ברכיה בן נטרונאי הנקדן
התרנגול והאבן היקרה
תקציר ביוגרפי, מויקיפדיה - "
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לידה | המאה ה־12 צרפת, אנגליה  |
|---|---|
| פטירה | המאה ה־13 |
| עיסוק | מדקדק ונקדן |
| שפות היצירה | עברית |
| יצירות בולטות | משלי שועלים |
| שנות פעילות | בסביבות שנת ה'ק', 1300 |
  | |
ר' ברכיה בן נטרונאי הנקדן (המכונה גם ר' קרשביהו הנקדן), חי ופעל בסביבות שנת ה'ק',1300, ויש המקדימים את זמנו בכמאה שנים. מדקדק ונקדן, מחבר ספרים ומתרגם ספרים אחרים, בעיקר מצרפתית לעברית. חי ופעל בצרפת, באנגליה או בנורמנדיה. ספרו הנודע ביותר הוא משלי שועלים, ספר משלים ומליצות בעלי מוסר השכל הכתוב בחרוזים.
התרנגול והאבן היקרה.
כסיל את עיניו מחכמה יגרע, מואס בטוב ובוחר ברע.
תרנגול על אשפה עלה,והדומן ברגליו פזר ועלה, למצא תולעים למאכלו, משם חפר אוכל ברגלו. וימצא ישפה אבן טובה,ולנקר עוד באשפה לא אבה. ויאמר1 חשבתי למצא יתרון טוב בעמלי,תולע או זבוב אשר ייטב לי, ועתה ישפה הנה מצאתיך, מה יתרון לי באשר ראיתיך? אז אמנם את נחמדת למראה, ואם ימצאך עשיר יתגאה, ותהי בידו נקפצת, ובזהב טוב משובצת, ותאיר על אורך שבעתים. אך עתה בין רגלים, תהי דרוכה ורמוסה, כי נפשי עליך לא חסה, באשר לא אמצא בך חפצי; טוב לי תולע שלם או חצי להשיב נפשי הרעבה ממציאת אבן טובה.
המשל המקסים הזה עוד בטרם נתיחס למשמעות התרנגול, הגבר בתרבות העממית אך גם העילית מלמד איך הטיפש מעדיף את היצר על פני השכל, החכמה, שהרי האבן הטובה היא החכמה והתולעת היא כנראה הרע, היצר.
דא עקא, מהצד השני חיפש התרנגול אוכל ולא אבן יקרה, מה יעשה עם אבן יקרה? יתכן והכעס שלו על האבן היקרה הוא הביטוי לכסילותו המלאה. שמור על האבן טפםשון ותמשיך לחפש לך תולעת כסיל.
אך, אם התרנגול הוא סמל לאיבר המין הזכרי, והפתגם העממי על הגברים שהם חושבים רק באמצעות איבר מינם, ברור שלא יצליח להבין את חשיבות הכסף מול הסיפוק המיידי, ושיפוט העולם על פי היצר. [1]
בכל מקרה רציתי להביא שיר-משל של אותו ברכיה מספרו "משלי שועלים" [ מועתק מויקיפדיה]
היה היה כלבלב נשכן,
רגע הוא שם ורגע כאן. רבות חשב בעליו כיצד אפשר לשמור עליו. חשב, חשב, טיכס עצה, ובסוף אכן מצא: לצוארו יצמיד פעמון, קולו יזהיר את ההמון. עם השמע קול הצלצול, יתרחקו בלי בלבול. והכלב מאושר, נובח לו עליז ושר. בטוח הוא בכל מאודו, כי הפעמון רק לכבודו. כלב זקן הביט עליו, ובמהרה קרא אליו: "אל תשמח, אל תתגאה, לא נאה ולא יאה. הפעמון יפה, מרשים, אך ממך מבריח אנשים.
|
פעמון גאון
- - - - -
[1] הרחבה מרתקת הדנה בתרנגול בשפה העברית מופיעה במאמרו של דר' רוביק רוזנטל:
אותי מדהימה העברית הזו מימי הביניים, שלא נס לחה.
השבמחקתודה על הרחבת הדעת.
אני שמח מאוד שמצא הפוסט חן בעיניך. שירת ימי הביניים היא אחת האהבות הגדולות ביותר שלי מאז שאני עומד על דעתי הפואטית [ התיכון ]. זו גם אחת הסיבות שאני נמשך כלכך להאיקו - התבנית הכופה עליך עמידה בכללים מסוימים. תודה לך.
מחקתודה.
השבמחק♥ תודה רבה לך שקראת את הפוסט.
מחק