לא אסתיר לרגע, שהשורש של"מ [ כולל צורתו SL"M ] הוא מן הפעלים המרכזיים בעברית ובישראלית בת ימינו.
הרי כל ישראלי כמעט, אומר שלום ליד ה- HI וה- BYE, ותמיד שואל: מה שלומך? כשהוא רוצה ליידע את מישהו שחשב עליו הוא שולח ד"ש [ חם או חמה], ואפילו המלך הכי אלילי של היהודים, שלמה בא משורש של"מ.
ולו נמשיך מעט, אז יש שילומים, תשלומים, השלמות. מצטרף גם השלמה, שלמה [ שאיננה מושלמת] וכן, מושלמת, שלמות.
ולא בכדי אני מצרף את השׂלמה שלבשו אבותינו לשמלה שנלבשת כיום, בערב האופנה שמכין מוטי רייף - כי סיכולי אותיות הן דרך גאונית לייצר שדה משמעות חדש, חדיש ולעתים גם מחודש.
כל מי שסובל ממחלת הפרפקציוניזם, כמו מחלת ה"חפיפיניקיות" יודע שהמחירים אינם רק "רוחניים" אלא גם "חומריים", לא רק "פסיכולוגיים" אלא גם "סומטיים". אני לפחות קראתי על אותו סופר רסוי שסוף סוף ערק למערב, לבוש בלמעלה מ- 400 עמודי רומן מופת, לטעמו, שכתב וכתב ושוב כתב, ושכתב, ושחזר ולא התקררה נפשו עד שכתב שוב הכל מחדש. השלמות חיכתה לו בפינת לפיד האוליפיאדה, כך עמדה כמתנת אלה לנצח נצחים. מה יש? רק לפיגמליון מותר לקבל פרס על שלמות.
בצורה גסה הרבה יותר - שלמות תוביל לאימפוטנציה מוחלטת מכוח הדרישות שהיא מציבה בפני היחיד, אך היא גם תוביל ליצירת חפצי מופת [ אין אמנות ללא חומר, אפילו כתב זך שהמשורר הוא רק רוח שעובר.. הרוח נכתב על נייר באמצעות דיו, או בימינו במחיר שריפת דלקים ממאובנים, פחם או גז, או אנרגיית הרוח והשמש שהן חומרים!!].
גם שלמת הבטון שביקש אלתרמן להלביש על המולדת :
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים
(שיר בוקר, נתן אלתרמן)
נשאלנו מה פירוש המילה שַׂלְמָה בצירוף 'שלמת בטון ומלט' ב"שיר בוקר" מאת נתן אלתרמן. 'שלמת בטון' אינה אלא 'שמלת בטון'. המילים המקראיות שִׂמְלָה ושַׂלְמָה מתחלפות ביניהן, ולמעשה מדובר באותה המילה בשׂיכול עיצורים, כלומר בחילופי מקום של העיצורים. כך למשל נאמר בדברים פרק ח: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ", ואילו בפרק כט: "לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם". [ https://did.li/qaulC ]
ומדוע שלמה ולא שמלה, כי רצה את השלמות בשירו ולא את חברתה הנכה מעט, בשל סיכול אותיות.
------------------
ממש רוצה להמליץ על הרשומה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה