יעקב בסר / שיר חורף *
הַחֹרֶף כָּאן
לַח וְסַלְחָנִי, אַתָּה מַחְבִּיא
אֶת בַּיִת הֶחָזֶה שֶׁלְּךָ בִּמְעִיל עוֹר רַךְ וּמְכֻפְתָּר
הָרוּחַ מַחֲלִיק עָלָיו. קַר. וְהַפָּנִים
סְמוּקִים מַשֶּׁהוּ. אוֹתוֹ רוּחַ
עָקַר עֵץ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ עַל אָדָם וּבְהֵמָה
אֶת הַסּוּס שָׁחֲטוּ לְבָשָׂר וְהִפְשִׁיטוּ אֶת עוֹרוֹ
אֶת הָאָדָם קָבְרוּ בְּצֵל עֵץ שֶׁאַף הוּא נָטָה לִפֹּל
מִתּוֹךְ הַמָּוֶת הַלָּבָן שֶׁכִּסָּה הַרְבֵּה אֲדָמָה
דָּלְקוּ נֵרוֹת
עֲצֵי לִבְנֶה לַעֲשָׂרוֹת
וְזוֹ הָיְתָה הַמִּלְחָמָה שֶׁלִּי
הָרִאשׁוֹנָה
אֲבָל כָּאן
הַחֹרֶף רַךְ וְסַלְחָנִי כָּל-כָּךְ
וּבֵיִת הֶחָזֶה בְּתוֹךְ מְעִיל עוֹר יָשָׁן
וְרֵיחַ סוּס הוֹלֵךְ אַחֲרֵי
*באדיבות מערכת "עיתון 77": www.iton77.com
----
תודעת הכאן והשם, הפעם ממבטו של החורף והמעיל אותו הדובר לובש. השיר המטונימי הזה – מעיל, חורף, נרות מציג את חורפי אירופה אי אז בשנות המלחמה הגדולה. עצי הלבנה הופכים לנרות זכרון אינסופיים ל-מה שהתחולל, והמעיל.
אותו המעיל, כאן בחורף הסלחני גורר את ריח הסוס, הזכרון שלעולם לא ייעלם, ולא חשוב החורף הארצישראלי ה"חמים".
שיר יפהפה, מכאיב ומטריד, כי ביופיו הרב נמצאת אכזריות רבה uכאב רב. היופי אינו מנחם.
- - - - -
נקרולוג מצוין של רן יגיל - חורף אלף תשע מאות ארבעים
כל כך יפה ועצוב
השבמחקתודה
מחק