שלא כהרגלי, הפעם אקדיש את הפוסט ליום העצמאות ולא ליום הזכרון לחללי צה"ל.
אני רוצה לפתוח בהצגת שיר שכתב חבר טוב ומשורר מעולה, יאיר בן חור. יאיר נתן לי אישורו לפרסום השיר.
לפני שאתחיל לדבר על עצמאות, אני רוצה להביא את המילים בעברית הנרדפות לה. המבוגרים בינינו זוכרים עוד את המילה "קוממיות", רבת ההוד וההדר. קצת מפחידה.
בחרתי בתזאורוס של אבניאון, שנמצא ברשת, והוא מעולה.
עַצמָאוּת (תוצאה דומה)
אוטונומיה , אי-תלוּת , גאוּלה , דרור , חופֶש , חֵירוּת , מַמלָכה , סוּברֵנִיוּת , פּדוּת , קוממִיוּת , ריבּונוּת , שִלטון , שִלטון עַצמי [שדה סמנטי: מדינה, עַם] | ניגודים: שַיָיכוּת, שִעבּוּד, תלוּת
שימו לב כמה מלים כדי לבטא מושג בסיסי ביותר של חירות? חופש? של מי?
במבט מעמיק קצת יותר, דומני שאוריד מהרשימה את: פדות, גאולה, ממלכה, סוברניות, ריבונות וגם את המילה שלטון. מילות הממסד השונות משקפות תפיסות לאומיות ופוליטיות, היסטוריות. מהי עצמאות ומהו יום העצמאות?
נשארנו עם דרור, חופש, חירות, קוממיות - בהן בולט היסוד האישי וגם הלאומי.
המילה עצמאות נוצרה על ידי איתמר בן אב"י
עצמאות על פי האקדמיה.
שבוע לאחר יום השואה אנחנו מציינים את יום העצמאות. את המילה עצמאות חידש על פי עדותו איתמר בן אב"י, כנראה בראשית המאה העשרים. וכך הוא כותב בספרו האוטוביוגרפי "עם שחר עצמאותנו": "הנה רואה אני בדמיוני את 'אחרית הימים'… הנה נקבצים ובאים אחינו מכל פזוריהם לארץ האבות… הנה שולח לפנינו אלהי אבותינו את הרצון והעוז להקים על יסודם את העצמאות העברית בכל תפארתה".
בלשון חכמים רגילות צורות דוגמת 'עצמו', 'עצמי', וכן הצירופים 'ברשות עצמו', 'לעצמי', 'בעצמי' וכיוצא בהם. צורות וצירופים אלו משמשים בין השאר להדגיש שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, כגון "אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם… אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין" (תנחומא אחרי מות, יב). נראה ששימושי לשון אלו היו ההשראה לחידושו של בן אב"י – עצמאות. וכיום יש לנו עצמאות גם בהקשרים אישיים וחברתיים, כגון 'עצמאות מחשבתית', 'עצמאות כלכלית' – לצד העצמאות המדינית שאותה אנו חוגגים ביום העצמאות.
ומה קורה למילות החופש בימינו? מן המילים הנרדפות חופש, דרור וחירות המילה היום־יומית היא דווקא 'חופש', הנדירה למדי במקורות הקלסיים, ואילו 'דרור' ו'חירות' מוצאות את מקומן בעיקר בהקשרים חגיגיים. המקפידים בלשונם מבחינים בין חופש – מושג כללי ומופשט, ובין חופשה – תקופה פנויה מעבודה או מלימודים: חופשת פסח, חופשת מולדת, ואפילו חופשת מחלה. מהארמית שאלנו את הפגרה לציון תקופה קצובה וקבועה מראש שבה מוסד כלשהו מפסיק את פעולתו, כגון פגרת הכנסת. ועוד יש לנו נופש – חופשה שיש עימה בילוי והרפיה לגוף ולנפש, שכן נָפַשׁ פירושו נָח, כאמור "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז).
ממליץ לקרוא את הערך המלא.
קוממיות
קוֹמְמִיּוּת
"אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, יג). המילה קוממיות קשורה לפעלים קָם וקוֹמֵם, והיא מתפרשת כתואר פועל שמשמעו 'בקומה זקופה'. כך גם בלשון התפילה והברכות כגון "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו (מהרה) קוממיות לארצנו".
מראשית המאה העשרים החל אט־אט שימוש במילה קוממיות כשם עצם מופשט במשמעות זקיפות קומה מדינית, עצמאות. מכאן השם המליצי למלחמת השחרור – מלחמת הקוממיות.
כשהייתי ילד, הוריי הקפידו מאוד לחנך אותנו להיות ישראלים, עצמאים, סברס'ים חסרי נימוס. זו עצמאות.
"זה החור שזיקוק יצר בשמלתי" השוויצה אמא, לאחר שתיארה את ריקודי הזוגות. אבא הוסיף משהו על הגורן או החדר, אבל לא הקשבנו.
השיר של יאיר המצוטט משקף אכזבה עמוקה מהעצמאות, כאשר המושג עצמאות נהיר לגמרי לדובר בשיר, והוא ביטוי לחיים לאומיים ואישיים בסביבה נורמטיבית, שומרת חוק, מכבדת את עברה, את תרבותה. עצמאות בה פוגרום ביהודים, בישראלים הוא דבר שלא יעלה על הדעת.
עצמאות היא בעצם עפ"י השיר, כל מה שהיה, לכאורה, עד פוגרום שמחת תורה, ומכיוון שאני אדם פוליטי בעל עמדות ברורות, כל מה שנחשב כנורמטיבי בחברה הישראלית ונופץ וחולל ללא בושה או הרהור נוסף.
אני מסכים שהחברה הישראלית נדרשה לניעור חזק, בהחלט. הגזענות, השמרנות, האפלייה בין מרכז לפריפריה, העדפות תרבותיות מתוקצבות ואחרות מתעלמים מהן, וכן מערכות שכבר 76 שנים לא ממש בדקו אותן, ברם תהליכים אלה לא התקיימו אלא נעשה מהפך או מהפיכה תוך התעלמות מכל כללי המשחק.
אז יש עצמאות?
אז יש חופש?
אז יש דרור?
האם מלחמת הקוממיות השאירה אותנו "קוממים"?
https://www.the7eye.org.il/329601
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה