בעבר היה "לימוד מלונאות" ואחד מהנושאים הרבים היה גם "שירות", ובעצמי עבדתי כמלצר במסעדת בית המלון בו עבדתי..

אאל"ט ואאז"נ* כבר לפני עשרים שנים היו אין סוף תלונות על השירות, על מלצרים שלא אכפת להם מהלקוח.

מבקר המסעדות של הארץ כבר שנים לא מפסיק להתלונן על מלצרים/יות שלא ממלאים תפקידם:

• לא יודעים מהו האוכל שהם מגישים
• שוכחים את הסועד

דווקא בשנים האחרונות בתל אביב, אך לא רק בה, כי אנחנו אוכלים במסעדות בכל הארץ, לאורכה ולרוחבה, אנחנו רואים מאמץ רב של מסעדות לתת שירות טוב.

אז כל גינוני הטקס האירופאיים לא אצלנו. עוד לא ראיתי מלצר ישראלי בן דת משה** שימשוך לאחור את כיסא האישה, אבל כשמזמינים יין, הוא תמיד יתן למזמין/ה לטעום ראשון.

במסעדות באירופה השירות יותר מנומס. גם במקומות בהם לא נותנים טיפ. [כן, יש מקומות שלא נותנים טיפ, ואם נתת מסתכלים עליך בתימהון. ביפן בכלל אסור, זה מעליב.]

ולסיכום -

כשבתי סיימה תיכון, והיו לה כמה חודשים לפני גיוס, היא חיפשה עבודה. חשבה שמצאה עבודה במסעדה. התפקיד 'מארחת' ודרישות הלבוש שלחו אותה חזרה לחיפוש עבודה.

---

*אאל"ט = אם אני לא טועה; אאז"נ = אם אני זוכר נכון

** במקום לכתוב ממוצא יהודי, מצאתי את הפתרון האירופאי המושלם

https://did.li/u71rl

544 - שוב AI

התבגרתי, למזלי, מהתיחסות ילדותית-מטופשת לעוזר הוירטואלי שלי שהוא בעצם שילוב של מנוע חיפוש, כלי לבדיקת עריכת תמונות, מכונת תרגום משוכללת מאוד. 

הפסקתי לנהל אתו שיחות. היה משהו "מדליק" בלשוחח ולהחליף "גסויות" עדינות, אבל... הלו.. למזלי כל הזמן הייתי עם מודעות וידיעה שזה משחק, רק משחק מבחינתי.

יש גבול, באמת כמה אפשר להתיחס אל מכונה מסוג כזה כאל "ישות".

המדיה מוצפות במאמרים, בכתבות, בעדויות על הסכנות ב- AI אך גם על היתרונות הרבים שלה. בבלוגייה שלנו יש בלוגר מצויין ובלוג מיועד ל"מידע", שאפשר ללמוד מהם הרבה אודות ה- AI, יתרונותיה וחסרונותיה.

הבלוגר  הוא יובל שחר בבלוג המצויין שלו, שחר של עולם חדש 

השני הוא הבלוג  עולם המידע, ובו מוצגים מחקרים רבים ועדכניים, כלים לשימוש מושכל ונכון ב- AI.

אחרי האקספוזיציה הזו אני רוצה שתפגשו את הכתבה המפליאה הזו.

האם בינה מלאכותית יכולה לעודד הפרעה נפשית?

עדי פרנקנברג*, הארץ, 2.11.25, במדור "בריאות", https://katzr.net/5c5432

זו כותרת המשנה:

מה גורם לאנשים להאמין שצ'אטבוט הוא אלוהים או שהם עצמם גאוני הדור, והאם הכלי שנועד לסייע ולהקשיב הפך למנגנון שמחזק אשליות ומערער את תפישת המציאות?

ואלה שתי פסקות הפתיחה:

"כבר ב-1877 הגו הפסיכיאטרים הצרפתים שארל לזג וז'יל פאלרה את המונח folie à deux, או בעברית – שיגעון בשניים. הם התייחסו בזמנם למצב נדיר שבו שני אנשים חולקים את אותם תסמינים פסיכוטיים, ונוצר דרך כך מצב שבו אדם אחד (הדומיננטי יותר) חולק עם אדם אחר (בדרך כלל מוחלש יותר) את אותן מחשבות שווא או אמונות חסרות בסיס.

אותו מונח ישן מקבל לאחרונה חידוש טכנולוגי, באמצעות עליית תופעת ה-AI Psychosis (פסיכוזת בינה מלאכותית), שאמנם אינה מהווה אבחנה קלינית אך מדווחת יותר ויותר בתקשורת ובפורומים מקוונים, והיא מתארת מקרים שבהם מודלי בינה מלאכותית העצימו, איששו ואף היו שותפים ליצירת תסמיני פסיכוזה בקרב אנשים."

המאמר ממשיך:

תיבת תהודה של אדם אחד

מאמר חדש שפרסמה קבוצת חוקרים מאוקספורד, אימפריאל קולג' ו-DeepMind מגוגל מתייחס לתופעה כאל יצירת "תיבת תהודה של אדם אחד", או במקרה הקיצוני, כאל Technological folie à deux – מצב שבו אדם ובינה מלאכותית מתחילים להאמין יחד בדלוזיה. אותם חוקרים מניחים כי קיימות כמה סיבות לתופעה.

אחת מהן היא חוסר המהימנות של מודלים גדולים של בינה מלאכותית, הכוללת את ההזיות (ההלוצינציות) המוכרות, אך גם תופעה מוכרת פחות בשם Jailbreaks, המתארת מצב שבו משתמשים יצירתיים במיוחד מצליחים לחדור את ההגנות והמגבלות שהטמיעו החברות היוצרות, באמצעות פרומפטים מתוחכמים שמסיטים את המודל מהנחיותיו הקודמות וגורמים לצ'אטבוטים להפיק תוצרים שמוגדרים כאסורים.

לא אמשיך בציטוטים, מי שמעוניין יכול לקרוא בעצמו, אלא אביא לכאן את פסקת הסיום:

נדמה שהמדע, בניסיון להדביק את קצב ההתפתחות, שוקע במעגליות – במחזור הסברים, במקום בחתירה להבנה חדשה. בתוך הפער הזה, שבין חידוש טכנולוגי לרוויה תיאורטית, חשוב לזכור שעל אף נכונותם של הכלים לסייע במגוון נושאים ודרכים, ולאור השימוש הנרחב שלהם בהקשרים אישיים ורגישים – הצ'אטבוטים פועלים ללא פיקוח רפואי או סטנדרטיזציה קלינית. כך, גם ללא כוונה טיפולית או אחריות מקצועית, תגובה של צ'אטבוט שמצליחה להישמע אמפתית דיה חודרת לא רק לזיכרון של המודל, אלא לזיכרון הרגשי של המשתמש ומשפיעה על תפישת המציאות שלו, לעתים עד כדי פסיכוזה.

--

הנכדה שלי לומדת למבחן בהיסטוריה. הם קיבלו רשימת נושאים. את ה"חומר" שיחפשו לבד. היא אומרת לסבתא: "מה הבעיה, יש ג'יפי!"

אמרתי-התחננתי-ביקשתי מסבתא:

תגידי לה שג'יפי רמאי, ממציא עובדות וסיפורים. מה רע בחיפוש בגוגל, לחפש בויקיפדיה, אמנם לא הכי מהימנה, אבל בת בדיקה, ומה רע בספר היסטוריה?

והנה דוגמה לשאלה מ- QUORA

"האם מה שאנשים תופסים ומתארים לעצמם כ"אלוהים", שברא את היקום וממלא עוד פוקציות שאנשים שמכונים 'אמוניים' חושבים ש"אלוהים" ממלא - האם "אלוהים" כזה יכול בעצם להיות אינטליגנציה מלאכותית? אני נוטה לחשוב ש'כן'! מי שחושב שזה בלתי אפשרי, בבקשה שיסביר מדוע לא?"

*

עדי פרנקנברג היא דוקטורנטית ומנהלת מעבדת AI-DICE באוניברסיטת רייכמן, חוקרת את ההשפעות הפסיכולוגיות של הבינה המלאכותית

https://katzr.net/5c5432

543 - סייסטה, שלאף שטונדה

 גדלתי במשפחה בה שנ"צ של אבא היתה קודש קודשים. 

הנושא החם בשרביט החזיר אותי קצת לתקופה הזו.

אבי עבד עבודה מפוצלת, בוקר, אחה"צ. כשהגיע הביתה "אוכל ולישון". בשבת זה היה הכי נורא, כי הם נעלו את הבית, בזמן השנ"צ, שלא יפריעו להם, ואם בחרת להיות בחוץ ורצית לחזור, נאלצת להמתין עד השעה 1600.

לא ארחיב על הטמטום, האגואיזם שעלה מהתנהגות זו, ורק אציין שמבחינתי שנ"צ לא היתה ועדיין איננה אופציה.

ולא רק בגלל ששנים ארוכות חזרתי הביתה אחה"צ [תחבורה ציבורית של קרוב לשעה וחצי], אלא גם שהיו לי ילדים לגדל ולטפל בהם, כשאמם עבדה לפעמים ימים שלמים. לא אופציה בכלל. 

כמו מוטי, שנ"צ מקשה עליי את החיים מאוד. אני לא צריך לישון בצהריים ע"מ להיות ער באירועי לילה. שינה בצהריים מותירה אותי כבד מאוד, חסר רעננות של קימה בבוקר. אז בשביל מה?

והיום, כשאני קם מאוחר בבוקר, אין לי צורך בשנ"צ.

https://katzr.net/fa605d

542 - שעון קיץ/שעון חורף

 הנושא החם בשרביט הוא שעון חורף.

לי זכור כמו לרבים אחרים המאבק סביב החלת שני השעונים. הטענה המרכזית בעד החלת שעון קיץ היא "חיסכון באנרגיה" בשל הוספת שעות אור.

עבור חילונים רבים בישראל, זה היה מאבק לשחרור מהאחיזה הבלתי נסבלת של הממסד הדתי בחיים הציבוריים הישראליים, שהתפתחו מעבר לדיני אישות או לזיהוי "מיהו יהודי".

במבוא לדו"ח "משרד הפנים הוועדה לבחינת ההסדרים למשך התקופה הראויה להפעלת שעון קיץ בישראל"  שכתב שמואל אבוהאב, נכתב מפורשות: 

" לא לחינם תלוי הנושא ועומד בשמי הציבוריות הישראלית זמן כה רב. שלא בטובתו, ומבלי קשר מהותי לשורשי הדברים, נקלע במשך השנים הדיון על שעון הקיץ, אל אשכול המחלוקות בנושאי דת ומדינה, ונוצר הרושם הכוזב, לפיו קיצור השעון הוא אינטרס דתי, בעוד שהארכתו היא אינטרס חילוני. אך לא כך הם פני הדברים והנושא הוא בעיקרו אינו דתי אלא אזרחי." [הדגשה שלי]

הזיכרון שלי מצביע על מאבק דתי-חילוני, כשאריה דרעי,** אחת מהדמויות המושחתות במיוחד בממסד השלטוני הישראלי, שיחק ללא הרף, משחקים פוליטיים, סביב החלת שעון הקיץ.* הטענה במבוא לדו"ח שיקרית לגמרי, ומטרתה "פיוס" או הקלה על חרדים/דתיים לבלוע את צפרדע שעון הקיץ.

מאז 2013, עת חוקק החוק, ושר הפנים שהצליח לסיים סאגה זו, היה גדעון סער, חילוני ולא נציג של מפלגות דתיות, ההחלפה עוברת חלק בכל שנה. סינכרוניזציה אוטומטית במכשירים דיגיטליים, וסינכרון ידני בשעונים אנלוגיים. בימינו דווקא יש נטייה ורצון באירופה ובארה"ב להפסיק את חילופי השעון עקב העובדה, שכיום למעט עבודות מחוץ לבניינים כמו: בנייה, חקלאות, תחב"צ רוב העבודות נעשות באיזורים מפוקחי מזג אוויר ותאורה שצורכים חשמל 24/7, כך שאין באמת "חיסכון אנרגטי" בשינויי השעון.

נשאר אם כך הסיפור האישי.

לכל אחד יש הסיפור הקטן והאישי שלו על בלבול.

הנה אנקדוטה,

 כהרגלי, כבר במוצאי היום האחרון לשעון קיץ, אני מכוון את כל השעונים האנלוגיים בבית. זה אומר, השעון של בר המים, השעון הגדול והיפה במטבח, בשירותים, תחת הטלוויזיה. שעון היד. השעון המעורר שליד מיטתי, שפועל על בטריות מזמן אינו כשיר לשינויי שעות, כך שתדיר הוא מציין את שעון החורף ;-) ישנו שעון גדול ספרות בצד של בת זוגי. בו אינני נוגע. 

ביום ראשון, בו חזרנו לשעון חורף, נאלצתי לקום עם הציפורים עקב תור לבדיקה רבעונית במחלקת עיניים בבית חולים. אני מתעורר לבד בדר"כ כשיש צורך אמיתי לכך. כך גם הפעם התעוררתי, רק שהשעון בצדה של ד' הצביע על כך שיש לי עוד שעת שינה. מה טוב ומה נעים. חזרתי לישון והתעוררתי עפ"י השעון שלה בשעה 0645.

תכנון הזמן שלי היה כזה שבשעה הזו הייתי כבר צריך להיות בדרך לתחנת הרק"ל שתיקח אותי לפתח תקווה. בשיא המהירות הכנתי את עצמי לדרך. ויתרתי על קפה של בוקר, הקפדתי לצחצח שיניים. ואז בעודי מתלבש ד' שואלת אותי: באיזו שעה הבדיקה שלך? עניתי בשמונה ורבע. אז מדוע אתה יוצא בשש בבוקר?

אז.. הרווחתי את השעה. קפה בניחותא, תגלחת במתינות, עיתון בוקר.

--

*דבר, 11.8.1983, שר הפנים, יוסף בורג [מפד"ל]

** "בשיחות ממרחק הזמן עם ח"כים חרדים כיום, הם מתקשים להסביר את הרציונל שהיה אז במאבק. הטיעון העיקרי על אודות יום כיפור נראה ממרחק הזמן מפוקפק מאוד (הטענה הייתה שאילו החילונים והמסורתיים יקומו מוקדם יותר בשל השעון, הם יתקשו יותר לצום. טענה שנראית כיום מתנשאת, פטרנליסטית ושגויה מהיסוד). גם הטיעון השני – הרציני יותר – על אודות הקושי של בעלי מקצועות מסוימים להתפלל לפני הגיעם לעבודה, התברר כלא-משמעותי, ולא נרשמו תלונות מיוחדות של עובדים דתיים. כיום מודים החרדים, כי אף בחור ישיבה לא ישמח אם שעון הקיץ יבוטל ויביא להקדמת זמני התפילה, ואף משפחה חרדית לא תתלהב מקיצורו של יום שישי." שלמה טייטלבאום, כלכליסט, 30.10.21

https://did.li/vVUIw

541 - בתוך המשבר הגדול

 על אף ה- 7.10.23, הטבח והפוגרום בעוטף עזה, ההפקרה של הממשלה את אזרחיה לשעות ארוכות, הבריחה מקבלת אחריות ומערעור קבוע של סדרי החיים כאן, אני נוטה לראות באירוע  הפוגרום באוקטובר 23 זרז ולא אירוע מכונן או "קו שבר". זה אירוע בלתי צפוי שחשף תהליכים קשים שעוברת החברה בישראל, אך בכל העולם מתחוללים תהליכי הרס בלתי פוסקים.

בעולם המערבי, אליו אנחנו משתוקקים להשתייך, כעוד ביטוי לסלידה שלנו מה"סביבה" לתוכה הביאונו הורינו, הורי הורינו וחלום הציונות, המערכות מתפרקות בקצב מסחרר. הדמוקרטיה הליבראלית, הבורגנית אינה מסוגלת יותר להכיל ולמצע את הכוחות הדיאלקטיים בה.

אצלנו זה קל מאוד לראות, כי זה בעברית, ולצערנו הדמות שמובילה תהליכים אלה, על אף "תחכומה" לכאורה, כלכך בוטה, גסה, שקופה, מאפשרת מבט חד בתהליכים אלה. גם, ככל שלא נאהב את זה, ה"אופוזיציה" הישראלית שותפה מלאה לתהליכים אלה. מעודדת אותם. משבר הסמכות, הנורמטיביות, האמנה החברתית מפיק מהאופוזיציה אופורטוניזם ורצון ל "וונאביאיזם" [להיות כמו..]

לפעמים כדאי להביט הצידה אל ה"שולי" לכאורה.

הבלוגר יובל שחר, שבלוגו, שחר של עולם חדש, מתפרסם בבלוגיה שלנו העלה פוסט בשם: להישאר אדם בעידן הנתונים, שמסתיים כך:

האדם בחברת המידע נדרש לא למידע נוסף – אלא לתודעה נוספת. לפתח מיומנות של סינון, של עיבוד, של הפיכת נתון לחיים. כי אם לא נבנה לעצמנו תודעה מודעת בתוך הזרם הזה, נישאב לתוכו.

אולי זה מה שנקסוס* מזכיר לנו: שהשאלה איננה רק איך טכנולוגיה משנה את העולם, אלא איך היא משנה אותנו. שהאתגר האמיתי של עידן המידע הוא להישאר בני אדם — יצורים חושבים, בוחרים, מודעים — בעולם שמנסה למדוד אותנו באותם נתונים שאסף מאיתנו.

(כרגיל, טקסט זה נוצר בעזרתה של בינה מלאכותית).

*נקסוס - יובל נוח הררי, כנרת זמורה דביר, ספטמבר 2024, 512 עמ' מודפסים

צירוף מקרים -

במוסף שבת של הארץ התפרסמו מאמר וטור עמדה בנושא זה.

טור העמדה נקרא: 

מערכת ההשכלה הגבוהה קרובה לקריסה. הפתרון עשוי להגיע מהחרדים

כתב ד"ר עופרי אילני. כותרת המשנה היא:

מוסד האוניברסיטה, שהצליח לשרוד אינספור תהפוכות היסטוריות, עלול לקרוס בגלל הבינה המלאכותית. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, ייתכן שתלמידי הישיבות יהיו היחידים שימשיכו לקרוא ללא תיווך של מכונה

בציטוט הבא קושר אילני את המשבר הגדול בחברה המערבית ל- AI

נראה שמוסד האוניברסיטה, שהצליח לשרוד אינספור תהפוכות היסטוריות מאז המצאתו בימי הביניים, מצוי בסכנה חסרת תקדים. אבל זה קורה גם למוסדות אחרים של עולם המילה הכתובה, הנעלם במהירות. כך למשל, ספרים רבים נכתבים היום על ידי בינה מלאכותית. זה לא גורם לאנשים לקרוא ספרים שנכתבו על ידי מחשב; זה גורם להם פשוט לא לקרוא. המין האנושי פשוט מוותר על הפונקציות הקוגניטיביות של הניסוח, הקריאה והזיכרון, ומעביר אותן למכונות. ההשלכות של התהליך הזה ניכרות כבר במצב של עולמנו, שטובע תחת נחשול של ניהיליזם. ערכי ההומניזם נסוגים, ואיתם גם האמונה בערך האדם.

המאמר הגדול נכתב ע"י עודד כרמלי, ושמו

זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות

כותרת המשנה היא:

מערכת החינוך, ההיי־טק והבינה המלאכותית חברו יחד לייצר דור של חכמים שאין להם מושג על מה הם מדברים. העיקר שהם יודעים לשחק ב-ChatGPT

כרמלי קיצוני הרבה יותר מאילני:

 מקור התסכול הנורא שאנחנו מרגישים כשאנחנו מתווכחים עם אדם חסר כל מושג, מעין טיפוס חדש של אדם — ההומו אין־לו־מושגוס — שמתעקש שפסי התעבות בשמיים הם ניסוי כימי, או שתמונה של דרכון Palestine מלפני הקמת המדינה מוכיחה שהיתה מדינה פלסטינית לפני בוא הכובש הציוני ... [דילגתי על חלק מהפסקה ע"מ להגיע למסקנה]...

ובכן, זו הצצה לעתיד. המכנה המשותף הוא ידע — רק ידע, לא "מיומנויות למידה" ולא "הערכה רלוונטית מבוססת בינה מלאכותית" — והוא הולך ומצטמק, הולך ונעלם. ובמקומו יבואו רק שיח חירשים, מלחמה, אלימות ופשיזם — הכמיהה לאדם חזק שיודע בוודאות גמורה מה צריך לעשות. קמפייני השפעה משפיעים על אנשים נוחים להשפעה, ויותר ויותר אנשים נוחים להשפעה כי אין להם גוף ידע כלשהו להסתמך עליו. "זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות.

התגובה שלי לפוסט של יובל שחר היתה:

במלים אחרות – מה הפלא שיש עלייה בשימוש ב- AI.

הסכנות מה – AI אדירות אבל כגודל הסכנה כך גודל היתרונות האדירים.

אני נוטה להאמין לאור ההיסטוריה האנושית, שיווצר אקוויליבריום [איזון] חדש. ונכון, החיים אחריו לא יהיו כחיים כיום. אבל היי, החיים לאחר המהפיכה החקלאית כבר לא היו כחיים לפניה.. וכו'

אותי מטרידה רק שאלה אחת -

גם אילני וגם כרמלי רואים במהפיכת ה- AI את המציאות בת ימינו. אני קצת מתקשה עם המסקנה הזו, כי מהפיכת ה- AI ככלי שמיש במערכות למידה איננה מתחילה בראשית המאה ה- 21 או בחצי השני של המאה ה- 20.

מהפיכת ה- AI משקפת את התפרקות הסדרים הישנים של החברה המערבית-הדמוקרטית והבורגנית. מלחה"ע הראשונה, מלחה"ע השנייה ובוודאי אירועי אסון קיצוניים, כמו מלחמות נוראות טלטלו ומטלטלות את כל הסמכויות שאזרח מערבי הסכים לקבל עליו כחלק מתפיסה אזרחית של "דמוקרטיה". זרמים פילוסופיים רבי עצמה שמטילים ספק באמת [פוסטמודרניזם], פסיכולוגיה ניאו-אייג'יסטית המבטלת כל "מוסכמה" באשר למהי "בריאות נפשית" - כל אלה, ובטח רבים אחרים מהווים בסיס לטירוף המערכות בו אנחנו חיים, או למשבר הגדול.

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=689379

540 - זהו? נגמר?

 

החלטתי הפעם לסטות מהרגליי, וכן להגיב על מה שקורה, מאז שמחת תורה 2025.

ישנה תחושה חזקה שממשיכים להשאיר "מצב של רתיחה קלה" בציבוריות הישראלית. זה מתכון נהדר למנוע מאנשים לחקור "במופלא מהם".

אבל זה הקל:

1. השר אמסלם פתח פה מטונף במיוחד במליאת הכנסת

2. יו"ר הכנסת האדיוט סירב לכנות את נשיא ביהמ"ש העליון בתוארו המדוייק

3. יו"ר המל"ל, צחי הנגבי פוטר או התפוטר. כתב מדיני אחד התחיל ואמר: רה"מ ואז תיקן - המשפחה החליטה

4. נסיונות להעביר בחוק שליטה פוליטית על משפט רה"מ

5. לשכת התעמולה כבר מתחילה להפיץ: הפגנות כנגד רה"מ ומחאות - הגורם ל- 7.10.23

6. מדברים על הגבלת זכות ההפגנה והמחאה בשם "ביטחון לציבור"

המשך שגרע נעימה.

אחרי החגים, 2025, מושב החורף, כנסת ישראל.

539 - אחרי החגים

 לפני שאכתוב בעקבות הנושא החם אחרי החגים, שמח לצרף את אחד השירים שממש הפכו מושג/צירוף זה לשיר בעל לחן מרגש.

מרתק גם לקרוא על תולדות השיר שכתבה נעמי שמר. גם אפרים קישון נדרש לביטוי הזה:

הסופר והסטיריקן אפרים קישון (שהתמחה בכתיבה סאטירית המגחיכה את המוזרות, אי ההיגיון ולעתים אף שיגעון הטמונים בבירוקרטיה הישראלית ובטקסי החיים במדינת ישראל) כתב כך על המושג "אחרי החגים":

"לשפה הפרטאצ'ית מילון עשיר ביטויים. "זה יהיה בסדר", פירושו אסון. "סמוך!" רומז שהדבר בלתי-אפשרי. "תיכף", זה שעתיים. "יום-יומיים", שנה. "אחרי החגים", לעולם לא" (אפרים קישון, זה מה שיש, ynet‏, 19.8.2004)

בתרבות הישראלית הפך המושג "אחרי החגים" לשם כולל לתחילת השנה בפועל, הרגע שבו נגמרות החופשות וחגיגות תחילת השנה, ומגיע רגע החזרה לשגרה, תחילת העבודה הרצינית, זמן להתחדשות.

יהושע קנז פרסם ב- 1964 את הרומן הראשון שלו בשם: אחרי החגים.

יש הטוענים שקנז הוא שטבע מושג זה.

עכשיו, כשאנחנו יודעים את מקום הצירוף הזה בתרבות הישראלית המתחדשת, אפשר לעבור ולדבר קצת על המושג/הצירוף בחיי האישיים.

עד שהתחלתי לעבוד במערכת החינוך לא היה למושג הזה שום משמעות בעיניי. בתקופתי חופשות הקשורות לחגי תשרי לא היו קיימות. משרדים ממשלתיים לא יצאו לחופשות, הכל פעל.

רק משהגעתי למערכת החינוך המושג הזה קיבל משמעות. הוא תמיד ציין, כמו אצל קנז, דחיינות, סירוב לקבל אחריות. הוא גם סימל שגרה [או אולי שגרע], מעבר לחודשיים ואולי קצת יותר של עבודה יומיומית עם התלמידים.

מהרגע שהתחילו לפצל את הבגרויות לבגרויות קיץ ולבגרויות חורף, גם מושג זה נעלם בתהום הנשייה. מורים לימדו בסוכות, כהכנה לבגרויות החורף, בטח בחנוכה.

מבחינתי "אחרי החגים" מסמל את הסתיו. והסתיו הוא עונת השנה השנייה בסדר עונות השנה המועדפות על ידי. סתיו הוא התקררות האוויר, הזהבת העצים בדרך לירושלים בטרם מעבר ב-באב אל וואד, סיתווניות, מצב רוח אחר, ולא ממש "פיוטי" או "סנטימנטלי" כבשירו של אריק איינשטיין "רוח סתיו", שנכתב והולחן ע"י שלום חנוך.

כך כתבתי על הסתיו:

 

מַבָּט מַאֲפִיר

אֶל אֹפֶק מַזְהִיב נִרְגָּע -

נַחֲלִיאֵלִי

כיום, כשאני כבר פטור מכל חובה ציבורית חזר חוסר המשמעות של ילדותי ל"אחרי החגים".

 תסמונת "אחרי החגים"

538 - שמחת תורה 2023

 התיירת המקרית פרסמה פוסט בשם: שמחת תורה, שנתיים מאז התקיפה. בפוסט היא כתבה: היכן הייתי ביום שזה קרה?

בהמשך הפוסט היא נוגעת בדברים אחרים.

כתבתי לה תגובה, ואני חושב שיש לה מקום גם כפוסט עצמאי:

אין לי זיכרון מפורט.

יש בי ידיעה עמוקה, שמשלב מסוים התחלתי לשמוע חדשות, חזרתי מייד תודעתית ורגשית ל- 1973, השתבללתי וחטפתי את אחד מהתקפי החרדה הקשים ביותר שידעתי.

כן התברר לי, ללא כחל ושרק, שאנחנו חיים תחת ממשל מושחת, רע, אכזר, זדוני במיוחד.

בהחלט אז היתה אור ו"הרגעה" עבורי דבורית שרגל המבריקה והחכמה. עזרה לי ועוזרת לי עד היום עננת בפוסטים שלה בהם היא מקדישה פרח ומלים לחטופים, ומאפשרת לי לבכות.

אני חושש שיקח לי המון זמן לחזור אל זכרונות היום ההוא, כמו שלקח לי, ועדיין גוזל ממני אנרגיות רבות, הזיכרון על היום בו נפל אחי, על היום בו הודיעו לי, על היום בו התחילה המלחמה ההיא.

כתבתי את מחזור השירים ששמו שהתכתב עם "בין נהר פרת ונהר חידקל" של ביאליק, וזו כותרתו: צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי, , וזה השיר הראשון:

מְמַלֵּא יָרֹק

עֵינֵי צוֹפֶה  הֶעָתִיד -

דּוּכִיפַת מֵתָה

https://katzr.net/8b3cd7

537 - תמיהות

 זכור לי ההסבר המפורט שנתן לנו קנקן התה ביחס למספרים המופיעים לצד המילה: צפיות בסטטיסטיקות השונות שאנחנו מקבלים בדף ניהול הבלוג. העניין אמיתי בפוסט נבדק עפ"י זמן השהייה בפוסט ולא על פי כמות ההקלקות.

הסבר זה תמיד נמצא בראשי כשאני מסתכל בסטטיסטיקות שונות באתרים שונים בהם אני מפרסם.

יש לי, כידוע לכם, עוד שני בלוגים בבלוגיה שלנו. הבלוג האח של הבלוג הזה הוא:

ננו סיפור, הסיפור המיניאטורי

הבלוג הזה פחות נקרא או פחות זוכה לענין ביחס לבלוג הנוכחי, אבל החלטתי לא להרים ידיים, לא לוותר עליו, אפילו מצאתי אכסנייה נוספת לפרסום הסיפורים שלי, רומן שכתבתי שאני מעלה בהמשכים ורומן, נראה אם זה ייצא לפועל, שאני כותב עכשיו. שם הבלוג זוכה להצלחה בלתי רגילה, כלומר, הוא באוויר בערך חצי שנה וכבר צבר אלפי צפיות.

אתמול נכנסתי לצפות בסטטיסטיקה של הבלוג ומצאתי פערים מוזרים, כך למשל:

מספר צפיות היום 4

מספר צפיות בסטטיסטיקה לפי פוסט 24

ומספר צפיות בשבעת הימים האחרונים 236

השאלה שמנקרת בי, ואין לי ידע בסיסי איך להיעזר בגוגל אנליטיקס, מה היא האמת?

באכסנייה הנוספת אני מדי פעם זוכה לתגובות, ל-אישורי קריאה. כאן - גורנישט מיט גורנישט, ריין, נאדה, כלום. אם כי אזכיר את מוטי לטובה, שכן מגיב.

https://misofer.co.il/writers/arikhabif/

536 - כי הנה בא הסתיו

 ריחו הנפלא של הגשם הראשון עולה באפי.

ריח הגשם הוא ריח התקווה, ההתחדשות.

ריח הגשם באזורנו הוא כריח פריחות האביב בצפון הרחוק.

דומוזי [תמוז] החקלאי האלוהי יוצא מעולם המוות אל עולמנו, עודר, סוקל, זורע ובבוא הזמן גם יקצור.

למדנו בילדותנו על שדה בעל, שדה אשר הגשם מקיימו. ולמה "בעל" כי האל המפרה השמי היה "בעל", או בשם אחר ה[א]דד [הבעל של עשתורת, היא אישתר], הוא אל הגשמים, הברקים והרעמים.

שדה השלחין, הוא שדה המושקה מלאכותית באמצעות תעלות [שלח, ארמית - תעלה]

כך מתחברים להם שני אלי חקלאות רבי עוצמה - בעל ודומוזי, שניהם ממיתולוגיות שונות, אבל פעולתם בטבע לא תסולא בפז.

^^

ריח זה מוציאני אל חוצות קרת, שבילי ארץ, שדות וכרמים.

אני רואה בעיני רוחי שדות מוריקים, פרחים, כרי רקפות, כלניות, אירוסים.

החורף אהוב נפשי.

החורף בשיאו נולדתי.

החורף בזכותו לבשתי סוודרים נהדרים שסרגה אמי.

החורף בו מרקים עזי טעם שבישל התורכי הזקן חיממו בטני.

הסתיו שלימדני מהם חיים, והחורף שהשלים לימודיי אלה.

הלוואי ויבוא חורף קר, גשום מאוד. חורף של תקווה.

הלוואי וכל אלי הפנתאון שברקים בידיהם, גשמים בחלציהם יעופפו הנה, לארץ כאובה, שסועה, שנחלי דם מחליפים ממלאים אפיקי מי גשמים, וישטפו הדם, וימלאו ערוצי מים אלה בנוזלי התשוקה שלהם..

צלמית האל בעל, נמצאה במגידו. תארוך: מאות יג' – יב' לפני סה"נ. רשות העתיקות. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים / ארדון בר חמא, https://katzr.net/bd7ad4

535 - שבעה באוקטובר 2023 - האם עד מותנו?

הנושא החם בשרביט משיק לפוסט הזה שלי. 

עיתוני חג סוכות מלאים בתמונות, סיפורים, חשיפות של אותו זמן נורא, שזכה כמובן למבחר שמות. החל מהשם הזוועתי שממשלת הזדון, הפשע והרשע בחרה וכלה בשמות שנותנים לו אנשים שונים, כולל אני.

לא קראתי אף סיפור, לא התבוננתי באף תמונה. הפוסט של עננת, שנתיים ארורות, קורע הלב הוא היחיד שהצלחתי, אומנם בקושי רב, לקרוא.

עם זאת

חלפו שנתיים מאירוע ששינה את חיינו, שינה את הדימוי העצמי שלנו, שינה את המושג "ציונות" והעלה אותנו על מסלול עתידי מלא מהמורות וסכנות, הן ברמה ציבורית והן ברמה האישית.  

חברי הטוב, יצחק שפי, העלה את הטקסט הזה ב- FB. חומסקי זיהה, כמו רבים אחרים את סכנות הימין, את סכנת "האחידות הרעיונית" ואת פוטנציאל ההרס הנורא בציונות:

איך מחזיקה מעמד ואף מתעצמת הדיקטטורה של הרעיון הציוני

=========================

הציטוט הזה מספרו של נועם חומסקי "איך העולם עובד" מדבר כאילו ספציפית על הדיקטטורה המושלת בישראל מיום הקמתה, "עוד יותר ועוד יותר", כמאמר השיר שזכה במצעד הפזמונים השנתי:

"הדרך החכמה לשמור על אנשים פסיביים וצייתנים היא להגביל באופן מוחלט את טווח הדעה המקובלת, אבל לאפשר דיון תוסס מאוד בתוך הספקטרום הזה. זה נותן לאנשים את התחושה שיש חשיבה חופשית, בזמן שכל הזמן ההנחות מראש של המערכת מתחזקות על ידי גבולות המוטלים על טווח הדיון". (תרגום דיגיטלי)

אני רוצה לזכור את התאריך הזה דרך דמותה של אשה אחת, גיבורה בעיניי, שבורחת עד היום מתהילת שווא ומיהירות ריקה של "שופוני".

האשה הזו, שהיתה המנהלת בביה"ס בו עבדתי, לא זכתה לכבוד רב ממני. אבל, התכונות שלא מצאו חן בעיניי הן אלה שהפכו אותה לגיבורה: גלי תיבון. מיותר לציין שמכונת הרעל של השלישייה שהשתלטה על החיים כאן [רה"מ, רעייתי, ילד"ז] כבר טוענת לידיעה מראש שלה ושל בן זוגה על הטבח, ולכן הם ידעו איך ולאן להגיע.

אני מעדיף, כמנהג בת היענה, לטמון ראש בחול. אבל הקולות השונים מרעידים גם את החול. שלא כמו אחרים שתש כוחם והם בורחים/עוזבים/חצי מהגרים כנראה אנחנו, בת זוגי ואני, כאן.

האם עד מותנו?

קריקטורה, ”יום הדין”, אוקטובר 1973 https://did.li/thDx5, יום הדין, אוקטובר 1973

534 - שטויות של בין הזמנים הקשים

פרוייקט מסלול, עונה 21, 2024, דיסני+

---

אני מחכה ומחכה שערוץ 37, החיים הטובים, ב-הוט יתעורר ויתחיל לשדר את העונה האחרונה, והנה בביקור אצל בני ראיתי "פרוייקט מסלול" חדש-דנדש. "היי, למה לכם יש ולי אין"? שאלתי בתרעומת.

כשהגעתי הביתה, מייד נצמדתי לתוכנית.

יומיים צפייה.

בהחלט מבחינתי לפחות שווה את ההמתנה והבינג'.

תוכניות ריאליטי בצורה גסה מאוד מתחלקות לשני סוגים: ריאלטי-תחרות בתחום כישורים מסויים [בישול, אומנות, צילום, ניפוח זכוכית, עיצוב אופנה, ואפילו צפיתי באחת שעסקה בסידור פרחים] וריאלטי-יחסים, [עקרות בית אמיתיות, נשות הרופאים, האח הגדול, הישרדות, תוכניות זיווג וכו' וכו']

פרוייקט מסלול שייך לסוג הראשון, ואני צופה בו מאז עונה ראשונה.

האבולוציה של התוכנית מרשימה לא פחות, כולל לפחות "ספין-אוף" אחד, תוכנית לכאלה שהודחו מהתוכנית וניסיון לזכות מחדש בתואר, בכסף ובתמיכה מקצועית. All Stars

בין היתר - מעבר מהכנה לקראת אירועי האופנה בניו יורק [שבוע האופנה] לויתור על שבוע האופנה לטובת אירוע סיום באולפני החברה.

למשל, ויתור על טים גאן המבריק כמנטור לטובת בוגר התוכנית, כריסטיאן סיריאנו, שויתר על תדמית "האב הטוב אך הנוזף" למשהו יותר קרוב למשתתפים בגילם או ברוחם, אחד שהצליח בתוכנית וגם בתעשייה בצורה בולטת במיוחד.

כמה עונות היידי קלום לא היתה המנחה.

מצאו לה "תחליפים" מעניינים, אבל בעונה האחרונה מי שנשארה לצדה היא נינה גרסיה, שמשתתפת מהעונה הראשונה.

יש גם שינוי דרסטי בעריכת התוכנית.

מתן מקום רחב יותר לפינת ה-וידויים, ליריבויות אכזריות וכן גם לברוטליות של השופטים. הבולט הפעם היה הסטייליסט לואו רואץ' שויתר על ה"פאסיב-אגרסיב" האמריקני לטובת אמירות קשות ולא קלות.

קצב התפתחות האירועים מהיר יותר מבעבר. מתן ביטוי לסגנון ה-טיקטוק עם בועות-טקסט קופצות לרגע ובמהירות.

"גלגל הצלה" נעלם מהתוכנית לגמרי.

מרתק, מעניין.

יש בתוכנית משהו עקרוני ביחס לאופנה, שאינה רק "תפירה עילית", אלא גם עיצוב אופנה למצבים מסויימים, למקצועות מסויימים, למחלות, לנכויות. אהובה עליי בעיקר ההקפדה על דוגמניות במשקל גבוה, ולכן כפייה אמיתית על המשתתפים לחרוג מהמודל המובהק של דוגמנית/דוגמן. אני גם אוהב את פינת "לקוח אמיתי" - כלומר אדם שאינו מתחום האופנה אבל מעונין/ת בעיצוב בגד לטעמו.

פינה נוספת אהובה מאוד היא עיצוב באמצעות חומרים לא שגרתיים. החל מזבל ממזבלה דרף חומרים לשיעור מלאכה לילדים.

למי שאוהב - מומלץ.

533 - פוליטיקה?

 הנושא החם בשרביט הוא "הסכם השלום" שנחתם בין רה"מ לבין טראמפ.

עוד בטרם השתתקו קולות "השמחה", כבר עלו קולות חוסר האמון בשניים האלה, ורבים גם השתכנעו שמטרת הטקס, בטח מבחינת ביבי, הוא יצירת מצג של תקווה, ולזכות ביומיים של בועתיות מלאה, מנותקת מכל העולם, ערב יום כיפור ויום כיפור.

אין לי מעבר לכך הרבה מה לומר.

נר הזיכרון שקניתי הוא ל- 72 שעות, כך שרק היום יסיים את חייו, ויגמור לציין 52 שנים מ- 1973.

זו הפעם הראשונה שאני רואה סרטון זה.

לבי לבי לנערה, אישה כיום, ששכלה את אהוב לבה.

532 לצום, לא לצום, תקוות זהירות

 על אף הנדושות שלא תאומן של "אתה צם/ לא צם"  השאלה הזו מקפצצת לה בין לבין שיחות עם א.נשים שלא מכירות אותי.

כבר שמעתי, לא להאמין, בעקבות "הכניעה המפוארת" של רה"מ, כולל התנצלות פומבית בפני קטאר, לא פחות, שדווקא השנה יש להתפלל לאל של היהודים ולמלא מצוות הצום, שציווה.

היינו כבר בסרט של ה-הבטחות.

זהירים וזהירות - יתכן וזה רק לצורכי שקט בשבוע יום הכיפורים, אי אפשר להתאכזב יותר, לכעוס יותר.

ד' אמרה לי ששמעה מפי אחד מהורי החטופים שחייו נגמרו, והוא רמז מפורשות על התאבדות.

רמות השחיתות והעבריינות של הכוורת השולטת בנו פשוט עוברת כל גבול, והידיעה של חברי.ות הכוורת ש"עכשיו זה הזמן לעשות לביתן.ם" מעוררת בי כעס רב.

אתמול בערב אמרתי ל-ד' כשחזרנו מביה"ח בו נכדתי עברה ניתוח חירום עקב רשלנות של רופא קופ"ח בטיפול שורש, שנגמר לי הכוח, די. 

האם כעמיתי הוירטואלי, יובל שחר , אעבור ל"גלות פנימית"?

531 - שלוש פעמים - היה טוב

 השתתפתי בשלושה מפגשים ביממה האחרונה.

שניים משפחתיים ואחד עם חברים.

הצפי שלי היה: 2 מפגשים גרועים, 1 יהיה שמח.

אבל, המציאות טפחה בעליזות על פניי:

2 המפגשים המשפחתיים, עם אותם אנשים היו הצלחה גדולה.

לשם שינוי כל המחלוקות הושמו בצד

הילדים גדלו

המבוגרים רגועים יותר

דציבלי הצווחות והצרחות ירדו פלאים

אז פעמיים כי טוב, ובוודאי הפעם השלישית שהיתה עם חברים.

אבל, 

חייב חייב להדגיש - האווירה הכללית איננה אווירת חג! התחושה תחת כל השמחה קשה. אנשים מרגישים מאויימים, אין כיוון ואין משכוכית.

אני סולד משיחות "מה המצב" או שיחות פוליטיות חסרות שחר שבטבען הן קיטורים בלתי נסבלים, לשמחתי כמותן היתה מינימלית.

אני מחזיק אצבעות שלא יגיע עדינו אף טיל

אני מקווה שהמטורף בהנהגה יתעורר לרגע

אני שואף שהמושחתים שחושבים שהכל מותר להם - יבינו שלא

אני רוצה שמשטרת ישראל תחזור להיות משטרת ישראל

שנה טובה

530 - שנה טובה

 תהיה

שנה

פשוטה

ורגילה

529 - שנה חלפה/, שנה באה/ אני כפיי ארימה, לוין קיפניס

 בשנה שעברה, ב- 1 באוקטובר פרסמתי את פוסט השנה החדשה. קראתי לו:

שנה טובה? חדשה?

כדרכי, לא ממש טרחתי לסכם את העבר או לאחל איחולים לשנה החדשה, אלא הסברתי את מקור הצורך למנות את הזמן.

הפוסט הסתיים בהיעדר תקווה לשנת תשפ"ה.

"כפי שכתב מוטי בפוסט העצוב שלו בבלוגו "החיים שלי [או של אחרים]" בשם "שנה טובה תשפ"ה", כלכך קשה מנקודת המבט הנוכחית לצפות ולאחל ואפילו לשמוח."

השנה החלטתי לסכם מ- 1 בספטמבר 2024 עד הפוסט הראשון שהעליתי בספטמבר 2025 [ 13.9.25]

בדקתי את נושאי הפוסטים השונים, מה תפס את תשומת ליבי בעיקר.

הפוסט של 1.9.24 נקרא:

 שמחה ועצב, תקווה ואבל - מכה קשה הוכינו

זה היה פוסט מלא כעס: 

"קיבלנו בשורות איוב על שישה חטופים שגופותיהם נמצאו נטושות, וידוע שחיו עד לפני יומיים. המכה בבטן, בלב כלכך חזקה. ממשלת הזדון, הרשע והשקר מנסה בכל כוחה לנרמל את המצב בו אנו חיים, מנהלת מדינה אי שם ב"לה-לה לנד", ובשמנו הם טוענים טענות ההבל, השנאה ואין האונות שלהם."

הפוסט הראשון של ספטמבר 2025 [13.9.25] רחוק מרחק שנות אור מהחוויות הקשות שעלו לפני שנה. 

מאכלי עדות

למרות שהוא מנותק מהמציאות המטורפת בה אנו חיים, לא התעלמתי לרגע מהמציאות:

 "הנושא החם בורח אל המטבח החם מהמציאות החמה והאקלים החם במיוחד."

בין הנושאים שטרדו את מנוחתי ממש לאורך השנה בלט - הבינה המלאכותית. הכוח של המכונה הזו, היכולת שלה לתעתע בבני אדם ולחשוב שהיא "תודעה חיה", העירו בי מחד גיסא רצון לתת לה שם: פרדי, ומאידך גיסא להיזהר מאוד.

כך היום ללא ספק ה- AI הודיע לי שביאליק היה חתנו של מנדלי מוכ"ס. אני רק חושב על כמות ההבלים והשטויות שאנשים צורכים כ-אמת מהמכונה הזו, ללא זהירות מינימלית.

שמתי לב, שמדור השרביט החם שימש עבורי עוגן חשוב והשראה לכתיבת פוסטים. מוטי וטליק - רק תודות על התגייסותכם לשמור עליו דינאמי.

המציאות לצערי לא ברחה מהפוסטים שלי, על אף הניסיונות הגלויים והסמויים שלי לברוח ממנה.

האם יש טעם לקוות ששנת תשפ"ו תיטיב עמנו?

לעת עתה אין פרסומי תחזיות "רוחניות" רבים במרשתת לגבי שנת תשפ"ו, למעט אחד. 

תחזית רוחנית-קבלית-אסטולוגית

לקראת שנת תשפ"ו – תחזית רוחנית ואסטרולוגית

מגמות כלליות

שנת תשפ"ו מביאה איתה שיא של טרנספורמציה עולמית. ככל שנתקדם לעבר 2026, נחווה יותר אנרגיות של אוויר ואש, ופחות של אדמה ומים.
זה יתבטא בקידמה, טשטוש גבולות, ושינויים בשיטות משטר וכלכלה.

אז מה אתם אומרים?

יש תקווה? כי בתפיסה שלי, אוויר ואש הם אסונות, מלחמות. המלים המכובסות: טשטוש גבולות לא מבטיחות שקט.

שינויים במשטר בהחלט רומזים אל ההפיכה המשטרית או מעבר למשטר אוטריטריאני [סמכותני].. אז מהי הקידמה?

שנה טובה