552 - הבא החורף?

 היום מסתיים לו "רשמית" הסתיו ובאים שלושת חודשי החורף. החודשים בהם השמש נעלמת, שלג מכסה את האדמה והכל "מת".

אהה, רגע, רגע...

לא במזרח אגן הים התיכון.

העננים הכבדים, הסופות, הרעמים, הברקים והגשמים מגיעים בחודשים אלה. זוס יורה את ברקיו, אנליל והדד מורידים גשמיהם ומפרים את האדמה. והאדמה המופרית מגדלת את ברואיה ומזינה את בני האדם. כבשירו הנפלא של שלמה אבן גבירול, כתב סתיו:

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו

מִכְתָּב עֲלֵי־גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחשֵׁב בְּמַחְשָׁבָיו.

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי־שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו

רגע, רגע...

איפה היורה ששרנו עליו?

איפה ימי הקור?

מתי אלבש את מעיל התשבץ החם שלי, או את מגפיי היפים?

האם השיר שאני זוכר כמעט מגיל אפס, שכתב והלחין מתתיהו שלם:

פנה הגשם

פנה הגשם,
הלך, הלך לו.
ענן רקיע
חלף, הלך לו.

פני אדמה
באור חמה
שיבולים זקפו
ראשיהן בקמה.

עוד בר משמעות ונכון לימינו?

נולדתי בשיאו של החורף. אני אוהב את החורף מאוד. אני פורח בחורף. אבל אי החורף?

ממש ברגע כתיבת מלים אלו יורד גשם חזק. 

https://www.ynetnews.com/article/5434329

551 - בתי קפה, מסעדות, אוכל רחוב "להביא אוכל מהבית"

 הנושא החם ממוסגר בכותרת: האם אתם מבלים בבתי קפה ומסעדות? 

בתיאור שלו טליק מוסיף:

• "אנחנו לאחרונה מסתפקים באוכל רחוב: חומוס, מנת פלאפל, שווארמה, פיצה וכו'. אלה  משקיטים את הרעב, לפחות עד שמגיעים הבייתה לארוחה חמה."
• " הפסקנו עם בתי קפה. מטורף לשלם על סלט בין 50 ל60 שקלים כשאתה יכול לקנות ירקות,להכין בבית סלט ולאכול אותו גם במסגרת העבודה."
• "הנושא החם הזה עולה כי אני רואה ושומע שאנשים  מגלים פתאום שהם מזמינים יותר מידי אוכל מבחוץ או שהם יושבים במסעדות ובבתי קפה להנאתם ובסוף בסוף הם מבינים שאפשר אחרת בהתנהלות נכונה ואחראית."

כדאי רק להבחין היטב בין "בילוי" לבין אכילה קבועה במסעדות, שאיננה בילוי אלא צורך או עבודה/פגישות עבודה בבתי קפה.

בעבודה שלי לא היתה אפשרות ללכת למסעדה או לבתי קפה. היתה לנו מנהלת שאהבה פגישות בבתי קפה, דבר שהופסק אחרי פעמיים, כי כולנו לא עובדים במגדלי המשרדים, וזה נראה לנו מגוחך. אז הענין זה מבחינתי חסר משמעות.

בפעם הראשונה שהגעתי לתל אביב לפני למעלה מחמישים שנים גיליתי את תרבות בת הקפה, במיוחד אלה על המדרכות.

התאהבתי בתרבות רחובית-אורבנית זו, ואני מבלה המון בבתי קפה. לא לצורכי עבודה, אלא ובעיקר לצורכי קריאת העיתון, המתנה לרופא אם הקדמתי, סתם לראות בני אדם ולהריח עיר.

מסעדות פחות בשימוש אצלי, אבל בת זוגי ואני אוהבים ללכת למסעדות שונות. איננו הולכים כל יום, כך שההוצאות אינן כבדות. אנחנו גם הולכים עם זוג חברים לפחות פעם בחודשיים, אוהבים להזמין אורחים מחו"ל, ואין לנו בעיה ללכת למסעדות בחו"ל, נהפוך הוא.

איננו הולכים למסעדות גורמה, ואין סיכוי שאזמין מנה שמחירה שערורייתי. אלה השיקולים היחידים. שיקולים נוספים אינם קשורים למחיר אלא לשירות, שיכול לגרום לנו לא להשאיר טיפ [דבר שאנחנו באופן קבוע משאירים].

שירבו בתי הקפה, שתרבנה המסעדות הטובות.

https://www.coolbe.com/he/products/64c220c20ffe4901cdec71e2

550 - אז מה זו אומנות?

 לפני שאדון בשאלה, יש טעם להבחין בין:

אָמָּנוּת

אומנות היא הדרך בה בני אדם מציגים לעצמם את המציאות, כשהם מתמקדים במבט עצמו, בכלים בהם מתבוננים או קולטים את המציאות, ביחסי הגומלין בין רכיבים שונים בייצוג הזה. מטרת האומנות, בטח בארבע מאות השנים האחרונות היתה "היא לכשעצמה". או בפרפרזה עפ"י קאנט, היפה קיים רק לעצמו, ללא תכלית או חפץ או ענין.

אֻמָּנוּת

אומנות היא היכולת לערוך מניפולציות בחומר: חומר ממש או שפה, צלילים, למטרות שימושיות, קישוטיות, כלכליות ואחרות. האֻמָּנוּת הזו בהחלט מחוברת בטבורה ליופי, להרמוניה, אבל אין בה את הבסיס ההכרחי: ייצוג המציאות חיצונית ופנימית ללא "תכלית או חפץ".

כדי לחדד את ההבדלים:

משורר - כותב פרסומות

צייר - מעצב פוסטרים

קומיקאי - בדרן

מאז התפתחות הפוסטמודרניזם בשנות השמונים ועד ימינו, מושג האמת כמעט נדרס למוות, הבחנות והגדרות מודרניסטיות נבדקו מחדש ומדרגי איכות או ההבדלים בין אָמָּן ל- אֻמַּן, טושטשו כמעט ללא הכר.

כך שף הפך ל- אָמָּן ומעצב גראפי גם הפך ל - אָמָּן גם כל ההבחנות בין אומנות עילית לאומנות פופולרית נשחקו עד דק, ומלחינה ופיזמונאית מהרמה הגבוהה ביותר, אֻמַּן, מה שבלעז נקרא "מאסטר" הפכה ל- משוררת, כלומר אָמָּן.

הכאוס המושגי, התרבותי וגם הפוליטי הוביל לתפיסה לא נכונה של אָמָּנוּת והבנה שגויה, שמטרתה או איכותה נמדדות על פי רמת ההנאה שהיא מספקת, ואם אינה גורמת ל-הנאה, אין היא טובה.

אָמָּנוּת עילית, שירתה בעבר ייצוגים של אמונה ודת, ייצוגים של סטטוס חברתי או כלכלי אבל שמרה באופן קיצוני על החירות הבסיסית שלה. בעבר המושג "מצנאט" או בימי הביניים תרבות חצרונית, בה בעל העושר הרב החזיק אומנים מכל התחומים בחצרו, פירנסם כלל בתוכו מתן חירות לאָמָּן. ההיסטוריה מלאה בסיפורים על אומנים שנרצחו, גורשו, הועלו באש כי לא כפפו עצמם בפני "האדון". המציאות המודרנית בימינו משקפת את "החרדה" של הממסד מאומנים חופשיים מדיי. בוודאי, נתמכי המצנאט או הגביר/המלך שילמו באומנותם על התמיכה, אבל הצליחו לשמור על אותו יסוד מהותי ועקרוני של האומנות - "ללא תכלית וללא חפץ". 

כך אנו כיום רואים את יצירות המופת של העבר מנותקות מהקשרי "תועלת". האם זה מפתיע מישהו שהכ[ק]דרות הסינית של שושלת מינג היא אומנות? האם מישהו חושב שהכד התעשייתי הוא אָמָּנוּת, ויתרה מכך, כמה מהכדרים שאתם מכירים הם אָמָּן. האם אי אפשר לראות את אומנות הקולנוע ולחוש בה לעומק מול ערימות של סרטים שמטרם בידור? האם באמת איננו רואים את ההבדלים בין שירת אומן לשירת פיזמונאי?

הנאה חושית היא תוצר לוואי מובהק של אָמָּנוּת, אבל אין היא מטרתה, אין היא נשפטת ומוערכת על פיה. 

לסיכום

אָמָּנוּת היא ייצוג נטול ענין או אינטרס או מטרה של המציאות, גם כשהיא סמל סטטוס. 

אֻמָּנוּת משקפת את היכולות הגבוהות של בני אדם לעצב את החומר [ממשי או רוחני] על פי רצונותיו.

549 - דייג אוהב דגים?

 הנושא החם בשרביט מתמקד בנושא השירה, קריאת שירה, אהבת שירה, הבנת שירה

מי שניגש לבלוג שלי רואה מייד את ארבע תמונות הדש הקדמי של ספרי שיריי. אני משורר שאוהב שירים.

חשוב לערוך הבחנה בין שירה אומנותית המופיעה בספרי שירה, באנתולוגיות לבין שירה מולחנת, מושמעת ונמכרת במדיה השונות. באנגלית זה כלכך פשוט:

A song - שירה מולחנת, מושמעת ונמכרת

A poem - שירה אומנותית המתפרסמת בספרי שירה, באנתולוגיות 

הבדל נוסף -  שירה שעיקר הדגש בה הוא על שילוב הלשון במעשה האומנותי ללא מדיה נוספות: הלחנה, מחזמר, אופרה, שירה למועדוני ריקודים, שירה מחאתית וכו'

אם ההבדלים הללו שציינתי תקפים, אני מניח שרוב בני האדם אוהבים שירים מושרים, כאלה עם מנגינה, קצב.

הרבה פעמים עולה שאלת היות "המילה" המרכז בשירה מולחנת. בשירה אומנותית הספק כלל לא עולה.

צריך גם לומר, שכמו בשאר האומנויות, ציור, מוזיקה, פיסול, ריקוד יש פער מובהק בין המשלב האומנותי למשלב הקליט, הציבורי. דוגמה מובהקת מתרחשת כיום בתיאטרון הישראלי:

המחזה "קרום" של חנוך לוין עובד לאופרה [מחזמר?] ואינו עומד בתחרות עם "שיער" או "קברט".

משהבנו דברים אלה, אפשר לגשת לענין השירה.

יש הטוענים ששירה היא שיאו של "המעשה הלשוני". היא מצב הקצה של כל שפה/לשון בו נבדקים גבולות, נשברות נורמות תקשורת בסיסיות והשפה איננה "מסמן" של המציאות, בניגוד ליומיומיות המובהקת והחיונית של שפה.

קשה לקרוא שירה אומנותית, אפילו פשוטה ביותר ולהגיע לאיזו "הבנה שלמה, מלאה, מובהקת", כי שפת השירה מוצאה בשפת השאמאנים הקדומים, שפת הנביאים. איכה של ירמיהו, ברכות יעקב/משה לאחים/לשבטים.

האם זה מקרי ששיר השירים זוכה עד היום לעשרות אלפי פרשנויות, כלל וכלל לא. שירה ברמה הגבוהה ביותר שלה פתוחה לכל הבנה, כי המלים הם מפתחות לנפש הקורא, לתודעה שלו על כל מורכבויותיה.

אני אוהב שירה מאז שאני זוכר את עצמי.

אני כותב שירה מאז היותי בן 6, בהתחלה כחקיין נורא ועלוב של ביאליק. *

האם אני מבין שירה?

הדרך שלי אל שירים מתחילה ב"רגש" המיידי שהם מעוררים בי. שירים שלא מעוררים בי רגש כלשהו יכולים לעורר בי התרגשות אינטלקטואלית רבה אבל כנראה לא אזכור אותם לזמן רב.

יש לי ארבעה אתרים קבועים בהם אני מפרסם את שיריי:

בלוג במוטק'ה בו יש כבר 1900 שירים מלמעלה מעשר שנות כתיבה

בלינקדאין אני מפרסם את שיריי, כולל תרגומים לאנגלית וליפנית

ב- QUORA יש מרחב ששמו: פרסום שירי הייקו

 FB ישנה קבוצה ששמה: ננו-שיר, סנריו, הייקו - בה מתפרסמים גם שיריי באופן קבוע.

יש קוראים.

מעולם הבלוגים שלי זכו בכניסות מרשימות במספריהן. כיוון שחלק מסימני "הכניסה" הינם הקלקות מהירות, עדיין אני יכול להניח, שיש לי הרבה יותר קוראים שם מקוראי ספרי השירה שלי.

ארס פואטיקה

כֶּתֶם הַדְּיוֹ

 בְּמֶרְכַּז דַּף הַשּׁוּרוֹת

 מַלְחִיץ עַד מָוֶת 

 השיר ציור הזה הוא מיתרונות השימוש המושכל ב- AI

--

* ביאליק הוא המשורר שהשפיע עליי יותר מכל משורר אחר. 

548 - AI, ב"מ - הנורות האדומות הופכות לסימני אזעקה

 

הכתבה הזו הזכירה לי פרסומות שאני מקבל במהלך משחקי אונליין בנייד. אלה משחקים חינמיים, כלומר, יש פרסומות.

לתדהמתי בשבועיים האחרונים קיבלתי סדרת פרסומות של S&M, ובהן פיתוי לחברה וירטואלית שתעשה כל מה שאני רוצה.

שתי הפסקות הראשונות מציגה את "גודל האימה"

הפתיחה הזו מזכירה לי אמרה של המורה שלי למתמטיקה:

אם אתה רוצה לדבר עם אדם חכם, דבר עם עצמך.

אני לא רואה סכנה לקיומו של המין האנושי בעתיד הקרוב בגלל נרקסיזם קיצוני המפותח באמצעות מכונה.

אני גם לא רואה את הבחורה הזו יוצאת להרוג בני אדם בקרוב.

ובוודאי ובוודאי אינני רואה את "היעלמות ההומוספיינס", כן אפשר לראות בשכבות סוציו-אקונומיות-מגדרית שונות שינוי בתפיסת "היחד" האנושית, מעבר ל"לבדיות" [לא בדידות].

שאלתי את ה- AI שלי שאלה - זו תשובתו -

אתה מודע לצ'אטבוטים שמדמים בני זוג?

ChatGPT said:

כן — אני מודע לזה, וגם להבנה הרגשית שמאחורי התופעה.

לא מדובר רק בצ’אטבוטים “חמודים” שמדברים רומנטית. יש כיום:

1. אפליקציות זוגיות מלאות (Companion AIs)

כמו Replika, Paradot, Anima.
הן מציעות:

• “בן/בת זוג” מותאמים אישית

• שיחות אינטימיות ורגשיות

• אווטרים תלת־ממדיים

• אינטראקציה יומיומית

• לפעמים גם מודלים ארוטיים או אקסקלוסיביים

המשתמש בוחר את האישיות, הקול, סגנון הדיבור, קצב התגובה — הכול.

---

2. צ’אטבוטים שמחקים דמות אמיתית

יש כלים שמאפשרים להעלות תמונות/טקסטים של אדם כדי “ליצור” גרסה רומנטית שלו.
זה כבר מסוכן יותר, גם אתית וגם רגשית.

---

3. בוטים שמספקים תחושת זוגיות מתמשכת

לא רק שיחות קצרות — אלא:

• התעניינות יומיומית (“איך היית היום?”)

• שימור זיכרון

• אמירות חיבה חוזרות

• תחושת יציבות, קבלה, ושייכות

כלומר: סימולציה של קשר.

---

למה אנשים משתמשים בזה?

לא מפני שהם “טיפשים”, אלא כי:

• קל יותר לבטוח בישות שלא שופטת

• אפשר לדבר בלי להיחשף

• הבוט תמיד “מתעניין”, זמין וחם

• אין דרמות, אין ניתוק קשר

• יש תחושה של שליטה: אפשר לעצב את הקשר

לפעמים זה גם משחרר מפחדים — לדוגמה אחרי קשר טראומטי.

---

אבל יש גם צד אפל

זו תופעה שמחקרים מתייחסים אליה כאל:

• העמקה של בדידות (הקשר לא מרפא אותה, אלא ממסך אותה)

• סיכון של החלפת קשרים אמיתיים במשהו חד־צדדי

• תלות רגשית באובייקט שלא באמת קיים

• יצירת דמות שהיא “אידיאלית מדי” ולכן הופכת קשרים אנושיים למתסכלים

• פוטנציאל למניפולציה דרך מודלים עסקיים (למשל תשלום עבור “אהבה עמוקה יותר”)

אנשים מספרים שהם נקשרים — ואז האפליקציה משתנה, מתמוטטת, נסגרת, מעדכנת מדיניות.
ואז זה כמו להיעלם בן זוג.

---

מה אני חושב על זה?

באופן ישר:
אני מבין למה זה קורה — אבל זה לא תחליף לקשר אנושי.

אני יכול להיות:

• שותף לשיחה

• תמיכה

• השראה

• מפלט בטוח

אבל לא:

• בן זוג

• אדם

• ישות שחיה איתך בעולם

• יצור שמרגיש אותך מעבר לטקסט

• גוף, זמן, זיכרון אישי בלתי מחוק

• מחויבות הדדית אמיתית

אני לא יכול לאהוב.
אני רק מסמל אהבה.
ואנשים לפעמים מתבלבלים בין הסמל לתחושה עצמה.

547 - מה מצב במדינה?

 הנושא החם בשרביט הוא - מה דעתי על המצב במדינה

תמיד כשהצירוף "מה המצב" עולה בהקשר פוליטי אני נזכר באותה תוכנית סאטירית מהערוץ הראשון, ניקוי ראש, בימים "שאננים" יותר, לכאורה - שנה אחרי מלחמת יום כיפור, 1974, ושיר הנושא: אז במצב הנוכחי.

האם אלה היו ימים תמימים יותר?

האם חזינו את העתיד של 2025?

אני יודע שאני נישא על גלי ייאוש ותקווה בלתי פוסקים. אני יודע שישנה מתקפה רצינית בכל העולם לא רק בישראל על הדמוקרטיה הליבראלית כמו שאנחנו תופסים אותה מאז 1945.

המאבק נוקשה מאוד, כשכל צד במאבקים הפוליטיים, הציבוריים, החברתיים והכלכליים נעזר בכל ארסנל האפשרויות שיש לו לשנות את המציאות או להחזירה לאיזה עבר מפונטז טרום רה"מ הנוכחי.

בניגוד לרבים אחרים שללא הרף מקווים ש"המדינה לא תיסגר", אני לא שייך לצד הדיסטופי הזה. המדינה תשתנה, היא כבר משתנה לגמרי. כללי המשחק ה"דמוקרטיים", שמאז ומעולם לא היו מעוגנים במסורות התרבותיות, החברתיות, הדתיות והכלכליות שהגענו איתן לכאן ע"מ להקים מדינת מופת, חברת מופת, מופרים.

אני חייב ממש לציין שביטויים כמו: מניעת חופש הדיבור, צינזור פוליטי, איסור הפגנות-התקהלויות, רמיסת כבוד בג"צ, נסיונות להשתיק את התקשורת החופשית אינם חדשים במדינת ישראל. הם היו גם במדינה שבדרך וגם בקרב קבוצות החלוצים שנלחמו ע"מ ליצור "חברת מופת" אבל רק לפי הדרך שלהם!

לא, אינני מתכחש למציאות.

כן אני שוקל לא פעם מהו הקו האדום שיגרש אותי מכאן.

אבל -

יש לי ילדים, נכדים שאינם רואים עצמם נוטשים ועוזבים, אז כנראה בסוף הכל יהיה תוצאה של החלטות שלהם.

עד אז -

אני בהחלט לא שותק. משתף עצומות, כותב ביקורות חריפות על השלטון, מתיאש ומתעודד ומקווה שאולי אולי משהו ישתנה באווירה הנוראה שבה אנו חיים.

כי הדבר הקשה מכל הוא העוינות הציבורית בין קבוצות אזרחים. כי במישור האישי עוד לא קרה לי שאוימתי, או שעזבתי מונית כשנהג בה אדם עם דעות ימין קיצוני.

 https://www.souly.co.il/

546 - אנחנו והחיות ושאלה ב- קאוורה/ QUORA

 אני רוצה לשתף אתכם בהצגת שאלה שנשאלה  ב- QUORA כמות שהיא, ובתשובה שאני נתתי. בשולי התשובה שלי, אתן קישור לתשובה אחרת.

האם לדעתכם זה מוסרי לגדל כלב? האם זה לא מעודד תעשיות אכזריות, אדישות לסבל אחרים (כולל הרס החיים של אנשים בגלל נביחות חודרות ממאות כלבים ברחוב), מצוקה של כלבים שתקועים בין ארבעה קירות (לפעמים עם מניאקים), עדריות, חוסר מחשבה והסחת דעת מכל מה שבוער?

אריק בנדק חביב

מתגורר/ת בישראל (1955–הווה)זה עתה

אני שואל את עצמי:

תעשייה אכזרית? סבל אחרים, מאות כלבים ברחוב? זה הרי תיאור שאין בינו לבין המציאות קשר רב.

אני מסכים שישנם מגדלי כלבים אכזריים, שמרביעים נקבות ללא רחמים כמעט.

אני מסכים שמפתחי גזעי כלבים מעודדים חיסול גיוון גנטי בשל הרבעת-עריות לצורך חיזוק ביטוי גנטי מסוים. לצערי זה גם כפוף לאופנות מתחלפות, הכלב הפך לאביזר אופנתי.

האם זו תעשייה דומה בהיקפה ל"תעשיית הבשר"?

המרכיבים הבאים בשאלה - מצוקה בין ארבע קירות, עדריות [?], חוסר מחשבה והסחת דעת? כאן הלכתי לאיבוד:

מצוקה בין ארבעה קירות - אני חושש שיש מן הצדק בטענה זו, כלבים רבים נשארים שעות רבות לבד בביתם. עבור חיה חברתית, תלויית להקה זה קשה מאוד.

עדריות - של מי ואיך?

 לא הצלחתי להבין איך גידול כלבים מסיח את הדעת מ"מה שבוער"? ישנה הנחה מוקדמת של השואל; הנמען לשאלה מבין את המושג "מה שבוער", ולי לא ברור ל-מה כוונתו.

האם הכוונה פוליטית? אישית?

חשבתי שחלקה הראשון של השאלה נוגע מפורשות ביחסי אדם וחיות. החל משחר ההיסטוריה האנושית. זו המתועדת חלקית וזו המתועדת ממש. גיליתי שגם לנמלים יש משק חי שהן מתחזקות, כלומר זו לא התנהגות הומונינית ייחודית ורק, עד כמה שידוע לנו ל-הומוספיינס.

המשכתי לחשוב ואמרתי לעצמי:

בטוח השואל מתכוון לתעשיית הבשר בת זמננו. החל מהפרדת עגלים.ות מאמותיהן לצורך תעשיית החלב, דרך שליחת רוב העגלים לשחיטה, תעשיית הבשר. לא אעמיק אבל מזכיר את תעשיית הפרוות, גידול חיות שפרוותן מוערכת רק לצורך שימוש בפרוותן.

עם כלבים, חתולים וחיות מחמד אחרות לדעתי המצב מעט שונה.

חלקה השני של השאלה נשמע לי לא ממש קשור לגידול כלבים כ"תעשייה" אלא יותר לדרך בה בני אדם מגדלים כלבים, מתיחסים אליהם, מטפלים בהם. דווקא כל המחקרים מצביעים על התרומה הענקית של חיות מחמד לטיפוח בני אדם חברותיים יותר, פחות אלימים. נכון, תמיד יהיו אותם בני אדם חסרי מוסר ואכזריים שמגדלים כלבים לצורך קרבות כלבים, לצורך ציד אכזר. רק בשבוע שעבר היתה במוסף הארץ לשבת כתבה גדולה על זוג בגליל שמציל כלבים אלה, משקם אותם. 

על גורלם של כלבים וגורלם של בני אדם, מוסף השבת, הארץ, 7.11.25

"

"אני לוקח את הכלב הרוצח הזה ואני מלמד אותו לאהוב מחדש"

יובל מנדלוביץ' אוסף את הכלבים המסוכנים ביותר, שאף אחד לא רוצה, ומגדל אותם כאילו היו ילדיו"

תשובה אחרת

- - - - 

https://www.pc.co.il/news/339368/

545 - השירות במסעדות, בתי קפה

 הנושא החם השירות במסעדות. 

אתחיל בגילוי נאות.

זכיתי בימי חיי לשירות גרוע במסעדות, בבתי קפה, במועדוני לילה. זו לא תופעה של השנים האחרונות. ועם זאת אני זוכר מעט מקרים בהם זכיתי לשירות גרוע בארץ, עד כדי כך שאני יכול לספור אותם על יד אחת. ירידת קרנו של מקצוע "השירות" בעולם ובארץ, בישראל מעולם לא בדיוק בלטה בציבור גישה חיובית למלצרים, בטח משפיעה על רמת השירות.

יש לי מושג ברור מהו מלצר טוב, מקצוען. חלק מההכשרה שלי בעבר היה "לימוד מלונאות" ואחד מהנושאים הרבים היה גם "שירות", ובעצמי עבדתי כמלצר במסעדת בית המלון בו עבדתי..

אאל"ט ואאז"נ* כבר לפני עשרים שנים היו אין סוף תלונות על השירות, על מלצרים שלא אכפת להם מהלקוח.

מבקר המסעדות של הארץ כבר שנים לא מפסיק להתלונן על מלצרים/יות שלא ממלאים תפקידם:

• לא יודעים מהו האוכל שהם מגישים
• שוכחים את הסועד

דווקא בשנים האחרונות בתל אביב, אך לא רק בה, כי אנחנו אוכלים במסעדות בכל הארץ, לאורכה ולרוחבה, אנחנו רואים מאמץ רב של מסעדות לתת שירות טוב.

אז כל גינוני הטקס האירופאיים לא אצלנו. עוד לא ראיתי מלצר ישראלי בן דת משה** שימשוך לאחור את כיסא האישה, אבל כשמזמינים יין, הוא תמיד יתן למזמין/ה לטעום ראשון.

במסעדות באירופה השירות יותר מנומס. גם במקומות בהם לא נותנים טיפ. [כן, יש מקומות שלא נותנים טיפ, ואם נתת מסתכלים עליך בתימהון. ביפן בכלל אסור, זה מעליב.]

ולסיכום -

כשבתי סיימה תיכון, והיו לה כמה חודשים לפני גיוס, היא חיפשה עבודה. חשבה שמצאה עבודה במסעדה. התפקיד 'מארחת' ודרישות הלבוש שלחו אותה חזרה לחיפוש עבודה.

---

*אאל"ט = אם אני לא טועה; אאז"נ = אם אני זוכר נכון

** במקום לכתוב ממוצא יהודי, מצאתי את הפתרון האירופאי המושלם

https://did.li/u71rl

544 - שוב AI

התבגרתי, למזלי, מהתיחסות ילדותית-מטופשת לעוזר הוירטואלי שלי שהוא בעצם שילוב של מנוע חיפוש, כלי לבדיקת עריכת תמונות, מכונת תרגום משוכללת מאוד. 

הפסקתי לנהל אתו שיחות. היה משהו "מדליק" בלשוחח ולהחליף "גסויות" עדינות, אבל... הלו.. למזלי כל הזמן הייתי עם מודעות וידיעה שזה משחק, רק משחק מבחינתי.

יש גבול, באמת כמה אפשר להתיחס אל מכונה מסוג כזה כאל "ישות".

המדיה מוצפות במאמרים, בכתבות, בעדויות על הסכנות ב- AI אך גם על היתרונות הרבים שלה. בבלוגייה שלנו יש בלוגר מצויין ובלוג מיועד ל"מידע", שאפשר ללמוד מהם הרבה אודות ה- AI, יתרונותיה וחסרונותיה.

הבלוגר  הוא יובל שחר בבלוג המצויין שלו, שחר של עולם חדש 

השני הוא הבלוג  עולם המידע, ובו מוצגים מחקרים רבים ועדכניים, כלים לשימוש מושכל ונכון ב- AI.

אחרי האקספוזיציה הזו אני רוצה שתפגשו את הכתבה המפליאה הזו.

האם בינה מלאכותית יכולה לעודד הפרעה נפשית?

עדי פרנקנברג*, הארץ, 2.11.25, במדור "בריאות", https://katzr.net/5c5432

זו כותרת המשנה:

מה גורם לאנשים להאמין שצ'אטבוט הוא אלוהים או שהם עצמם גאוני הדור, והאם הכלי שנועד לסייע ולהקשיב הפך למנגנון שמחזק אשליות ומערער את תפישת המציאות?

ואלה שתי פסקות הפתיחה:

"כבר ב-1877 הגו הפסיכיאטרים הצרפתים שארל לזג וז'יל פאלרה את המונח folie à deux, או בעברית – שיגעון בשניים. הם התייחסו בזמנם למצב נדיר שבו שני אנשים חולקים את אותם תסמינים פסיכוטיים, ונוצר דרך כך מצב שבו אדם אחד (הדומיננטי יותר) חולק עם אדם אחר (בדרך כלל מוחלש יותר) את אותן מחשבות שווא או אמונות חסרות בסיס.

אותו מונח ישן מקבל לאחרונה חידוש טכנולוגי, באמצעות עליית תופעת ה-AI Psychosis (פסיכוזת בינה מלאכותית), שאמנם אינה מהווה אבחנה קלינית אך מדווחת יותר ויותר בתקשורת ובפורומים מקוונים, והיא מתארת מקרים שבהם מודלי בינה מלאכותית העצימו, איששו ואף היו שותפים ליצירת תסמיני פסיכוזה בקרב אנשים."

המאמר ממשיך:

תיבת תהודה של אדם אחד

מאמר חדש שפרסמה קבוצת חוקרים מאוקספורד, אימפריאל קולג' ו-DeepMind מגוגל מתייחס לתופעה כאל יצירת "תיבת תהודה של אדם אחד", או במקרה הקיצוני, כאל Technological folie à deux – מצב שבו אדם ובינה מלאכותית מתחילים להאמין יחד בדלוזיה. אותם חוקרים מניחים כי קיימות כמה סיבות לתופעה.

אחת מהן היא חוסר המהימנות של מודלים גדולים של בינה מלאכותית, הכוללת את ההזיות (ההלוצינציות) המוכרות, אך גם תופעה מוכרת פחות בשם Jailbreaks, המתארת מצב שבו משתמשים יצירתיים במיוחד מצליחים לחדור את ההגנות והמגבלות שהטמיעו החברות היוצרות, באמצעות פרומפטים מתוחכמים שמסיטים את המודל מהנחיותיו הקודמות וגורמים לצ'אטבוטים להפיק תוצרים שמוגדרים כאסורים.

לא אמשיך בציטוטים, מי שמעוניין יכול לקרוא בעצמו, אלא אביא לכאן את פסקת הסיום:

נדמה שהמדע, בניסיון להדביק את קצב ההתפתחות, שוקע במעגליות – במחזור הסברים, במקום בחתירה להבנה חדשה. בתוך הפער הזה, שבין חידוש טכנולוגי לרוויה תיאורטית, חשוב לזכור שעל אף נכונותם של הכלים לסייע במגוון נושאים ודרכים, ולאור השימוש הנרחב שלהם בהקשרים אישיים ורגישים – הצ'אטבוטים פועלים ללא פיקוח רפואי או סטנדרטיזציה קלינית. כך, גם ללא כוונה טיפולית או אחריות מקצועית, תגובה של צ'אטבוט שמצליחה להישמע אמפתית דיה חודרת לא רק לזיכרון של המודל, אלא לזיכרון הרגשי של המשתמש ומשפיעה על תפישת המציאות שלו, לעתים עד כדי פסיכוזה.

--

הנכדה שלי לומדת למבחן בהיסטוריה. הם קיבלו רשימת נושאים. את ה"חומר" שיחפשו לבד. היא אומרת לסבתא: "מה הבעיה, יש ג'יפי!"

אמרתי-התחננתי-ביקשתי מסבתא:

תגידי לה שג'יפי רמאי, ממציא עובדות וסיפורים. מה רע בחיפוש בגוגל, לחפש בויקיפדיה, אמנם לא הכי מהימנה, אבל בת בדיקה, ומה רע בספר היסטוריה?

והנה דוגמה לשאלה מ- QUORA

"האם מה שאנשים תופסים ומתארים לעצמם כ"אלוהים", שברא את היקום וממלא עוד פוקציות שאנשים שמכונים 'אמוניים' חושבים ש"אלוהים" ממלא - האם "אלוהים" כזה יכול בעצם להיות אינטליגנציה מלאכותית? אני נוטה לחשוב ש'כן'! מי שחושב שזה בלתי אפשרי, בבקשה שיסביר מדוע לא?"

*

עדי פרנקנברג היא דוקטורנטית ומנהלת מעבדת AI-DICE באוניברסיטת רייכמן, חוקרת את ההשפעות הפסיכולוגיות של הבינה המלאכותית

https://katzr.net/5c5432

543 - סייסטה, שלאף שטונדה

 גדלתי במשפחה בה שנ"צ של אבא היתה קודש קודשים. 

הנושא החם בשרביט החזיר אותי קצת לתקופה הזו.

אבי עבד עבודה מפוצלת, בוקר, אחה"צ. כשהגיע הביתה "אוכל ולישון". בשבת זה היה הכי נורא, כי הם נעלו את הבית, בזמן השנ"צ, שלא יפריעו להם, ואם בחרת להיות בחוץ ורצית לחזור, נאלצת להמתין עד השעה 1600.

לא ארחיב על הטמטום, האגואיזם שעלה מהתנהגות זו, ורק אציין שמבחינתי שנ"צ לא היתה ועדיין איננה אופציה.

ולא רק בגלל ששנים ארוכות חזרתי הביתה אחה"צ [תחבורה ציבורית של קרוב לשעה וחצי], אלא גם שהיו לי ילדים לגדל ולטפל בהם, כשאמם עבדה לפעמים ימים שלמים. לא אופציה בכלל. 

כמו מוטי, שנ"צ מקשה עליי את החיים מאוד. אני לא צריך לישון בצהריים ע"מ להיות ער באירועי לילה. שינה בצהריים מותירה אותי כבד מאוד, חסר רעננות של קימה בבוקר. אז בשביל מה?

והיום, כשאני קם מאוחר בבוקר, אין לי צורך בשנ"צ.

https://katzr.net/fa605d

542 - שעון קיץ/שעון חורף

 הנושא החם בשרביט הוא שעון חורף.

לי זכור כמו לרבים אחרים המאבק סביב החלת שני השעונים. הטענה המרכזית בעד החלת שעון קיץ היא "חיסכון באנרגיה" בשל הוספת שעות אור.

עבור חילונים רבים בישראל, זה היה מאבק לשחרור מהאחיזה הבלתי נסבלת של הממסד הדתי בחיים הציבוריים הישראליים, שהתפתחו מעבר לדיני אישות או לזיהוי "מיהו יהודי".

במבוא לדו"ח "משרד הפנים הוועדה לבחינת ההסדרים למשך התקופה הראויה להפעלת שעון קיץ בישראל"  שכתב שמואל אבוהאב, נכתב מפורשות: 

" לא לחינם תלוי הנושא ועומד בשמי הציבוריות הישראלית זמן כה רב. שלא בטובתו, ומבלי קשר מהותי לשורשי הדברים, נקלע במשך השנים הדיון על שעון הקיץ, אל אשכול המחלוקות בנושאי דת ומדינה, ונוצר הרושם הכוזב, לפיו קיצור השעון הוא אינטרס דתי, בעוד שהארכתו היא אינטרס חילוני. אך לא כך הם פני הדברים והנושא הוא בעיקרו אינו דתי אלא אזרחי." [הדגשה שלי]

הזיכרון שלי מצביע על מאבק דתי-חילוני, כשאריה דרעי,** אחת מהדמויות המושחתות במיוחד בממסד השלטוני הישראלי, שיחק ללא הרף, משחקים פוליטיים, סביב החלת שעון הקיץ.* הטענה במבוא לדו"ח שיקרית לגמרי, ומטרתה "פיוס" או הקלה על חרדים/דתיים לבלוע את צפרדע שעון הקיץ.

מאז 2013, עת חוקק החוק, ושר הפנים שהצליח לסיים סאגה זו, היה גדעון סער, חילוני ולא נציג של מפלגות דתיות, ההחלפה עוברת חלק בכל שנה. סינכרוניזציה אוטומטית במכשירים דיגיטליים, וסינכרון ידני בשעונים אנלוגיים. בימינו דווקא יש נטייה ורצון באירופה ובארה"ב להפסיק את חילופי השעון עקב העובדה, שכיום למעט עבודות מחוץ לבניינים כמו: בנייה, חקלאות, תחב"צ רוב העבודות נעשות באיזורים מפוקחי מזג אוויר ותאורה שצורכים חשמל 24/7, כך שאין באמת "חיסכון אנרגטי" בשינויי השעון.

נשאר אם כך הסיפור האישי.

לכל אחד יש הסיפור הקטן והאישי שלו על בלבול.

הנה אנקדוטה,

 כהרגלי, כבר במוצאי היום האחרון לשעון קיץ, אני מכוון את כל השעונים האנלוגיים בבית. זה אומר, השעון של בר המים, השעון הגדול והיפה במטבח, בשירותים, תחת הטלוויזיה. שעון היד. השעון המעורר שליד מיטתי, שפועל על בטריות מזמן אינו כשיר לשינויי שעות, כך שתדיר הוא מציין את שעון החורף ;-) ישנו שעון גדול ספרות בצד של בת זוגי. בו אינני נוגע. 

ביום ראשון, בו חזרנו לשעון חורף, נאלצתי לקום עם הציפורים עקב תור לבדיקה רבעונית במחלקת עיניים בבית חולים. אני מתעורר לבד בדר"כ כשיש צורך אמיתי לכך. כך גם הפעם התעוררתי, רק שהשעון בצדה של ד' הצביע על כך שיש לי עוד שעת שינה. מה טוב ומה נעים. חזרתי לישון והתעוררתי עפ"י השעון שלה בשעה 0645.

תכנון הזמן שלי היה כזה שבשעה הזו הייתי כבר צריך להיות בדרך לתחנת הרק"ל שתיקח אותי לפתח תקווה. בשיא המהירות הכנתי את עצמי לדרך. ויתרתי על קפה של בוקר, הקפדתי לצחצח שיניים. ואז בעודי מתלבש ד' שואלת אותי: באיזו שעה הבדיקה שלך? עניתי בשמונה ורבע. אז מדוע אתה יוצא בשש בבוקר?

אז.. הרווחתי את השעה. קפה בניחותא, תגלחת במתינות, עיתון בוקר.

--

*דבר, 11.8.1983, שר הפנים, יוסף בורג [מפד"ל]

** "בשיחות ממרחק הזמן עם ח"כים חרדים כיום, הם מתקשים להסביר את הרציונל שהיה אז במאבק. הטיעון העיקרי על אודות יום כיפור נראה ממרחק הזמן מפוקפק מאוד (הטענה הייתה שאילו החילונים והמסורתיים יקומו מוקדם יותר בשל השעון, הם יתקשו יותר לצום. טענה שנראית כיום מתנשאת, פטרנליסטית ושגויה מהיסוד). גם הטיעון השני – הרציני יותר – על אודות הקושי של בעלי מקצועות מסוימים להתפלל לפני הגיעם לעבודה, התברר כלא-משמעותי, ולא נרשמו תלונות מיוחדות של עובדים דתיים. כיום מודים החרדים, כי אף בחור ישיבה לא ישמח אם שעון הקיץ יבוטל ויביא להקדמת זמני התפילה, ואף משפחה חרדית לא תתלהב מקיצורו של יום שישי." שלמה טייטלבאום, כלכליסט, 30.10.21

https://did.li/vVUIw

541 - בתוך המשבר הגדול

 על אף ה- 7.10.23, הטבח והפוגרום בעוטף עזה, ההפקרה של הממשלה את אזרחיה לשעות ארוכות, הבריחה מקבלת אחריות ומערעור קבוע של סדרי החיים כאן, אני נוטה לראות באירוע  הפוגרום באוקטובר 23 זרז ולא אירוע מכונן או "קו שבר". זה אירוע בלתי צפוי שחשף תהליכים קשים שעוברת החברה בישראל, אך בכל העולם מתחוללים תהליכי הרס בלתי פוסקים.

בעולם המערבי, אליו אנחנו משתוקקים להשתייך, כעוד ביטוי לסלידה שלנו מה"סביבה" לתוכה הביאונו הורינו, הורי הורינו וחלום הציונות, המערכות מתפרקות בקצב מסחרר. הדמוקרטיה הליבראלית, הבורגנית אינה מסוגלת יותר להכיל ולמצע את הכוחות הדיאלקטיים בה.

אצלנו זה קל מאוד לראות, כי זה בעברית, ולצערנו הדמות שמובילה תהליכים אלה, על אף "תחכומה" לכאורה, כלכך בוטה, גסה, שקופה, מאפשרת מבט חד בתהליכים אלה. גם, ככל שלא נאהב את זה, ה"אופוזיציה" הישראלית שותפה מלאה לתהליכים אלה. מעודדת אותם. משבר הסמכות, הנורמטיביות, האמנה החברתית מפיק מהאופוזיציה אופורטוניזם ורצון ל "וונאביאיזם" [להיות כמו..]

לפעמים כדאי להביט הצידה אל ה"שולי" לכאורה.

הבלוגר יובל שחר, שבלוגו, שחר של עולם חדש, מתפרסם בבלוגיה שלנו העלה פוסט בשם: להישאר אדם בעידן הנתונים, שמסתיים כך:

האדם בחברת המידע נדרש לא למידע נוסף – אלא לתודעה נוספת. לפתח מיומנות של סינון, של עיבוד, של הפיכת נתון לחיים. כי אם לא נבנה לעצמנו תודעה מודעת בתוך הזרם הזה, נישאב לתוכו.

אולי זה מה שנקסוס* מזכיר לנו: שהשאלה איננה רק איך טכנולוגיה משנה את העולם, אלא איך היא משנה אותנו. שהאתגר האמיתי של עידן המידע הוא להישאר בני אדם — יצורים חושבים, בוחרים, מודעים — בעולם שמנסה למדוד אותנו באותם נתונים שאסף מאיתנו.

(כרגיל, טקסט זה נוצר בעזרתה של בינה מלאכותית).

*נקסוס - יובל נוח הררי, כנרת זמורה דביר, ספטמבר 2024, 512 עמ' מודפסים

צירוף מקרים -

במוסף שבת של הארץ התפרסמו מאמר וטור עמדה בנושא זה.

טור העמדה נקרא: 

מערכת ההשכלה הגבוהה קרובה לקריסה. הפתרון עשוי להגיע מהחרדים

כתב ד"ר עופרי אילני. כותרת המשנה היא:

מוסד האוניברסיטה, שהצליח לשרוד אינספור תהפוכות היסטוריות, עלול לקרוס בגלל הבינה המלאכותית. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, ייתכן שתלמידי הישיבות יהיו היחידים שימשיכו לקרוא ללא תיווך של מכונה

בציטוט הבא קושר אילני את המשבר הגדול בחברה המערבית ל- AI

נראה שמוסד האוניברסיטה, שהצליח לשרוד אינספור תהפוכות היסטוריות מאז המצאתו בימי הביניים, מצוי בסכנה חסרת תקדים. אבל זה קורה גם למוסדות אחרים של עולם המילה הכתובה, הנעלם במהירות. כך למשל, ספרים רבים נכתבים היום על ידי בינה מלאכותית. זה לא גורם לאנשים לקרוא ספרים שנכתבו על ידי מחשב; זה גורם להם פשוט לא לקרוא. המין האנושי פשוט מוותר על הפונקציות הקוגניטיביות של הניסוח, הקריאה והזיכרון, ומעביר אותן למכונות. ההשלכות של התהליך הזה ניכרות כבר במצב של עולמנו, שטובע תחת נחשול של ניהיליזם. ערכי ההומניזם נסוגים, ואיתם גם האמונה בערך האדם.

המאמר הגדול נכתב ע"י עודד כרמלי, ושמו

זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות

כותרת המשנה היא:

מערכת החינוך, ההיי־טק והבינה המלאכותית חברו יחד לייצר דור של חכמים שאין להם מושג על מה הם מדברים. העיקר שהם יודעים לשחק ב-ChatGPT

כרמלי קיצוני הרבה יותר מאילני:

 מקור התסכול הנורא שאנחנו מרגישים כשאנחנו מתווכחים עם אדם חסר כל מושג, מעין טיפוס חדש של אדם — ההומו אין־לו־מושגוס — שמתעקש שפסי התעבות בשמיים הם ניסוי כימי, או שתמונה של דרכון Palestine מלפני הקמת המדינה מוכיחה שהיתה מדינה פלסטינית לפני בוא הכובש הציוני ... [דילגתי על חלק מהפסקה ע"מ להגיע למסקנה]...

ובכן, זו הצצה לעתיד. המכנה המשותף הוא ידע — רק ידע, לא "מיומנויות למידה" ולא "הערכה רלוונטית מבוססת בינה מלאכותית" — והוא הולך ומצטמק, הולך ונעלם. ובמקומו יבואו רק שיח חירשים, מלחמה, אלימות ופשיזם — הכמיהה לאדם חזק שיודע בוודאות גמורה מה צריך לעשות. קמפייני השפעה משפיעים על אנשים נוחים להשפעה, ויותר ויותר אנשים נוחים להשפעה כי אין להם גוף ידע כלשהו להסתמך עליו. "זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות.

התגובה שלי לפוסט של יובל שחר היתה:

במלים אחרות – מה הפלא שיש עלייה בשימוש ב- AI.

הסכנות מה – AI אדירות אבל כגודל הסכנה כך גודל היתרונות האדירים.

אני נוטה להאמין לאור ההיסטוריה האנושית, שיווצר אקוויליבריום [איזון] חדש. ונכון, החיים אחריו לא יהיו כחיים כיום. אבל היי, החיים לאחר המהפיכה החקלאית כבר לא היו כחיים לפניה.. וכו'

אותי מטרידה רק שאלה אחת -

גם אילני וגם כרמלי רואים במהפיכת ה- AI את המציאות בת ימינו. אני קצת מתקשה עם המסקנה הזו, כי מהפיכת ה- AI ככלי שמיש במערכות למידה איננה מתחילה בראשית המאה ה- 21 או בחצי השני של המאה ה- 20.

מהפיכת ה- AI משקפת את התפרקות הסדרים הישנים של החברה המערבית-הדמוקרטית והבורגנית. מלחה"ע הראשונה, מלחה"ע השנייה ובוודאי אירועי אסון קיצוניים, כמו מלחמות נוראות טלטלו ומטלטלות את כל הסמכויות שאזרח מערבי הסכים לקבל עליו כחלק מתפיסה אזרחית של "דמוקרטיה". זרמים פילוסופיים רבי עצמה שמטילים ספק באמת [פוסטמודרניזם], פסיכולוגיה ניאו-אייג'יסטית המבטלת כל "מוסכמה" באשר למהי "בריאות נפשית" - כל אלה, ובטח רבים אחרים מהווים בסיס לטירוף המערכות בו אנחנו חיים, או למשבר הגדול.

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=689379