65 - דוד חסין

דוד חסין, יחידה רעיה
מרוקו, נובה חיג'אז


יְחִידָה רַעְיָה גַּל נָעוּל גַּן רָוֶה
הַלְּלִי יוֹצְרֵךְ לְבָבוֹת בּוֹחֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

הַיָּפָה בַנָּשִׁים כַּלָּה כְבוּדָה
נָעַמְתְּ מְאֹד מִכֹּל כְּלֵי חֶמְדָּה
מִזָּהָב מִפָּז מֵאֹדֶם וּפִטְדָּה
בְּעֵינֵי כֹל רוֹאַיִךְ אַתְּ נוֹשֵׂאת חֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

וּדְמוּת פָּנַיִךְ רַעְיָתִי הֵן יִדְמוּ
לְיָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶן יוֹמוֹ
בָּרוּךְ הָאֵל שֶׁבָּרָא בְעוֹלָמוֹ
בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וַיֹּאמֶר לִמְצוֹא חֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ לָךְ בֵּית מְנוּחָה
תּוֹךְ נְוֵה שָׁלוֹם בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה
כַּבֵּד אֲכַבְּדֵךְ מְאֹד בְּמִנְחָה
הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ יָפָה וַהֲגוּנָה
עַל מָה וְעַל מַה דּוֹדַי לָךְ אֶתְּנָה
רַבּוֹת בָּנוֹת אַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה
שֶׁקֶר הַיּוֹפִי וְהֶבֶל הַחֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

מַהֲרִי בֹּאִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי
אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי
וְלָקַחְתְּ מִיָּדִי אֶת בִּרְכָתִי
אִם נָא כִי מָצָאתִי בְעֵינַיִךְ חֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

תְּבֹרָךְ מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל הֵנָּה
שָׂרָה וְרִבְקָה לֵאָה וְחַנָּה
לִקְרָאתָהּ הַבָּנוֹת צְאֶינָה וּרְאֶינָה
תִּפְאֶרֶת לְרֹאשָׁהּ לִוְיַת חֵן
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן

דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִגִּזְעוֹ מָשִׁיחַ
בְּשִׁירָיו וּשְׁבָחָיו לְךָ יְשַׁבֵּחַ
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שִׁיר לַמְנַצֵּחַ
לְדָוִד מִזְמוֹר דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן שִׁיר 2x



השיר היפהפה הזה הינו פיוט לחתן וכלה, בה הכלה מתוארת במיטב המליצות האפשריות בשפה העברית, מושווית כמובן לנשים הגדולות של התנ"ך, בעצם למיתוס הנשי המושלם. השיר חדור בתשוקה מינית אבל גם בתשוקה רוחנית גבוהה, כלומר אפשר גם לראות בו שיר ל"כנסת ישראל", במיוחד שחלק מהנשים המוזכרות אף בקבלה כשמות של ספירת שכינה, ספירת הַכָּלָּה האלוהית המכילה-כל בעשר הספירות.
מבחינת מבנה השיר, שווה לראות את תבנית האזור, הסטרופה והאזור, שבמקרה דנן הוא הרפרן [ ה"פזמון"]. כך ייראה הבית בתעתיק מקביל לשירה הערבית -

תְּבֹרָךְ מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל הֵנָּה
שָׂרָה וְרִבְקָה לֵאָה וְחַנָּה
לִקְרָאתָהּ הַבָּנוֹת צְאֶינָה וּרְאֶינָה
תִּפְאֶרֶת לְרֹאשָׁהּ לִוְיַת חֵן

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה / אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן 

השורה האחרונה היא מבנה הבית הטיפוסי בשירת ימה"ב, וכאן הוא נקרא "אזור" מעין חגורה. 

כדאי מאוד לראות את התפתחות השיר,  מהסטרופה הראשונה, המציגה את שני נושאי השיר: 2 הטורים הראשונים מהללים את "בתולי הכלה" שאלוהים מאשר קיומם - בוחן כליות ולב, אך גם היותה "בית", שזה תפקיד יהודי קבוע לנשים: לידה והחזקת הבית למען הבעל, לבד מהיותה "בית". הזיהוי המוחלט, כבר מהתלמוד בין אשה לבין בית נשאר גם כאן ולאורך השיר. ושני הבתים האחרונים הינם ה"רפרן" הוא ציטוט משיר השירים [שיה"ש ב' 14 ] חלקו השני הינו ציטוט חלקי, משלי פרק ה' פסוק יט':"אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן " - הצגת המיניות או היופי של הכלה.

כדאי לשים לב שתמיד בבתי השיר שבאים אח"כ יש חלוקה של כל בית מבחינה מלודית/מצלולית לשני חלקים:

שלוש שורות ראשונות של הסטרופה חרוז עצמאי ואילו שלוש שורות אחרונות - או הטור הרביעי ובית האזור חורזים באמצעות הפיפורה "חן".

שיר מקושט ושלם לעילא ולעילא, בהחלט ראוי למקום הרב שהוא תופס באתרים רבים במרשתת ובפיוטי יוצאי מרוקו.

- - - - - -

מקור השיר – הזמנה לפיוט

ביוגרפיה – הזמנה לפיוט, אפרים חזן, ר' דוד חסין; ויקיואנד

נובה חיג'אז - https://katzr.net/e14aa3