השרביט שואל את השאלה הנצחית " אז איפה אתם עושים את החג?"
אצלנו מעולם לא היתה בעייה.
גם ד' וגם אני מגיעים מבתים שמעולם לא ערכו בהם סדר, לא עסקו ב: "אצלי-אצלך" - אולי בגלל שגם אם ד' ואמי בנות יחידות, ואבי ד' ואבי אחיהם לא היו פרטנרים נוכחים. הורים, זה מכבר נפטרו או חיו בארצות רחוקות.
משנפגשנו ד' ואני והחלטנו על המשך חיים משותפים נעשתה חלוקה ברורה:
בשמחת תורה [אל תשאלוני למה ומדוע] הורי ד' אצל הוריי, ואבי מבשל כדרכו, ובליל הסדר, שמעולם לא נערך באמת, אצל הורי ד', ואמה מבשלת כדרכה. אחיי מעולם לא היו אופציה למפגש כלשהו, לא דתי או דתי, אז גם בעיה זו נפתרה, אם בכלל היתה בעיה.
מעולם ולעולם לא אנקה את הבית בכפייתיות כפי שיהודים חרדים ואחרים מנקים את ביתם לקראת הפסח. מבחינתי זה דומה לטרפת יום כיפור, אני מבקש סליחה תמיד, והבית שלי נקי כפי שצריך עפ"י אמות המידה שלנו.
כשרות? לא להצחיק אותי.
אבל כמו שטליק כתב, מאז שאנחנו מוזמנים לחתני, אני קורא בהגדה, חובש כיפה. אמנם לא שותה יין קידוש או אוכל מהחרוסת ובוודאי לא אוכל את כל המאכלים למעט ירקות והרבה.
מצחיק את ד' ואותי - אנחנו מכירים היטב את שירי ההגדה, בצורתם הארמית ובצורתם העברית. יש לי תפקיד קבוע לספר את סיפור יציאת מצריים לפני תחילת קריאת ההגדה, ואני מצחיק את עצמי בכך שאני עורך "אקטואליזציה" מתאימה לילדים [אני נמנע מפוליטקה בכל מחיר!] אמרתי ל-ד' שבילדותנו הורינו לא פחדו מ"הדתה", ובבתי הספר לימדו "תרבות יהודית" ללא "אלוהים", וכך ובגלל זה אנחנו יודעים הרבה יותר מנכדינו או צאצאינו.
חג שמח
https://shvirega.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F-%D7%9C%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8-%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A6%D7%91/
