יום רביעי, 5 בפברואר 2020

67 - פנחס שדה



פנחס שדה – ציפורי
פנחס שדה


ציפורי
מילים: פנחס שדה
לחן: עודד לרר
קיים ביצוע לשיר זה

ציפורי, ציפורי הפצועה
ברוח הלילה את מרחפת
שבורת כנף רועדת

איש לא ישמע, אך אני שומעת
את מתחבטת ליד חלוני
בדומייה בחשכה בדומייה בחשכה

כל שנות אהבתך
הארוכות וכל חלומותייך
והחיים אשר חיית

ציפורי, ציפורי הפצועה
דמך זב על השיחים
בלילה בעלטה

אז, סוף סוף הגעתי לפנחס שדה? אני שלא צלחתי את "החיים כמשל" והעדפתי את "כה אמר זרתוסטרא", של ניטשה, שגם הוא לא בדיוק טקסט קל לקריאה.

אני, אינדווידואליסט כמו שדה, אבל מעולם לא התאבדו בגללי. האיש שפרסם כלכך הרבה מופיע היום במרשתת בבלוגים – אבל לא במוקדי הדיבור התרבותי-החברתי-הפוליטי.

בחרתי בשיר זה בגלל שמו – ציפורי. ציפור היא סמל ומוטיב החי לאורכה של התרבות העברית והיהודית, מאז אותה יונה אומללה עם עלה הזית בפיה. אבל השיר הזה הוא רפרור מודע לשירו של ביאליק "לבדי":

ביאליק כותב בבית השני בשירו: לבדי

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא
כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.
[דגש שלי ]

שדה כותב בבית הראשון:

ציפורי, ציפורי הפצועה
ברוח הלילה את מרחפת
שבורת כנף רועדת
[ דגש שלי ]

עולה השאלה, האם בשירו המרפרר לשירו של ביאליק מביע שדה משהו אחר? אולי געגוע לאותה תרבות שביאליק מתאר את נטישתה בשיר ההיסטורי-פילוסופי שלו, "לבדי"?
הרי בשיר "לבדי": ביאליק מתאר את תהליך נטישת מוסדות הדת והתפוררות הקהילות היהודיות ברוטסיה ובאוקראינה במחצית השניה של המאה -19 וב"מפנה המאה", כאשר ה"ציפור" הינה סמל לשכינה, שהיא עצמה סמל לקהילה היהודית הנהרסת ולמוסדות הדת הננטשים במהירות אדירה. 
הבית השני בשירו של ביאליק מגיע אחרי הבית הראשון, בו ההשכלה, העולם החופשי מתואר במיטב המליצות:


כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,
שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;
וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.


בל לנו לשכוח שבשיר ישנה "דוברת" ולא דובר, והדוברת בתוך ה"בית", ולמרות זאת, שדה ממשיך לשאוב משירו של ביאליק, כמו: 

בדומייה בחשכה בדומייה בחשכה [ בית שני ]

ביאליק - 

בֵּית-הַמִּדְרָשׁ – וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי
עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.


קשה שלא לראות בקשר הבולט הזה בין שני השירים [ ובכלל שדה הרגיש קרוב מאוד לביאליק* ], אבל התימה של שניהם שונה לגמרי. יש לראות בשיר של שדה, לדעתי, ביטוי של "אישי" וראיית השיר של ביאליק כשיר אישי ולא שיר היסטורי "לאומי", כפי שהוא נקרא באופן המקובל בחקר השירה.
הבחירה שלו לכתוב את דמות הדוברת בשיר המתיחסת לציפור, מרמזת אל, אולי, אותה נשמה, אותה נשמת "על אדם" המיסטית המחפשת את "מהותה" שנסגרה מאחורי הדלת בחוץ, ואין לה כניסה פנימה לבית, לגוף או לתודעה.
ואפשר גם לראות קרבה לזך ולציפוריו הרבות, המסמנות אף הן את הנפש, את השירה, את השלמות.

- - - -
מקור השיר – שירונט
ביוגרפיה – ויקי ; אתר מלים
מאמר על נשותיו של פנחס שדה, גלריה, הארץ, גילי איזיקוביץ, 25.12.2013
*שדה, פ, [1985], מבחר שירי ביאליק עם 7 הרצאות מאת פנחס שדה, הוצ' שוקן, ישראל

2 תגובות:

  1. קראתי בעניין רב. את "החיים כמשל" קראתי כשהייתי צעירה מאד והוקסמתי ממנו. זה עבר לי :)

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, זה עובר כשמתבגרים. אבל היסטורית יש לשים לב למעבר החד ששדה עשה מ"הקול של הדור" ל"קול של היחיד". וכמו כל "מתבגר" הוא עסוק בעצמו :-)

      מחק